חפש כל דבר

מאמרים מוצעים

קטגוריות

חינוך ילדים | רבי עובדיה יוסף זצ"ל

שתפו עם חבריכם:
Share on facebook
Share on whatsapp
Share on email
Share on twitter
Share on telegram

תוכן העניינים

המאמרים מתוך ספרו של הרב אליהו כהן במשנתו של מרן.

קיימת תמונה מפורסמת של מרן זצ"ל בה הוא נראה עומד בספינת שייט וידו אוחזת בהגה הספינה, ואם כי כולנו הכרנו את מרן כרב החובל של דורנו, וכקרבניט ותיק שהנהיג את ספינת הדור בין הגלים הסוערים שאיימו לשטפינו במשך שנות יובל, אך לא רבים יודעים מה מסתתר מאחורי תמונה זו, והיאך הגיע מרן לספינה זו, ומאימתי בכלל היה למרן זמן וענין בספינות למיניהן.

את התשובה לכך גילה הגאון ר' ראובן אלבז שליט"א באחד מהספדיו על מרן זצ"ל, היה זה לפני כעשרים שנה כאשר החל הג"ר ראובן לפתוח מוסדות תורה בעיר אילת להפריח בה את השממה, ולהפיח בה רוח חיים של קדושה וטהרה, מרן זצ"ל הודיע לו בזמנו בצורה נחרצת: "אל תחוס על כבודי ולא על זמני, בכל מה שתצטרך אלי תודיע לי"! ואכן מרן כיתת את רגליו כמה וכמה פעמים לקצוותיה הנידחות ביותר של ארצנו, מאילת ועד קרית שמונה רק כדי להביא את דבר ה' אל כל עם ישראל. באחת הפעמים בעליה של ספינת טיולים הודיע לגר"ר כי אם מרן יבוא לספינתו ויברכנה, הוא יעניק סיורים חינם בספינה לכל ילדי הת"ת, כששמע מרן על כך אמר ללא היסוס אם זה יעזור לת"ת אני בא! ואכן מרן נכנס לספינה וסייר עמה מעט, כשבמהלך הסיור אף עמד במקום הקברניט, וזו היא התמונה הנ"ל.

בספינת שיט

חינוך הילדים עמד בראש מעייניו של מרן זצ"ל, מאז ומתמיד הוא עמד והתריע נגד החינוך הפשרני, וכל שכן החילוני, מרן חש שהוא אחראי על כך ועליו לתת את הדין על זאת שישנם ילדים שאינם מתחנכים בחינוך החרדי. רגשי האשמה והבושה של מרן על כך היו כה גדולים עד שהוא היה מתבטא ואומר "איך נשא את חרפתנו? נבוא לפני הקב"ה יאמר לנו למה לא עשית, למה לא הוכחת עוד? למה לא דברת יותר עם פלוני אלמוני שאתה מכיר אותם? הם באו להתפלל עמך, מדוע לא הוכחת אותם שיניחו את בניהם בתלמוד תורה? את חטאי אני מזכיר היום, איני מכיר את כלם, אולי הייתי צריך להתענין יותר, איפה לומד בנו של כל אחד. כואב לך?! למה אינך מתענין? וההצטדקות היחידה שמצא מרן לכך היא "אנו עסוקים בלמודנו, בלי למוד התורה נשאר עמי הארץ (!), מי שאינו לומד תורה יהיה עם הארץ, כל זמן שאינו לומד תורה הוא שוכח, כמו שקראנו היום ברמב"ם ע"ה"… אך נקיפות המצפון עדיין מטרידות את רוחו של מרן, שכן 'כל ישראל ערבים זה לזה', כלנו כרתנו ברית עם הקב"ה, אנחנו מתעלמים מאחרים, 'לא תוכל להתעלם' נאמר בתורה (דברים כב, ג), 'לא תראה שור אחיך או חמור אחיך נופלים בדרך והתעלמת מהם, לא תוכל להתעלם'. מה נענה ומה נאמר מה נדבר ומה נצטדק, עם כל מה שנשיב כל התשובות, אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש. בושנו וגם נכלמנו.

ועד כמה נגע הדבר לליבו הטהור של מרן זצ"ל נוכל להבין מדבריו הבאים שנאמרו בשעת גילוי לב נדירה: "היום היחידי בשנה שאני מוריד דמעות זה יום הכפורים, כשאני אומר ודוי [ובדבריו אלו ממרר מרן בבכי עצור] אני ממרר בבכי וכלם בוכים עמי, כל אחד שואל את עצמו וכי אני גנבתי? ביום הכפורים – יום אדיר בימי שנה אני אשקר? וכי אני חללתי שבתות ומועדי קדשך? 'על חטא שחטאנו לפניך בגלוי עריות', מה עשיתי שאמר דברים כאלה? אכן, אדם שיכל להוכיח את חברו ולא הוכיחו, כל העברות שעשה נזקפים על חשבונו. כמו ערב שאם אין ללווה לשלם גובים ממנו. אם יהודי חוטא אינך יכול לומר מה אכפת לי. כשאותו אדם יבוא לשמים הוא יאמר "לא אמרו לי, לא ידעתי", – אתה הערב, מפני מה לא הוכחת אותו! מה יעשה? אנה ילך? יענישוהו בעל כרחו. לכן כשמתודה 'על חטא שחטאנו לפניך בגלוי עריות, חללנו שבתות ומועדי קדשך', הכל אמת, שכן הילד הזה נהיה רשע בגללך, הוא יכל להיות גאון עולם, אינך יכול לדעת מה יכל לצאת ממנו. ועל כך אני בוכה בכפור"!

כעסו של מרן היה גדול במיוחד על המורים הממהרים לזרוק ילדים מהלימודים, הוא הרבה להתבטאות עליהם במלים חריפות באומרו "וכי אתה תקבל אחריות? אתה יודע מה הוא היה עתיד להיות? וכי ילד שעשה מעשה קונדס הוא רשע שלא יצא ממנו שום דבר?! קרה פעם שהוא נכשל, יצר הרע גדול והרבה ילדות עושה. אתה זרקת אותו מבית המדרש, הקב"ה יתבע את דמו מידך! ולא רק את דמו, אלא תלמיד זה היה עתיד להיות גדול בישראל, ועל ידי שזרקת אותו מבית המדרש האחריות מוטלת עליך! אוי לך מיום הדין!"

ובהקשר לכך סיפר מרן פעם מעשה שהיה בתקופת ילדותו: זכורני מעשה שהיה בישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה לפני כששים שנה. הרב הראשי לישראל והראשון לציון הגאון רבי יעקב מאיר היה נשיא ישיבת "פורת יוסף", ומפעם לפעם היה מבקר בישיבה. פעם אחת ירד הרב במדרגות הישיבה, וכמובן היו עמו הרב בן ציון חזן גבאי הישיבה ועוד רבנים משום שורת דרך ארץ, וילדי הישיבה היו עומדים למעלה ומסתכלים. לפתע דחף אחד הילדים את חברו, והלה לקח את כפתו והשליכה למטה לעיני רבי יעקב מאיר. הרב כעס מאד וגער ברבני הישיבה, וכי זו הדרך ארץ שאתם נותנים לתלמידיכם?  חקרו ודרשו מי זרק את הכפה, היה זה ילד חכם ופקח וגם שובב שאיני רוצה לומר את שמו. תכף ומיד בחרון אפם לקח המשגיח חכם י. ח. את אותו ילד וזרקו מהישיבה. באו אביו ואחיו בבכיות ותחנונים שיחזירו אותו עם כל מיני עונשים, אך לא שמעו להם ולא הסכימו להחזירו לישיבה, ויצא בעל בית פשוט אך ירא שמים. נס היה שנשאר ירא שמים! וכל ימיו היה מצר ובוכה על כך שלא נתנו לו להתקדם בלמוד, לפי כשרונותיו הוא יכל להיות תלמיד חכם גדול, ועתה אינו אלא בעל בית פשוט.

וכאן מרים מרן את קולו וזועק מרה: זו דרכה של תורה?! אם המשגיח הזה היה לפני, הייתי צועק עליו ומלקה אותו מלקות, מה אתה זורק נשמות? וכי אתה יודע מה עתיד להיות ממנו? הנבואה נתנה לשוטים, אנו לא יכולים לדעת עתידות. ומי שעושה דברים כאלה אוי לו מיום הדין אוי לו מיום התוכחה!

וכך היה מוסיף מרן זצ"ל ומדריך את ההורים והמורים לנהוג עם הילדים בדרכי נועם, גם כשהם שובבים ומרבים להכעיסו, ועל כך קובע מרן באופן חד משמעי: מי שאינו יכל לסבול אסור לו להיות מורה! כמו שהקב"ה ארך אפים, מאריך אפו לרשעים, כך יהיה המורה, ואם לאו – אינו מורה, אלא דואג לנוחיות של עצמו.

וכדרכו של מרן להביט על כל דבר בעינים הלכתיות, גם בנושא זה של סילוק תלמיד קבע ואמר כי ההחלטה בזריקת ילד הנה בכלל "עצומים כל הרוגיה" או "רבים חללים הפילה", לכל הפחות יתיעץ עם תלמידי חכמים המבינים בחנוך ומוסר, ואם אחר ההתיעצות החליטו הרבנים שיש לזרוק, זהו כבר לא על אחריותו. וכמו שאמרו בגמרא (סנהדרין ז:), "רב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה, מיכניף ומייתי עשרה רבנן מבי רב, אמר כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא. רב אשי כי הוה אתי טריפתא לקמיה, מכניף ומייתי להו לכולהו טבחי דמתא מחסיא, אמר כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא". – כשהיה מתעורר ספק בעניני טרפות היה רב אשי אוסף שוחטים בקיאים בעניני טרפות, שמא הכשרנו טרפה בטעות, כל אחד יקבל קיסם קטן מהקורה, העוון זה קורה וכולנו שותפים בה. אם אני לבדי אפסוק, כל כובד הקורה יהיה על צוארי לא אוכל לבדי לשאתה כי כבדה ממני.

ואם כך הוא בעניני טרפות בהמה, כל שכן בענין חיי אדם! בחור הלומד תורה עתיד להיות גדול הדור, ובלעדי למוד התורה יכול לרדת מן הפח אל הפחת. ולכן צריך לשקול בשקל הקדש, כמה רבנים גדולים בעלי נסיון בחנוך יתיעצו ביחד, ואם יראו שהוא בחור רע מאד, מקולקל ויכול גם לקלקל את האחרים יזרקו אותו ויצילו את השאר.

החיים קשים? מרגישה שזה לא זה? יש מה לשפר! לשדרג את הרגשות, את ההתנהגות!
ליצירת קשר לייעוץ לטיפול רגשי עם חני סילבר מלאו את הטופס:

רגיל היה מרן זצ"ל להדריך את המורים לגרום לילדים לאהוב אותם, וכפועל יוצא ממילא הילדים יאהבו גם את הלימוד, "המורה לא יהיה נוקשה" היה אומר מרן, ילדים אלה אינם חמורים שצריך לגעור בהם, לא זו הדרך! 'אדני יודע כי הילדים רכים' (עפ"י בראשית לג, יג), יקחם בטובות, יתן להם אהבה, וכך יקשרו בו בעבותות אהבה וישמעו תמיד בקולו, יעשו ככל מה שירצה מהם. אם יתנהג עמם בקשיחות כאלו הוא עוין ושונא אותם, הם לא ישמעו לו. למראית עין יפחדו ממנו, אך בסתר לא ישמעו לו. זו לא יראת שמים, אלא יראת המורה בשר ודם. אם הוא מקרבם ומראה להם כמה דברי התורה נחמדים מזהב ומפז רב מתוקים מדבש ומנופת צופים, נפשם נקשרת בו והם אוהבים אותו.

ועל כך היה מרן מתרפק על זכרונותיו ממורו ורבו ר' שלמה עבו זצ"ל, אשר זיהה במרן את הפוטנציאל כבר באותם ימים ועודד אותו ודירבן אותו, ועל כך הרגיש מרן כלפיו הערכה עצומה שלא נתעממה גם ממרחק של שמונים שנה!

וכה סיפר מרן: רבי שלמה עבו היה מורה ותיק וממחה בתלמוד תורה "בני ציון" בשכונת הבוכרים. בזכותו היו כל התלמידים ממשיכים ללמד בישיבת "פורת יוסף", הוא היה מעודד את כלם שיעלו לישיבה, וכך לא היה שום אחד נושר. התלמידים היו אוהבים אותו, היו ילדים שקבלו ממנו מכות נמרצות, ואהבו אותו יותר ממי שלא קבל מכות… שכן ידענו שהמכות שהוא נותן באות מתוך אהבה. בין ילדי הכתה שלנו היו ילדים רעים שהלכו בשבת למשחק כדור-רגל, הרב היה מזהירם מראש, שולח אחריהם מרגלים, וכך היה תופס אותם. אך כדי להפתיע אותם עשה ברמאות כדי שהתלמיד ההוא לא ירגיש, היה תופס אותי כאלו רוצה להכותני, ונתן את המכה על היד של השני… ואותם ילדים היו רואים אותו ברחוב ומנשקים את ידו, ביודעם שכונתו היתה לטובה.

כמובן גם להדרכה זו מצא מרן סימוכין מדברי הרמב"ם (פ"א מהל' ת"ת ה"ב) שכתב: "מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינן בניו, שנאמר ושננתם לבניך, מפי השמועה למדו בניך אלו תלמידיך, שהתלמידים קרויין בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים", התלמידים הם בניו הרוחניים של הרב, וכמו שנאמר (במדבר ג, א וברש"י) 'ואלה תולדות אהרן ומשה', ואינו מזכיר אלא בני אהרן, שנקראו תולדות משה, לפי שלמדן תורה. שכל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו". ומכאן החשבון פשוט בעיני מרן זצ"ל: מי שיש לו בנים רוחניים למה יכה וירביץ להם וינזוף בהם? יקח אותם בטובות, ודוקא על ידי 'לשון רכה תשבר גרם', הם ישמעו לו. מלה טובה שוה לפעמים חללו של עולם, יותר מקופסת הסוכריות שהיה נותן לנו ר' שלמה עבו ע"ה. צריך לאהוב את הילדים הקטנים ולחבבם, ולקחת אותם בטובות. לא כמו אותם אנשים שפניהם זועפות תדיר כבתשעה באב, תשעה באב יש רק יום אחד… אם ילדו ילד טוב שלומד תורה, יחבקהו וינשקו כמו יעקב אבינו ע"ה (בראשית מח, י) 'ויגש אתם אליו וישק להם ויחבק להם', יתנהג עמם יפה, כל מלה תהיה שוה מרגלית, ירצה אותו בדברים מתוקים באהבה ובחבה. כך יהיה לילד כח להתרומם, בראותו שאוהבים אותו, ובפרט כשהוא יקבל ציונים טובים יתעודד ויהיה לו חשק לעמול ולשקוד להיות תלמיד חכם, ולילך מחיל אל חיל. זו הדרך הנכונה! יש הורים שאינם יודעים לחנך, צועקים ומבזים ומבישים את ילדיהם, לא זו הדרך! אם יראו לילד פנים זועפות, הוא יחשוב 'כאשר אבדתי אבדתי', לא ארויח מאומה אם אתנהג יפה.

בספינת שיט
מתוך ספרו של הרב אליהו כהן על החינוך במשנת הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

להשארת הודעת דיווח על תוכן (הודעה זו מוצגת בכל מאמר).

למידע נוסף על תוכן המאמרים לחץ כאן.

תגובות

טרם נרשמו תגובות.

היה הראשון לכתוב תגובה על “חינוך ילדים | רבי עובדיה יוסף זצ"ל”

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

החיים קשים? מרגישה שזה לא זה? יש מה לשפר! לשדרג את הרגשות, את ההתנהגות, לחשב מסלול מחדש.
ליצירת קשר לייעוץ חינם ללא תשלום עם חני סילבר מלאו את הטופס:

הרצאות נוספות:

נושאים נוספים:

תגיות מהאתר
זמיר כהןהנחהלאישלהתאבדמוסרביקורתמשה הקטןישיבתקריירהדופמיןהרב עובדיהאטנטייאושטיפול בהפרעות קשבתודעהמוריםקסםאשראימחשבמחנךקונצרטהmoxoשפעבלי ריטליןלחץ הדםטיפול באוסידיy2mateכספיםשמר ארזימסכיםמצחיקהבעלחינוך מיוחדעשירהפרעת קשבפסיכיאטריתמכירהCBTביופידבקסטרסעץעם ישראלתסכולעסקיםסליחהמצוותהיהודיטיפול פסיכולוגידיכאון וחרדהנשלח בדוארהפרעה נפשיתשמשהפרעת אישיותצמיחהעצמאיכלכלימלווהסדר יוםקשיים חברתייםליקויי למידהמתעלותחכמהשבתתסמיני גמילהדימוי עצמי נמוךפרשת השבועחסידותיהדותדיסלקציהקורבנותטיפול ב-OCDלקויות למידהמלאיבן זוגחרדיםלהוכיחקורסהאישהבגדיםצביקהבידודאוסידיגמילה מסמיםצרכיםקשב וריכוזהרביפסיכיאטריםביחסיםפזתורת הסודדכאוןזכותהפרעת קשב וריכוזספורטפסיכותרפיסטיתshvilimלהשתחררקהלאמתסודאומגה 3מורהמכון פעימותיפה בלומנטלמדריךבלומנטלחבמרתקקורבןקצריםהיפראקטיביותזכויותרווחההרב דניאלולשמורמלמדסיפוריםחרדותיוגההנחיית הוריםאמפתיהתורת הנפשמכירותלחץ דםהרבי מליובאוויטששיעוריםהתמכרויותחניהלכות תשעה באבתורת הקבלהניו אייגקולתורהצערפחדיםהתמכרות לסמיםהתקדמותחובותנישואיןפסיכודידקטיתשובהמדעסרוטוניןתורת החסידותכעסיםאשםtovaסופר ננישחרורדימוי עצמיהסודמאמריםביטחון עצמימצוקהערכיםמבצעעוצמהדיאטהפסיכולוגיםפעימותמכוןסבלנותבחירהילדותהרצאהחרדה חברתיתצביקה פזbitkinשלום ביתמבצעיםהפרעות קשב וריכוזאישהptsdאובססיבימפחדאברהם ביטקיןאבחוןסרטוןפסיכולוגיהחינםביטקיןלהורידאתגרהפרעת חרדהפסיכותרפיהטיפול התנהגותיהרגליםדימויהרב אליהומשעמםמחלות נפשרגשנדודי שינהמענייןיפהטיפחופשElevator Anxiety Treatmentמדהיםהרצאותחינוךטיפול קוגניטיבי התנהגותיPsychiatristמכוררגשיותיחיאל יעקובזוןקבלהאמונותמרכזחברותהפסיכולוגיתקשיים רגשייםPsychological treatment of wettingPsychological treatmentCBT CODCBT treatmentהפרעה טורדניתתקשורתמדיטציההורותריכוזטראומהמוותעקבשבועותהיפנוזהמזוןפסיכיאטרבית ספרישראלהידברותהלכותנערארגוןניהולעישוןמשהאימוןכלליםמשמעותהזדמנותADDיעומר הלויהרב עומר הלויהפחדלימודמדברלילהאח הגדולNLPאמנון יצחקארץ נהדרתפרשתלמידהנשיםבבא סאליברסלבבין המצריםהדרכהאמונה ובטחוןגמילהגלגוליםגויגבולותפסיכולוגיתחברתימודעותמידההצלחהבית המקדשמאתר המקורדף היומיאיזוןגמראADHDפסיכולוגשיעורCompulsive therapyמחשבהארץבריאות הנפשחינוך ילדיםלבריאותאובדןנפשיקשייםבדיכאוןOCDשלוםמחלההרב יגאלטיפוליםכאברגשיטיפיםכעסרעכסףאנרגיהחדשותבושהאלכוהולדיאליהובעבודהביטחוןכהןחברתיתקשבשינוימחשבותשינהנפשרגשותמתחפחדאהבהמשפחהספרחבריםהוריםעזרהדודי ברוורמןעבודההביתזוגיותגדולעצמיהפרעהילדהפרעותבעלילדעתרבדיכאוןחרדהיוםלבילדיםביתאותוטיפולאניאיךזמןאבלהרבאנשים
הצג עוד הצג פחות