רבה של וורשא, הג"ר דוד דב מייזליש, זכה ל'שני שולחנות'. בעושרו החזיק ישיבה גדולה ולימד תלמידים רבים .עשה מלאכתו ארעי – במסחר עצים. שמו הטוב ויושרו הביאו כי 'הצאר הרוסי' חתם אתו חוזה ענק לאספקה של עצים משובחים, לבניית ארמון. כדי לעמוד בהתחייבותו נטל הלוואה גדולה מהבנק הראשי

בצרפת (על ידי פקידיו שהפעילו את עסקיו בזמן שהקדיש חייו לתורה)), שהכירו אף הם בשמו הטוב ויושרו, ורכש שלש אניות משא להובלת הסחורה מיערות פולין לרוסיה. ברווח העצום יפרע את ההלוואה וייהנה מהפירות…

ויהי היום, הרב מוסר שיעור ,הובאה לידיעת מזכירו בשורה נוראה. גושי קרח חסמו את נתיבי השייט ושלש האניות טבעו, הן והסחורה שעליהן טבעו במצולות .אין עצים .יש חוזה. אין ספינות. יש חוב לבנק.

איך יבשרו זאת לרב ?ביקש המזכיר עזרת תלמיד הידוע בפיקחותו ובתושייתו. בתום השיעור פנה התלמיד לרב: 'ילמדנו רבינו. המשנה אומרת שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטוב. אני מבין שצריך לברך, אך כיצד ניתן לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה?'. השיבו הרב מיניה וביה "כשמאמינים בה '- יכולים!". המשיך התלמיד לשאול "וכי האמת מברכים באותן הרגשות הלב? איך יתכן?" הסביר הרב כאשר מתבוננים כי מאת ה' לא יצאו רעות, והכל לטובה, מברכים בלב שלם ושמח. המשיך התלמיד "לפני כמה חודשים ראיתי את הרב רוקד בנישואי צאצאיו. רוקד ומודה לה' על הטוב כי לא כלו רחמיו. וכי על בשורה רעה גם חייב לרקוד ולשמוח"? חזר הרב והסביר, כי בהישמע בשורה רעה יעצור ויחשוב, יגביר את האמונה ותחושת קרבת אלוקים, ואזי – לברך על הרעה ואף ישמח וירקוד!". פנה התלמיד לרבו" רבי ,תתחיל נא לרקוד. הספינות שלך וכל הסחורה היקרה שעליהן, טבעו ואבדו…". הרב שמע, נפל והתעלף!

כשנעור, אמר בכנות ובישרות לב "קל לומר את מה שאמרתי, אך כשזה מגיע 'למעשה' זה קשה מאוד."…

בפרשתנו פרשת חוקת לומדים 'לחיות' עם אבדן ושכול. מרים הנביאה, מקור התקווה בעומק גלות מצרים, מתה. אהרן ומשה מתבשרים כי לא יזכו להיכנס לארץ ישראל. אהרן עולה למות בהר ההר. בפטירת מרים אין מים ,והעם מתקשה להתמודד. לאחר פטירת אהרן נאלצו להתמודד מול עמלק, 'כנעני מלך ערד'. אך מי הבאר חזרו, את עמלק ניצחו, ואלעזר ירד מההר לבוש בבגדי כהונה גדולה. לומדים 'לקום מן האבל, להמשיך!'.

הפרשה פותחת זאת חוקת התורה… זאת התורה אדם כי ימות באהל. "גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה". את הפרה האדומה שורפים לאפר. רמז למוות. כי עפר אתה ואל עפר תשוב. ואנכי עפר ואפר .והנה, כשנותנים בו 'מים חיים ,'מים הנובעים בחיוניות – מחוללים טהרה. התחלה חדשה וטהורה.

רבה של וורשא צדק "למעשה – זה קשה מאוד". כמחנכים חשוב מאוד שנעמוד ליד תלמידינו ברגעיהם הקשים. ככל שאנחנו משמעותיים בחייהם, כך נחוצה נוכחותנו. לא בדיבור כמו עצם השהייה. ברוך-השם, לא כל מלמד מנוסה, ושלא יתנסה, בהתמודדויות אלה .כשצריך ,מתייעצים ושואלים, ומתפללים להצלחה.

לדאבוננו, ישנם אנשי-מעשה שהתמחו ולמדו לשאוב מי מעין ממעייני ה.� ,בדעה והשכל, במוח ובלב.

זאת חוקת התורה. גם אבדן ומוות .דווקא פרשה זו מביאה ניצחונות ומציבה אותנו בשערי ארץ ישראל. 

בהצלחה בעבודת הקודש!