מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

תם עידן החינוך

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
תגיות

מאת הרב אלחנן קרביץ
שם הכותב יעודכן בקרוב במערכת

הרמ"א (או"ח סי' רכה ס"ב) כותב: יש אומרים שמי שנעשה בנו בר מצוה יברך, ברוך… שפטרני מעונשו של זה. ומבאר המשנה ברורה (שם ס"ק ז), שעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן, בשביל שלא חנכו למצוות התורה, ועכשיו שנעשה איש, מחויב הוא להתחזק בעצמו למצוות השם יתברך.

והוסיף המשנה ברורה וכתב: ודע, דאף על פי ששוב אין עליו ענין חינוך, מכל מקום יש על האב מצות תוכחה כשרואה שאינו מתנהג כשורה, וכשאינו מוחה בידו נענש עליו, שלא גרע משאר ישראל, וכידוע מה שאמרו חז"ל (שבת נד ב) כל מי שיש בידו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה, נתפס בעוון אנשי ביתו, וכל מי שיש לו למחות באנשי עירו ואינו מוחה וכו'.

העולה מן הדברים הלכה למעשה: עד גיל שלש עשרה יש על ההורים מצות 'חינוך' למצוות התורה. אך מגיל שלש עשרה ומעלה, תם עידן החינוך, ומעתה יש על ההורים מצות תוכחה 'ככל איש ישראל', ולמצווה זו יש הלכות וגדרים שונים ממצות חינוך, וכפי שיתבאר להלן. [ובאמת, ישנם בתים שגם קודם גיל שלש עשרה היה עדיף שלא יתעסקו בחינוך הילדים, ומסתבר שאם כך היו נוהגים, היו מצליחים הרבה יותר בפריחתם].

הנה דברים שכותב המדרש (רבה, בראשית פס"ג אות י): אמר רבי אלעזר, צריך אדם להיטפל בבנו עד שלש עשרה שנה, מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה. ובפירוש עץ יוסף (על המדרש שם) כתב, כי עד שלש עשרה עודנו כוחותיו טמונים וצריך לעמול לגלותם, ואם כן אין החטא על הילד כי אם על אביו שאינו מחנכו למוסר, וכשנעשה בן שלש עשרה ואז יש לו בחירה בעצמו ואז נפטר האב מתוכחתו ואינו נענש עליו.

הגמרא במסכת קידושין (ל.) מביאה שרבא אמר: בעוד ידך מונחת על צוואר בנך, כלומר תקיפה ושולטת עליו, הוי זהיר להוכיחו. וזמן זה הוא מהיותו בן שש עשרה ועד עשרים ושתים, ויש אומרים משמונה עשרה ועד עשרים וארבע. (דרך אגב, ה'בן יהוידע' על הגמרא שם כותב, שרבא נקט במכוון את הלשון 'בעוד ידך מונחת על צוואר בנך', כי על פי רוב לאחר שגדל הבן הוא נעשה שווה בגבהו לאביו, לכן אמר בעוד ידך על צווארו, כלומר בעודו נער, ועדיין לא השלים את גבהו עד שכאשר הוא עומד בסמוך אליך מגיע צווארו כנגד ידך).

וביאר רש"י (שם ד"ה משיתסר), שבעוד ידך תקיפה עליו הוי זהיר ללמדו תוכחות, וזמן זה הוא מגיל 16-22, אבל פחות מגיל זה אין בו דעת לקבל תוכחות כל כך, ואל תכביד ייסורים ותוכחות, ויותר מגיל זה יש לחוש שלא יבעט.

וכן כתב המאירי (שם ד"ה לעולם): לעולם יהא אדם נותן לב תמיד להשגיח על ענייני הבנים ולהתמיד בתוכחתם בין גדולים בין קטנים, ומכל מקום הזמן הראוי להשתדל בתוכחת עד תכלית, הוא משעה שהדעת מלבלב ויוצא עד שיעשה פרי, והוא מגיל 16 עד 24, שפחות מזה אין לו דעת כל כך לקבל, ויותר מזה אינו נשמע כל כך, מכל מקום תהא תוכחתו והדרכתו בזמנים אלו מוזמנת לו תמיד בענין הבן.

כמה נפלאים דברי רבותינו הראשונים שלימדונו שעד גיל שש עשרה אין לנער דעת לקבל תוכחות כל כך. ולכן, עד גיל שלש עשרה תפקיד ההורים הינו 'לחנכו' במצוות, כלומר להרגילו בקיום המצוות [כפי שכבר הובא במאמר 'תחילת החינוך למצוות' (מאמר 43) לשון הרמב"ם לגבי חנוכת כלי המקדש (פירוש המשניות למסכת מנחות פ"ד מ"ד): וענין חינוך – הרגל… ולשון החינוך שם מושאל בדברים האלה לתחילת המעשים, לפי שזה הכלי מרגילים אותו בעבודה, דומה לאדם בתחילה שמלמדים אותו שום חכמה או שום מדה להרגיל עצמו בה עד שתהא קבועה בו], ומגיל שלש עשרה יש רק את מצוות התוכחה, ובזה עלינו לדעת שלא בכל גיל, ובוודאי לא בכל עת ובכל שעה הנער ערוך לשמוע, להבין ולקבל את דברי מוכיחיו.

לפני שנלמד את הכלים הנכונים ליצירת תקשורת נכונה ושיחה טובה עם הנער/ה, לפני שניתן מספר כללים כיצד לפתוח את שערי ליבו של הנער/ה, שיהיה קשוב לדברינו, שיקבל את הדברים ויפעל על פיהם, עלינו תחילה להבין כי תוכחה הנאמרת שלא במקומה, לא רק שהיא אינה מביאה תועלת, אלא היא יוצרת דחייה, או יותר נכון דחיפה החוצה, מה שמביא את הנער/ה להתדרדר כלפי מטה. וכמו שכבר כתבנו במאמר 'סיבות להתמודדות' (מאמר 90), שכאשר כדור מתגלגל, זה תמיד לכיוון מטה, ומעולם לא ראיתי כדור מתגלגל כלפי מעלה, אלא אם כן מישהו הרים אותו והחזיק אותו בידיים… [שמעתם את המשפט האחרון, אני ממליץ לקרוא אותו שוב פעם: מעולם לא ראיתי כדור מתגלגל כלפי מעלה, אלא אם כן מישהו הרים אותו והחזיק אותו בידיים!]

רבותינו בגמרא (ערכין טז ב) כבר אמרו: 'תמהני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה'. כלומר, כבר בזמן התנאים הם יכלו לומר שאין הרבה אנשים שאוהבים לקבל מוסר, תוכחה, ומה נאמר על דורנו, דור עקבתא דמשיחא. ומה נאמר על נער/ה שגם ככה כבר מתמודד/ת, שגם ככה כבר נוצר אצלו איזושהי דחייה [ברמה כזו או אחרת] לכל נושא שריח תורה נודף ממנו.

אך דבר נוסף אמרו חז"ל (שם): 'תמהני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח'. כלומר, כבר בזמן התנאים הם יכלו לומר שאין הרבה בני אדם היודעים לומר תוכחה. והדברים צריכים ביאור, וכי אין אנשים שיודעים לומר תוכחה, הרי אם נתבונן מסביבנו, ולפעמים גם בתוך ביתנו, נראה שאנשים רבים אומרים הרבה מאוד תוכחות, וכי כל כך קשה לרוץ לבן אדם ולומר לו שהוא טועה, שהוא עשה מעשה לא טוב, שבמשנה ברורה כתוב אחרת, שבאיזה ספר ראיתי שלא כך ראוי לנהוג…

אך התשובה טמונה בתוך השאלה. נכון, ישנם הרבה מאוד בני אדם שאומרים תוכחות, אך מעטים מאוד הם בני האדם החושבים לפני שהם אומרים את התוכחה, ומעט מאוד בני אדם יודעים את הלכות התוכחה, מתי לומר, איך לומר, שהשני ירצה לשמוע, שהדיבור יביא תועלת. שאם לא כן, יש על המוכיח 'מצוה' שלא לומר, וכמו שאמרו חז"ל (יבמות סה ב) 'כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע'. ומי שמשמיע תוכחה בשעה שהשומע אינו רוצה לשמוע – הרי הוא עובר על עבירה חמורה.

הנה דברים שאמר המשגיח הגה"צ רבי אברהם פולק שליט"א בשם מרן ה'חזון איש', שאסור להוכיח אדם שלא שומע לתוכחה וכמו שאמרו חז"ל כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומד דבר שאינו נשמע. – ושאלו המשגיח: אולי זה יועיל אם יוכיחו אותו?

והשיב החזון איש בשלילה ואמר, כי אם הוא בחזקת שלא שומע, יש כאן שני בעיות: אל תוכח לץ פן ישנאך, היינו שהוא ישנא אותך כיון שאתה מוכיחו, ונמצא שאתה מכשילו בשנאה. ושנית, אתה מכניס בליבך שנאה לרשע ההוא. ועוד אמר, כל התרעה נוספת שמתריעים בעבריין, מוסיפה לחטא שלו, כי היא גורמת לו להיות מזיד גדול יותר, לכן אין להוכיח באופן כזה, עכ"ד.

העולה מן הדברים, שלא בכל פעם שאנו רואים שפלוני עושה מעשה שאינו הגון, עלינו לרוץ ולהראות לו שהוא לא נהג כהוגן. ומי שעל כל צעד ושעל זורק תוכחות, עליו לדעת שהוא עובר על המצוה שלא להוכיח את מי שאינו שומע.

אלא שבעקבות המאמר יכולה לעלות שאלה: מנין נדע האם בננו רוצה לשמוע תוכחה או לא, וכי מגיל שלש עשרה ואילך נפסיק להוכיחו על מעשיו שאינם מתוקנים, שאינם מהוגנים, זהו? שיעשה ככל העולה על רוחו? וכי אין אפשרות ליצור שיחה ודיבור שיביא את הנער/ה להבין את טעותו.

התשובה לכך היא, שבודאי אפשר ליצור שיחה מיטיבה עם הנער/ה, אך עלינו ללמוד מספר כללים כיצד יוצרים את התקשורת הנכונה, איך ניגשים לדיבור עם נער/ה שברצוננו להעמידם על טעותם, על מקומם, ובתפילה שיקבלו את דברינו, ועל כך במאמר הבא.

[אגב: מאחר ובמאמרים הקרובים נעסוק בכללי תקשורת נכונים, ודבר זה נצרך לא רק בבואנו ליצור שיחה עם הנערים/ות המתבגרים/ות שבבית, אלא גם, ואולי אף יותר, בבואנו לפתוח שיחה טובה עם בן או בת הזוג, רוצים ליצור תקשורת נכונה בין בני זוג, שהאחד ישמע את דברי השני, יקבל ויפעל על פיו, עלינו ללמוד תחילה את כללי התקשורת, ולשם כך, בשולי המאמרים הקרובים, נגע גם בפן הזוגי, ונשתדל להפנות את הזרקור גם לחיי נישואין תקניים].

בהצלחה!!!

במאמרים הקרובים:

כיצד יוצרים שיחה נכונה עם נער מתבגר. מהי הדרך הטובה להשיג תוצאות משיחה עם הנער. איך כובשים את ליבו של המתבגר ועוד ועד.

שביל ציבורי

מתגובות הקוראים – כל אחד והשביל שלו

לכבוד הרב קרביץ שליט"א

אין לכם מושג כמה אני נהנה מכל מאמר ומאמר !!!

לכל מאמר יש את הפן שלו, והנגינה על נימי הנפש הדקים של אותו ענין, והכי מיוחד זה הצורה איך להעביר את הדברים לילדים, שכמדומה זה דבר שאין כמותו בעולם !!!

אני מקנא בזכויות העצומות שאתם מגיעים אתם לראש השנה, זכויות של שלום בית!!! זכויות של חינוך ילדים על טהרת הקודש ובדרך הנכונה !!!! זכויות של חינוך עצמי של כל אחד ואחד מהקוראים!!!

אני רוצה לברך אתכם ברכה אישית שתהי' לכם שנה טובה מתוקה ומיוחדת!! המון סייעתא דשמיא בכל העניינים!!

===============

תגובת איש חינוך לנספח – מי רוצה להיות מלך (נשלח בעשרת ימי תשובה)

לכבוד הרב קרביץ, נפלא ביותר – רק לחדד את הדברים:

מלך נוטל מהרבים כל מה שרוצה כפי שאמר שמואל לעם, וכלב כידוע מוסר נפשו למען בעליו. אך ההבדל הוא, שתכלית הנטילה של המלך הוא למען מלכותו, למען העם, ומלך הגון אין מגמתו אלא למען העם. כלב גם כשהוא מוסר את נפשו למען בעליו, כל מחשבתו ומגמתו הוא הבשר שהוא יתוגמל לאחר זמן.

בשפה מעשית: כשהורה צמא, עליו לשקול האם לקום לבד למלא כוס מים, או שיש ילד שלטובתו כדאי לבקש ממנו להביא כוס מים, ואז נוכל לפרגן לו בדיבור או בחיוך, שהילד ירגיש שהוא עוזר ועושה וחשוב, טובתו האישית של ילד הוא להרגילו בחינוך. לא נקרא לילד שהכי קרוב אלינו, אלא נתבונן שניה איזה ילד הכי זקוק למשימה. ואם נראה לנו שנכון לרגע זה אין תועלת חינוכית ראויה מהמשימה, נשתדל לקום בעצמנו ולהראות דוגמא אישית שלא מתעצלים – דוגמא שמוכיחה בעיקר לעצמנו שתכלית הנטילה תמיד הוא רק למען הילדים. יישר כוח

==============

תודה על הגיליונות הנפלאים, זכויותיכם ירבו כדגים, וכולנו נזכה לתשועת עולמים,

לבנין בית המקדש בראש הרים, ולביאת הגואל בקרב הימים, אכי"ר.

==============

תבורכו על המאמרים המאלפים, על ה'כלים המעשיים', בנויים לתלפיות, מושקעים ביסודיות ובתבונה רבה, כטל המחיה, אמת לאמיתה, והכל במתיקות ובאהבת אדם יישר כוח.

==============

ישר כח גדול! תכנים חשובים ומחכימים כתמיד.

מאחלים לכם שנה טובה ומתוקה, והתגשמות כל משאלותיכם הטהורות לטובה

==============

אין לי מילים. אני נהנית מאוד מאוד לקרוא את מאמרים ומקווה להצליח ליישם ולתקן.

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401