תם עידן החינוך

‬ מאת הרב אלחנן קרביץ שם הכותב יעודכן בקרוב במערכת הרמ"א (או"ח סי' רכה ס"ב) כותב: יש אומרים שמי שנעשה בנו בר מצוה יברך, ברוך…

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

המחנך ותלמידו בדרך החינוך

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
תגיות

הרב דוד ממן המאמר ערוך על פי שיח עם המלמדים ואבות הבנים שהיא הקדמה לספר חובת התלמידים של האדמו"ר הרב קלונימוס קלמיש שפירא זצ"ל הי"ד.
חינוך – דרך ומטרה
חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כב ו).
במובאה זו נאמרו על רגל אחת דרכו ומטרתו של החינוך, הדרך הנכונה לחינוך הנער היא על פי דרכו, ואם כך תעשה תושג המטרה גם כי יזקין לא יסור ממנה מתי אנו רואים את פירות החינוך רק כאשר התלמיד בעולמו הפרטי באין רשות אחרים עליו אזי נותן החינוך אותותיו שכן בשעה שרשות אחרים עליו פועל התלמיד את פעולותיו מכוח הציווי או לכל היותר מכח ההרגל שנעשה אצלו טבע ציווי והרגל הלא טובים הם גם לאלוף בעלי חיים וא"כ במה מותר האדם מן הבהמה.
ידועה ומפורסמת המחלוקת בין ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל לכומר אחד באשר למהותו של החינוך הכומר טען שהחינוך הנו אלוף ולמוד עקביים עד להקניית הרגלים לעומתו טען ר' יהונתן שהחינוך הנו הקניית ידע השקפה ודרך התנהגות שעל התלמיד להמשיך ולפתח להוכחת צדקתו אילף הכומר חתול לשמש כמשרת בארוחות ר' יהונתן הוזמן אז לארוחה חגיגית שבה אמורים היו לדון על החינוך כאשר התכונן ר' יהונתן ללכת לארוחה זו הבחין כי עכבר מצא לו מקום בתיבת הטבק שלו מבלי משים לב לקח את התבה ובתוכה העכבר ונחפז לבית הכומר השולחנות היו ערוכים והאורחים ישובים והחתול המלצר משרת באמונה כשהוא לבוש בבגדים מהודרים כיאות לתפקידו והנה הגיע עת המנה האחרונה אז יצא החתול כאשר בידו מגש עמוס גביעי זכוכית מלאים בלפתן לאורחים הנכבדים הכומר היה מרוצה הנה הוכחה חיה וניצחת לשיטתו אולם בהתקרב החתול לרבי יהונתן פתח הוא את קופסת הטבק והעכבר קפץ מתוכה החתול בראותו זאת שמט לפתע את כל המגש העמוס והחל לרוץ על השולחנות ולקפץ בין האורחים נקל לשער מה התחולל אז בביתו של הכומר עתה הוכחה צדקת דרכו של ר' יהונתן אכן טובים הם הציווי וההרגל אף לחינוך האדם אולם כאמצעי עזר בלבד שכן בעוד שכוחם יפה לעת אשר יש מצוה ויש מרגיל כגון הורים ומורים וכדומה הרי שהחינוך האמיתי משוחרר הוא מתנאים חיצוניים וגם בהעדרם איננו משתנה.
כך ניתן לפרש כוונת שלמה המלך ע"ה גם כי יזקין, גם כאשר יתבגר הנער ויהיה ברשות עצמו לא יסור ממנה מהדרך בה חונך.
חינוך מהו
מהו אם כן מובנה של המילה חינוך, ומהי אוצרת בתוכה.
במקרא מופיעה מילה זו בהטיות שונות בדברים כ ה נאמר כי אחד מהחוזרים מעורכי המלחמה הוא מי אשר בנה בית ולא חנכו מפרש רש"י בקצרה חנוך לשון התחלה לכאורה פירוש לא מובן שכן האם נכון לומר במקום מתחיל בגנות ומסיים בשבח מחנך בגנות וכו' ודאי שלא דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר וכך גם ברש"י.
בבראשית יד יד מרחיב רש"י ביאורו על הפסוק וירק את חניכיו וכו' שחנכו למצוות והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה וכן חנוך לנער חנוכת המזבח חנוכת הבית מתוך הרחבת דברים זו ברור שקודם החינוך צריכים לדעת למה מיועד ומסוגל התלמיד ומדוייק הדבר בלשונו הזהב של רש"י אדם או כלי כשם שכלי ע"א לחנך במובן האנושי של המלה אלא פשוט להתחיל להשתמש בשמוש המיועד לו כך באדם יש לדעת את ערכו וסגולתו ואז לעזור לו להתחיל במה שהוא וזו לשונו הפיוטית של האדמו"ר וכיוון שאיש הישראלי עוד בילדותו רוח ה' נשמת ש די טמונה וגנוזה בו צריכים לגדל ולחנך אותו להוציאה ולגלותה ולהפריחה והיה ליהודי נאמן עובד את ה' בתורתו מעצמו יחפץ ומדרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה.
דברים ברוח דומה נשא הרב קוק זצ"ל בהרצאתו בעת פתיחת בית התלמוד תורה ברחובות בדברו על תפקיד המחנכים אמר על כן זאת היא חובתנו לשמור בכל עוז את תומת הילדות וטהרתה ולהעבירה לאטה עם כל זהרה ונקיונה של תקופת הגדלות כלומר חובה עלינו להאמין שבילד יש כבר תכונות טובות ולדאוג לשמורם ובד בבד להתפתחותם בכיוון הרצוי בהקשר למטרת החינוך אמר הרב ליסד החינוך על יסוד כזה שנהיה בטוחים שהילד היהודי יהיה על ידו כשיגדל איש יהודי שלם טוב לעצמו גם טוב לעמו ונאמן לארצו באמונת אמת אחריות גדולה אם כן מוטלת על כתפי המחנכים להוציא יקר מזולל וסיגים מכסף טהור
שיטת החינוך
כבר הזכרנו לעיל את הדרך אותה התווה לפנינו שלמה המלך השיטה היחידנית שלא מכבר באה לעולם ידועה היתה לו וקפלה הוא במילה כדרכו הורה ומורה הבאים לחנך צריכים תחילה להכיר את נפש הבן התלמיד אומנם מי שרוצה רק לצוות ולהרגיל עבודה קלה יעשה לעצמו כי אז יכול הוא לצוות ולהרגיל כתה שלמה מבלי לדעת מהותו של כל תלמיד אך ידע כי חוטא הוא לנפש התלמיד הוריו וכל עם ישראל המחבר שם דגש על כל תלמיד כפרט לעצמו ולכן הוא מייעץ טריהמחנך שרוצה לגלות נשמת התלמיד הטמונה וגנוזה בו לגדלה ולהבעירה באש של מעלה מוכרח הוא להרכין עצמו אל התלמיד המתחנך על ידו ולחדור אל תוך קטנותו ונמיכיותו.
על דמות כזו מספרת לנו הגמ' במסכת עירובין נד:
רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר יומא חד בעיוה למילתא דמצוה תנא ליה ולא גמר א"ל האידנא מאי שנא א"ל מדההיא שעתא דאמרי ליה למר איכא מילתא דמצוה אסחאי לדעתאי וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר. א"ל הב דעתיך ואתני לך הדר תנא ליה ד' מאה זימני אחריני נפקא בת קלא וא"ל ניחא ליך דליספו לך ד' מאה שני או דתיזכו את ודרך לעלמא ראתי אמר דנזכו אנא ודרי לעלמא דאתי אמר להן הקב ה תנו לו זו וזו.
תרגום: לרבי פרידא היה תלמיד שרק אחר חזרה של פעם היה מבין יום אחד בקשו את ר' פרידא לדבר מצוה בזמן שלמד את אותו תלמיד אחר שהבטיחם שיבוא המשיך ר' פרידא את חזרותיו עד פעם אולם התלמיד לא הבין שאל אותו ר' פרידא מה השתנה יום זה משאר ימים שאינך מבין אמר לו התלמיד מרגע שבקשו אות ך אותם אנשים הסחתי דעתי וכל רגע הייתי אומר עכשיו יקום רבי וילך' אמר לו רבי פרידא תן דעתך ואלמדך שוב ואכן לאחר שלמדו שוב פעם הבין התלמיד באותה שעה יצאה בת קול ואמרה האם נוח לך שיפסקו לך מן השמים שנות חיים או שתזכה אתה וכל דורך לחיי עוה"ב אמר להם נוח לי שאזכה אני ודורי לחיי עוה"ב אמר להם הקב"ה תנו לו זו וגם זו.
אכן על המחנך לסגל עצמו ליכולת התלמיד ולא ההיפך תמונת המורה העומד על גבי מרום הקתדרא ומשם צועק ומצוה לתלמידיו מאוסה היא ומרחיקה את התלמיד על כן קורא הרב המחבר למחנך לרדת מפסגת ידיעותיו ערכו וקדושתו אל הדיוטא התחתונה בה מצוי התלמיד הוא עצמו היה נאה דורש ונאה מקיים בתולדותיו המובאים בספר אש קודש נאמר:
כולם ביחד וכל אחד ואחד מהם מהתלמידים זכה לטיפול מסור ומלבד השגחתו הכללית היתה עינו צופיה בכל תלמיד ותלמיד לחדור לנבכי נשמתו ולהכיר את תכונותיו וכשרונותיו כר' עקיבא שהבחין בין אלפי תלמידיו כי תלמיד אחד נעדר והלך לבקרו ומצאו חולה וכבד ורבץ לפניו כן היה הרב כאב רחום עם בניו אהוביו תלמיד שחלה הריהו מכניסו לביתו ומטפל בו בעצמו וכו'.
זו הדוגמא האידיאלית של המחנך המזכירה לנו דמות אחרת מלפני אלפיים שנה דמותו של רב שמואל בר שילת עליו מסופר במסכת ב"ב ח:
דרב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתא א"ל שבקתיה להימנותך שהיית רגיל ללמדם באמונה וללמד ולישב על גבם תמיד רש"י א"ל הא תליסר שנין דלא חזיא לי והשתא נמי דעתאי עלייהו.
תרגום: י"ג שנה לא בקרתי בפרדסי וגם עכשיו שאני מטייל דעתי על התינוקות.
משום מסירות נפש זו זכו המלמדים שיקראו עליהם את הפסוק ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.
מתוך כתלינו יג.

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401