תם עידן החינוך

‬ מאת הרב אלחנן קרביץ שם הכותב יעודכן בקרוב במערכת הרמ"א (או"ח סי' רכה ס"ב) כותב: יש אומרים שמי שנעשה בנו בר מצוה יברך, ברוך…

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

האם מותר להכות את אביו בדמיון כדי לרפא בעיות נפשיות

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
תגיות

הרב יצחק זילברשטייןשאלה. אדם הסובל מהפרעה נפשית, והפסיכולוג אומר שזה כתוצאה ממתחים ומשקעים שלילים שספג בילדותו מהוריו, ואפשר לשחרר את המטופל מהמתחים והמשקעים השליליים שמקורם בילדות על דרך הדמיון, כגון שידמיין שהבובה הזאת היא אביו או אמו, ואז יזכר מה שעשו לו, ויכה עם מקל בבובה למה עשית לי כך, ולמה הצקת לי כך, ואז לאט לאט המטופל ישתחרר מהמתחים השליליים ויבא תרופה לנפשו, ומוסיף הרופא שגם שכעת הבן מכבד את הוריו, אבל אינו אוהבם באמת, אבל לאחר שנצליח לשחרר אותו מהמתחים השלילים יכנס בו גם אהבה אמיתית להוריו, האם מותר לעשות זאת?
תשובה. כתב הרמב"ם (פ"ה מהלכות ממרים הט"ו) וז"ל: ולא על ההכאה ולא על הקללה בלבד הקפידה תורה, אלא אף על הבזיון, שכל המבזה אביו או אמו, אפילו בדברים, ואפילו ברמיזה, הרי זה ארור מפי הגבורה שנאמר 'ארור מקלה אביו ואמו'. וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סימן רמא ס"ו). מלשון זה משמע שהאיסור הוא לבזותם בדברים או ברמיזה. אולם לבזותם בלב לא שמענו עדיין שאסור.
אולם הספר חרדים (מצוה לה) כתב, שמצות כיבוד אב ואם היא אף בלב, שידמה בלבו שהם גדולים ונכבדי ארץ, שזהו עיקר כבודם, והמבזה אביו או אמו בלבו עליו נאמר (דברים כז טז) ארור מקלה אביו או אמו. וכן כתב הערוך השלחן (סימן רמ סעיף ח) שמורא האב היינו בלב.
הרי שאסור לנו לבזותם בלב, אלא חייבים לירא מפני מעלת ערכם, כיון שמלך מלכי המלכים צוה לירא מפניהם.
אלא שבענייננו יש מקום לכאורה להתיר לכעוס בלב על ההורים, משום שמטרת המחנך היא לא להשפיל את כבוד ההורים, אלא אדרבא, כוונתו להוציא מלב הבן את המרירות, הנמצאת בו, וזאת כדי שבסופו של דבר יוכל לכבד את אביו ואמו. במקרה זה המחנך הוא בבחינת 'מקלקל על מנת לתקן'. כלומר הוא משפיל את כבודם, על מנת שבסופו של דבר יכבד אותם. ויש לדון שאולי באופן זה הדבר מותר.
ומצינו דוגמא לכך בספר פרי השדה (ח"א סימן פח) הדן באשה שבניה מתים מיד אחר הלידה, ושפטו הרופאים כי הוא מחמת חולשת הרחם, ואם תשתה כוס של עקרין כדי שלא תתעבר כמה שנים, יתחזק הרחם, ותוכל לילד ולד קיימא. נשאלה השאלה האם מותר לה לשתות, ופסק להיתר, משום שעיקר האיסור בשתיית כוס עקרין הוא משום שהיא עוברת על מצות "שבת", וכאן שמתכוונת בשתייתה להוליד זרע קיימא, מקיימת בזה "שבת" טפי. ולכולי עלמא מותר, ובתנאי שהבעל מרוצה.
הרי שהסירוס למטרת חיזוק הרחם מותר. ואם כן יתכן דה"ה בענייננו, כאשר הזלזול בכיבוד אב ואם הוא למטרת "כיבוד", יתכן דמותר. וכמו כן מצינו בנוגע לבנין בית הכנסת, שמותר לסתור חלק ממנו על מנת לבנותו טוב יותר. וביחוד כשבלאו הכי הכעס נגד האב כבר נמצא בלבו פנימה, אלא שמוציאים אותו החוצה לשם ריפוי.
אולם יש לחלק בין הדברים. שבסירוס האשה, האיסור הוא לבטל את כח ההולדה, ולכן מאחר וכח ההולדה לא מתבטל אלא משתפר, אין בזה איסור. אולם שונה הדבר בענייננו, שלא התוצאה אסורה, כי אם עצם מעשה הביזוי של האב והאם, ולא מצינו שמותר לעבור עבירה כדי לקיים מצוה.
והגם שניתן לשער כי זוהי טובת האב, שתצא כל המרירות מלבו של הבן, וייטיב דרכו כלפי אביו, נראה שאין זו הדרך, כי כעת זוהי עבירה, ומי אחראי לכך שבסופו של דבר נצליח להוציא את המרירות מלבו.
אמרו חז"ל: "טוב שברופאים לגהינום" (קדושין דף פב ע"א), וביאר הגר"ח מוולוז'ין על פי דברי הרמב"ם (פ"ג משמונה פרקים), כי כמו שיש לגוף מחלות, כך גם לנפש יש מחלות משלה. וכמו שבמחלות הגוף ישנם רופאים הנותנים תרופה קלה, והריפוי נמשך זמן רב, ולעומתם ישנם רופאים טובים היודעים לתת תרופה חריפה המרפאת מיד, כך גם במחלות הנפש: ישנו רופא הנותן תשובה קלה והריפוי נמשך זמן רב כתענית מ' יום, וישנו רופא היודע לתת לנפש תרופה חריפה ומרה, כגון שמלבין פניו ברבים, והלה שומע בזיונו ושותק, ועל ידי כך מתרפא בשעה אחת. ואמנם המבייש הזה הוא "טוב שברופאים", המרפא את חברו בשעה מועטת, אך הרופא הזה נוחל גהינום… וזהו – "טוב שברופאים – לגיהנום". (מובא בלקוטי אנשי שם ויקרא סוף פרשת תזריע).
הרי שאסור ל"הטיב" עם חברו, ולהכניע את ערפו הקשה, ע"י גרימת בושה. כמו כן נראה שאסור לכעוס על האב ב"דמיון", ולבטלו ולבזותו בלב, למרות התועלת הטובה שעלולה לצמוח מכך.
כאשר האב נותן רשות לבן לכעוס עליו כדי שיתרפא
שאלה. ויש להסתפק כאשר האב שמע את מה שאמר הפסיכולוג, ואמר שהוא מסכים שהבן יבזה אותו כדי שיהיה רפואה לבנו, האם מועיל מחילה?
תשובה. כתב השו"ע (יו"ד סימן רמ סעיף יט) האב שמחל על כבודו כבוד מחול. ויש להסתפק מה הדין האם גם כשמחל על בזיונו מחילתו מחילה.
והנה בשו"ת הריב"ש (סימן רכ) כתב שמחילת האב אינה מועילה, וז"ל: מה שאמרו, הרב שמחל על כבודו, כבודו מחול, היינו במידי דלית ביה בזיון, כגון לעמוד מפניו וכיוצא בזה, בהנהו יכול למחול. אבל על בזיונו אינו יכול למחול… ודמי למאי דאמרינן התם, האב שמחל על כבודו כבודו מחול, דליכא למימר שיהא האב יכול למחול לבן לומר לו דברי חרופין וגדופין, עכ"ל.
ובשדי חמד (ח"ג מערכת כ כלל לא) האריך בזה והביא בזה מחלוקת האחרונים, והמנחת חינוך (מצוה מח אות ב) כתב שאב יכול למחות על הכאתו וקללתו, ובשו"ת בית יצחק (יו"ד ח"א סימן קנט) כתב שנעלם ממנו שאילתות בפרשת משפטים, שכתב שאין האב יכול למחות על הכאתו, והמנחת חינוך עצמו (במצוה ריב אות ד), כתב שאין האב יכול למחול על צערו ובזיונו.
והנה מבואר בסוגין שהיכי שהאב רוצה את ההכאה לתועלתו מותר, דאמרינן בגמרא בן מהו שיקיז דם לאביו, רב מתנא אמר 'ואהבת לרעך כמוך', רב דימי בר חיננא אמר 'מכה אדם ומכה בהמה' מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור, רב לא שביק לבריה למישקל ליה סילוא, מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למיפתח ליה כוותא, דילמא חביל והוה ליה שגגת איסור.
וכן פסק השו"ע (יו"ד סימן רמא סעיף ג) היה קוץ תחוב לאביו, לא יוציאנו, שמא יבא לעשות בו חבורה. וכן אם הוא מקיז דם, או רופא, לא יקיז דם לאביו ולא יחתוך לו אבר, אף על פי שמכוין לרפואה. והוסיף הרמ"א במה דברים אמורים בשיש שם אחר לעשות. אבל אם אין שם אחר לעשות והוא מצטער, הרי הוא מקיזו וחותך לו כפי מה שירשוהו לעשות.
ויתכן שבעניננו שהאב הזיק לבנו, והיחסים בין האב לבנו עכורים, והרופאים אומרים שאם יבזה את אביו שלא בפניו, זה יביא לרפואתו, והאב רוצה בכך, אולי הוה כעין רפואת האב, לרפאות מה שהאב עשה, ואם אין אופן אחר לעשותו, הוה כעין הקזת דם לאביו שמותר כשאין אחר, וצ"ע.
(חשוקי חמד סנהדרין פה ע"א)

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401