ילד שאינו יודע

בשבוע שעבר כתבנו שאדם שבע אינו מחפש אוכל, אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים, אך הרחבנו בעיקר בנושא שביעה נפשית, רגשית, חווייתית. במאמר זה אני רוצה

קרא עוד »

ילד שאינו שבע

אין צורך להיות פיקח גדול בכדי להבין ש: אדם שבע אינו מחפש אוכל. אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים. ומתוך כך אנו יכולים להבין, שכאשר הילד

קרא עוד »

אהבה עצמית

חלוקת המאמר חלק ראשון של המאמר מיועד [בעיקר] לגברים אהבה עצמית, איך לא, נושא בעל קונוטציה שלילית, נחשב בעינינו כדבר פסול ומתועב. רק כאשר אנו

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

אתגרים מול אופטימיות עם ילדים

Share on facebook
Share on google
Share on whatsapp
Share on email

מורכבים הם חייו של ילד. משימות, דרישות והתמודדויות, אתגרים רבים לילד צעיר. האם הילד רואה בהם ‘קשיים מכשילים’ או ‘אירועים מחשלים’? האם זוקף גבו בנחישות מולם, או שומט כתפיו ברפיסות? זה לא תלוי בו לבדו, שהרי ילד לומד את הנעשה בעולם דרך משקפי הבוגרים המשמעותיים בחייו. הוא מחקה דרכי התייחסות לאירועי החיים. ילד שגדל בסביבה אופטימית מסגל לו גישה שתעצימו לאורך חייו. 

לאופטימיים ולפסימיים, לחיוביים ולשליליים, יש במסלול חייהם הרים עליהם חייבים לטפס, נהרות לחצות וקרבות ללחום. אין קיצורי דרך, אך לעמל יש ערך. כגודל המאמץ כך גודל הסיפוק שבא בעקבותיו. ככובד המשא כך תנופת ההתפתחות האישית. לא לקלים המרוץ! ניתן להכין ‘מנה חמה’ אינסטנט ברגעים ספורות, ולא להשקיע בנזיד עשיר המשתבח בבישול איטי ועקבי. וכי אפשר כלל להשוות בין התוצאות? 

אופטימיות אינה יצירת אשליית שוא שכאילו הכול קל ופשוט. ילד כן מתקשה בתחילת לימודי הגמרא.

קשה לו לשמור על כתב יד יציב וברור. קשה לו לתמרן בין ילדותיות טבעית לבגרות נדרשת. קשה לו להשתלב חברתית בכיתה הטרוגנית. עלינו, האופטימיים, לעודדו, להאזין לרגשותיו, לשדר אמון ביכולותיו, ולשמוח בהתקדמותו. עליו לשמוע, ברגישות אך בכנות, שאמנם יש קשיים בחיים – אך על ידם אנו נבנים.

כמו רוחות המחזקות שורשי האילן, בלעדיהם יהיו חלשים ורכרוכיים, כך היגיעה מעצימה את נפש האדם. 

בשבת שירה יש נוהגים כמנהג העתיק להניח מזון לציפורים. יש מטעימים את המנהג לתחילת פרשתנו, שירת הים. עפ”י המדרש, בשעה שאבותינו עמדו על הים ושררו לה’, הצטרפו הציפורים לשירה והגדילו כבוד שמיים. אחרים מייחסים את שורש המנהג דווקא להמשך הפרשה, פרשת המן. משה רבינו אמר כי בשבת לא ימצאו מן בשדה. דתן ואבירם ביקשו להציגו כבדאי והטמינו מנות מן בשדה לקראת שבת. בצפרא דשבתא יצאו מן העם – בהובלתם – ללקט, ולא מ צאו. ציפורי השמיים אכלו את ה מן המוטמן, וגרמו לקידוש ה’ וחיזוק באמונת חכמים. לזכר מעשים אלה זכו הציפורים, ואנו מאכילים אותם בשבת זו.

והנה, בשבוע שעבר בפר’ בא, קראנו על כלבי מצרים שלא חרצו לשון לבנ”י היוצאים ביד רמה. אין הקב”ה מקפח שכרם, ולכן נצטווינו ובשר בש דה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אתו. שמעתי מאדם גדול שליט”א להקשות, למה זוכים הכלבים מדי יום ביומו לטריפות בשוק, לעומת הציפורים באים על שכרם רק אחת בשנה? והסביר, שיש כאן ביטוי מוחשי למשנה בשלהי אבות ‘ לפום צערא אגרא’. הציפורים עשו מעשה קל. פעלו לפי טבעם. שרו. אכלו מן. הפרס מותאם למאמץ. לעומתם, הכלבים שברו את טבעם!

השיירה עברה והכלבים לא נבחו. שניהם עשו מצוה, אך השכר לפי העמל! את הציפורים אנו מאכילים רק פעם בשנה ואת כלבים בכל יום. אנשים בודקים תוצאות. הקב”ה מעריך השקעה ועמל, יותר מהתוצאה!

העמידה בניסיונות, אף בניגוד לטבע, היא חלק מ’תכנית ההתפתחותית’ שלנו. יש קושי, וזה משתלם. למדנו ‘טוב דבר אחד בצער, ממאה ברווח’ (אבות דרבי נתן ג ו). כאשר אנחנו נדגים לילדים חיי אומץ ומאמץ, שאנו מאותגרים מול התמודדות, נשמש דוגמה לחריצות והתגברות, יפנימו וילכו בעקבותינו. ילדים לומדים מהתנהגותנו – יותר מדיבורינו, כי אינה דומה ראיה לשמיעה! מול כל אתגרי החיים – אשירה לה’!

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

בין המצרים ואהבת חינם

בימים אלה, בין המצרים, ‘מדברים’ כולם על חורבן ביהמ”ק שנגזר בעוון שנאת חינם. מדברים על כך, אך מה עושים? יודעים שנדרשת ‘אהבת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401