ילד שאינו יודע

בשבוע שעבר כתבנו שאדם שבע אינו מחפש אוכל, אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים, אך הרחבנו בעיקר בנושא שביעה נפשית, רגשית, חווייתית. במאמר זה אני רוצה

קרא עוד »

ילד שאינו שבע

אין צורך להיות פיקח גדול בכדי להבין ש: אדם שבע אינו מחפש אוכל. אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים. ומתוך כך אנו יכולים להבין, שכאשר הילד

קרא עוד »

אהבה עצמית

חלוקת המאמר חלק ראשון של המאמר מיועד [בעיקר] לגברים אהבה עצמית, איך לא, נושא בעל קונוטציה שלילית, נחשב בעינינו כדבר פסול ומתועב. רק כאשר אנו

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

סיבות להתמודדות (א)

Share on facebook
Share on google
Share on whatsapp
Share on email

תחילת ההתמודדות – מרירות

הורים רבים שואלים מתי היא תחילת ההתמודדות, מתי אנחנו צריכים לעקוב ולבדוק שהנער אינו מתחיל לפזול החוצה, שחבר לא טוב אינו מושך אותו, שאינו נמשך יותר מידי אל הדברים שבחוץ. ישנם הורים החיים בפחד תמידי, מה יהיה עם הבן שלנו, אנחנו לא יודעים עליו כלום, הוא נמצא בישיבה, כמעט ולא מגיע הביתה, מה כבר אפשר לדעת עליו, ומנין לנו שאינו מתמודד, ובעקבות כך עלול לרדת לתהומות.

האמת, שקשה מאוד לתפוס את נקודת המוצא של נער מתמודד. היכן בדיוק התחיל תהליך הניתוק של הנער מהבית ומערכיו. מפני שדבר זה הוא ככדור שלג המתגלגל, וכמעגל תנועה עם הרבה מאוד כניסות לתוכו. פעמים שישנם כמה סיבות שהובילו את הנער אל תוך המעגל, ופעמים שרק דבר אחד דחף אותו פנימה. נשתדל במאמרים הקרובים לפרט אחד לאחד מספר גורמים שיכולים לגרום לנער להתנער, להתמרד, לצאת ממעגל החיים ולהיכנס למעגל סחרחורות שהתוצאות שלהן אין מי שיודע, אף לא הנער בעצמו.

הסיבה שאנו רוצים לפרט את הסיבות, בכדי שנבין, שמה שאנחנו רואים בגיל ההתבגרות, בגיל הנערות, בגיל שלש עשרה ומעלה, זה לא קרה באותה שעה, זה לא שאיזה חבר באותה שעה הצליח למשוך אותו אל מעגל התנועה שלו, זו לא הסיבה אלא זו כבר התוצאה. מפני שכל התמודדות לא התחילה היום, הנער או הנערה סוחבים את זה על גבם, בתוך ליבם, עמוק במוחם, זמן רב. אלא שלא היה להם את האומץ לפוצץ את הבלון, לנפץ את המוסכמות, לצאת מהמעגל תנועה של הבית ולעבור נתיב, ועכשיו, כאשר הם גדלו מעט, יש להם את האומץ לבעוט, לשבור, לסטות.

במילים אחרות, אין נער או נערה שפתאום בגיל שש עשרה או יותר בחרו לצאת אל העולם הפתוח, מפני שהנער/ה המתמודד לא בחר בזה אלא ברח לזה. ולכן לעולם אין התמודדות זו באה מבחירה של גיל העשרה, תמיד זה תוצאה של זמן רב מאוד שהנער או הנערה סוחבים על גבם מרירות כזו או אחרת, שהביאה אותם בגיל הבגרות לצאת מהמעגל של הבית ולהיכנס למעגל תנועה אחר, שאף להם אין את הידיעה כיצד הם יצאו משם.

לכן, מוטל עלינו ההורים לפקוח עיניים מבעוד מועד, בגיל שמונה/תשע/עשר, ואף קודם לכן, ולראות שהילד או הילדה אינם ממורמרים, אינם כאובים, אינם מאוכזבים, כועסים, לעשות הכל בכדי שיהיו באופן כללי מרוצים, שירגישו אהובים. מפני שאם הרגשות אלה הם על בסיס יומיומי, תמידי, כל הזמן, הרי שמתחת לפני השטח מתחמם הר געש, אט אט, עוד ועוד, עד שזה יתפוצץ.

כמובן, אין כוונתנו למלאות כל משאלות ליבם של הילדים לטובה, בוודאי שאין הכוונה להתרפס ולהשתטח מתחת לכפות רגליהם ולמלא בכל עת את בקשותיהם השונות העיקר שיהיו מרוצים, שלא יהיו לרגע מאוכזבים. לא ולא. כוונתנו שבאופן כללי, תמידי, מצב הרוח של הילד צריך להיות טוב. האווירה בבית צריכה להיות שמחה, מאושרת. אווירת השבת צריכה להיות עונג ולא חלילה יום חיכוכים. ובעיקר יש לעקוב אחר הנושא הרגשי, לדאוג שהוא יהיה מלא בחום, בשמחה, בחוויה. עלינו להיות מודעים לכך שילד שכל הזמן מאוכזב, ממורמר, כאוב, הוא בסכנה.

בכדי להבין היטב את הדברים, הבה נבדוק את עצמנו. האם קיבלנו פעם ידיעה קשה, מאכזבת. עמלנו רבות על דבר מה והתוצאה היתה הפוכה. בעידן הקורונה דברים מעין אלו אירעו להרבה מאוד משפחות, חתונות הוצרכו להיעשות במתכונת מצומצמת, נופשים, טיולים, מחנות קיץ, מסיבות ועוד בוטלו. ועלינו לשאול את עצמנו מה היה רמת התפקוד שלנו באותו רגע שקיבלנו את הידיעה, באותו רגע שהבנו שמה שאנחנו רוצים לא יהיה. איך התנהגנו בעבודה, בבית. האם היה לנו כוח וחשק להתעסק בצרכי הבית. כמו כן בענייני המצוות, האם התפילות שלנו היו כמו כל יום, איך היו שעות הלימוד, הברכות וכיוצא בזה… מסתבר מאוד שהכל היה במצב [רוח] ירוד, כמעט ללא חשק, ללא שמחה. וזה בסדר. אין הקדוש ברוך הוא דורש מהאדם יותר מיכולתו, יותר מכוחו, וביום כזה זה הכוח שיש לאדם, כך נבראנו.

עכשיו נעתיק את זה לילד. ילד שהתאכזב, ולא משנה כלל בגלל מה, האם זה בצדק או שלא, האם באמת על דבר כזה קטן ושולי צריך להתאכזב או לא, שורה תחתונה הילד מאוכזב. ממורמר. כאוב. האם ביום כזה יהיה לו כוח להשקיע בלימודים, האם הוא ירצה לעשות, לפעול, ללמוד, להתפלל… ואם התשובה היא שלילית, מה נעשה אם בעקבות חוסר תפקודו באותו יום הוא קיבל גערה מהמחנך, לא עבר את המבחן, איחר ללימודים וכו’ ורכש אכזבה נוספת, וכך עוד תסכול, עוד מרמור, והדבר נגרר לעוד יום ועוד יום – האם ילד מסוגל לחשוב על עמל עם תחושות כאלה, האם יתכן ויהיה לו כוח להרים ראש מעל החולשה הגופנית ואף על פי כן לעבוד, להשקיע, ללמוד… האם בכלל המוח שלו ברגעים אלו פנוי לחשוב, לשמוע, בודאי שלא…

אדם כאוב נעשה פגיע יותר. פתילו נעשה קצר מאוד, כל משפט או אפילו מבט או הבעה של אחרים עליו, מתפרשת אצלו כגערה, כהתלוצצות, כביקורת נגדו, כדחייה, וממילא דבר זה גורם לו להתפרץ יותר, להגיב בצורה לא נאותה, שאינה מתאימה, ובעקבות כך הוא גורר תגובה נגדית מהאחים, ההורים, המחנכים וכו’ וכו’.

ואם זה בכיתה, ילד שבא אל מוסדות הלימוד ממורמר, יכול להיגרר למריבות מיותרות, לכעסים עם חברים, שיגרור אחריו עוד יום ועוד יום של עצבים ומריבה, של ריחוק חברתי, דימוי עצמי שלילי, ומכאן הסיכון להתדרדרות גבוהה, שכן כדור השלג מתגלגל, ואם לא נשכיל לעצור זאת בתחילתו, איננו יודעים היכן יהיה סופו.

אנא, הורים יקרים, כאשר אתם רואים, מרגישים, שהילד בהיותו קטן, רק בן שמונה/תשע, ממורמר יותר מידי זמן, דאגו לטפל בו, השתדלו במקסימום האפשרי לעזור לו, קחו זאת כערך עליון, כדבר ראשון בסדרי העדיפויות לדאוג שהילד יהיה שמח, טוב לב, מרוצה, מאושר, מחויך. אל תזרקו לעברו משפטים דוקרים כגון: וכי בגלל דבר קטן כזה ככה צריך להתרסק, לשכב במיטה. אתה כל היום רוטן, כועס, ממורמר, מתוסכל, תמיד לא טוב לך. תראה את אחים שלך רגועים ואתה?.

האם זה מה שהילד צריך לשמוע במצב כזה, האם בשעה שליבו חם תפקידנו להוסיף עוד שמן למדורה, להעציב אותו יותר, חס ושלום, הרי משפטים כגון אלו רק ממהרים בתוכו את הניתוק הרגשי מהבית, מההורים. עלינו לדאוג בכל יכולתנו וכוחנו שהוא יחזור לחיוכו, לאיתנו, לכוחו – וזאת רק על ידי הקשבה מלאה לעובר עליו, מדוע הוא כאוב, על מה הוא ממורמר, להיות שם, להיות אתו, להיות בשבילו, לחבק, לעודד, לעזור לו לחזור לעצמו, לעזור לו לצאת מהמעגל התסכול והאכזבות, לחזור למעגל העשייה וההצלחה, המחמאה והכוח להתקדם. עשו הכל בכדי שיהיה שמח, מאושר, מחויך. [ורק אחר כך, כאשר יעברו כמה ימים של שמחה וטוב, יהיה אפשר לדבר אתו על העבר, לחשוב יחד אתו האם נכון היה ההתנהגות שלו באותם ימים, אך גם זה צריך לעשות בזהירות (שלא להחזיר את המצב שהיה) – עוד נרחיב על כך בעתיד אי”ה]

נכון, לפעמים הכעסים של הילדים זה באמת על שטויות, על דברים קטנים, אבל שורה תחתונה הם כועסים. מאוכזבים. אז אם זה קורה לפעמים, לעיתים רחוקות, או שהוא עצמו לאחר מספר דקות שוכח מזה, עבר את זה, הכיל את זה, אם כן אין לעשות מזה עסק יותר מידי.

אבל אם הדבר חוזר על עצמו יום יום, אם בכל בוקר הילד יוצא אל החיידר מהבית מאוכזב, לאחר נזיפה מההורים על הקימה העצלה, על חוסר התארגנות, ושליחה למוסד הלימודים מתוך לחץ וחוסר חום. אם כל יום אחר הצהרים הילד נזרק לחדר המשחקים להעסיק עצמו לבד וההורה הולך לישון. אם בכל בוקר הנערה יוצאת אל הסמינר אם ויכוח סוער על אורך החצאית וגודל העגילים וכו’, ובעקבות כך היא לא שוכחת את הסערה לאחר כמה דקות, בהחלט יכול להיות שזה יגרור לחוסר יכולת תפקודית, שיגרור לגערה מהמחנכת, שיגרור לחוסר רצון לתפקד, שיגרור לחוסר הצלחה, שיגרור לכישלון, ומכאן הכדור שלג יתגלגל מאליו, וכאשר כדור מתגלגל זה תמיד לכיוון מטה, מעולם לא ראיתי כדור מתגלגל כלפי מעלה, אלא אם כן מישהו הרים אותו והחזיק אותו בידיים…  [שמעתם את המשפט האחרון, אני ממליץ לקרוא אותו שוב פעם: מעולם לא ראיתי כדור מתגלגל כלפי מעלה, אלא אם כן מישהו הרים אותו והחזיק אותו בידיים!]

לפי זה, הורים היודעים שביתם מלא בחוויה ביתית [כפי שהורחב בספר בשבילך בני (כרך ראשון) פרק ב)] הבית באופן כללי גדוש בשמחה, אווירה טובה. הילד יודע שאוהבים אותו, כלומר שהוא קיבל את המחמאות שהוא רוצה וצריך לקבל [כפי שהורחב בספר בשבילך בני (כרך ראשון) פרק א)], אין להם שום סיבה לחיות בפחד שמא משהו יקרה לנער/ה שלהם [למעט ילדים עם בעיות מוחיות, נוירולוגיות, כפי שעוד יורחב], יכולים הם להיות רגועים ובטוחים שהם עשו הכל בכדי שהילדים יצליחו בהמשך חייהם, לגדול ולפרוח בתורה ובמעשים טובים, ובעזרת ה’ כך גם יהיה.

בהצלחה!!!

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

ילד שאינו יודע

בשבוע שעבר כתבנו שאדם שבע אינו מחפש אוכל, אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים, אך הרחבנו בעיקר בנושא שביעה נפשית, רגשית, חווייתית. במאמר

טיפים ורעיונות לקייטנה מוצלחת

קייטנת שבילים בין הזמנים, זמן בו כולנו זקוקים למנוחה, מרגוע, החלפת אווירה, אוורור. אנו מצפים למעט שינוי בסדרי היום, לבריזה מעניינת שתשבור

ילד שאינו שבע

אין צורך להיות פיקח גדול בכדי להבין ש: אדם שבע אינו מחפש אוכל. אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים. ומתוך כך אנו יכולים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401