ילד שאינו יודע

בשבוע שעבר כתבנו שאדם שבע אינו מחפש אוכל, אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים, אך הרחבנו בעיקר בנושא שביעה נפשית, רגשית, חווייתית. במאמר זה אני רוצה

קרא עוד »

ילד שאינו שבע

אין צורך להיות פיקח גדול בכדי להבין ש: אדם שבע אינו מחפש אוכל. אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים. ומתוך כך אנו יכולים להבין, שכאשר הילד

קרא עוד »

אהבה עצמית

חלוקת המאמר חלק ראשון של המאמר מיועד [בעיקר] לגברים אהבה עצמית, איך לא, נושא בעל קונוטציה שלילית, נחשב בעינינו כדבר פסול ומתועב. רק כאשר אנו

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

ילדים בצל הקורונה (א)

Share on facebook
Share on google
Share on whatsapp
Share on email
תגיות

חג הפסח, זמן חרותנו, נגמר, חלף. אך לצערנו, לדאבוננו, מגפת הקורונה לא נגמרה, לא חלפה, היא עדיין משתקת את לימודי התורה בבתי המדרשיות היכלי הכוללים והישיבות, שיעורי תורה ודף היומי, עוצרת את התפילות במניינים בבתי הכנסיות, ומשאירה את כולנו בבית, הורים וילדים.

כאשר ילדים נמצאים ללא מסגרת לימודית מסודרת זמן כה רב, ועוד יותר מכך, נמצאים בתוך הבית פנימה עשרים וארבע שעות ביממה שבעה ימים בשבוע ללא יציאה כלל אל המרחב, אל החצר, אל הגינה, הדבר מביא להתרופפות [אם לא לאיבוד] המשמעת, סדר היום, גבולות, עקרונות ועוד, ורבים השואלים מה עושים, כיצד לא נאבד את שליטתנו על המציאות, על המצב. בפרט שאין מי שיודע עד מתי תמשך התקופה, עד מתי עוד נהיה בבית עם הילדים, מתי כבר יתחילו הילדים ללכת למוסדות הלימודים, מתי יהיה להם סדר יום ונחזור לשגרה הברוכה.

לבקשת קוראים רבים, ננסה לתת במאמרים הקרובים מספר כללים וכלים שיעזרו לנו לעבור את התקופה הזו בהצלחה, בשמחה. ובסוף המאמרים, נוסיף גם הגיגי מחשבה על ימים בצל הקורונה, מחשבות שכדאי לדבר עם הילדים על כך בסעודות שבת וכדומה.

עמידה על עקרונות הבית

נאמר בתורה (דברים לב כה): מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה. וכתב רש”י, ש’מחוץ תשכל חרב’ בא כעונש על דברים לא טובים שנעשו בחוצות, ‘ומחדרים אימה’ בא כעונש על דברים לא טובים שנעשו בחדרי חדרים. ומיותר לבאר, כי נושא האינטרנט הוא אבי אבות הטומאה שבחושך, ולא רק מחמת הטומאה שבו, אלא דוקא מחמת הדברים הטובים שבו, המושכים את האדם אל המחשב, ומושכים אותו עוד ועוד, עד שבמקום שהאדם יהיה כמלך השולט על מעשיו, על רצונותיו ובעיקר על זמנו היקר, הוא נהפך לנשלט על ידי הראשים המומחים היושבים מאחורי המסך, ונמשך אל רצונותיהם וכו’.

כמה נורא לשמוע על משפחות יקרות, שבשעת מצוקה זו בה כולנו נמצאים, שעה שהילדים נמצאים בבית שעות על גבי שעות וכבר כילו לשחק בכל דבר אפשרי, מצאו לפתרון את חדר הבריחה, כלומר את חדר המחשב, ובכך לברוח מעול ההתעסקות עם הילדים לכמה שעות. אך עלינו לעורר את עצמנו על הסכנה שבדבר.

כאשר נער/ה מתמודד, פעם ועוד פעם, הוא זקוק לכוחות רבים בכדי לעמוד איתן מול היצר האורב לו בים החיים, את הכוח הזה הוא אמור לשאוב מההורים, כאשר התת מודע שלו נזכר באותם ימים, רגעים, שהיה לו בהם התמודדות של שגרת החיים, ואבא ואימא עמדו כחומה בצורה נגדו, לטובתו, ולא נתנו לו את מבוקשו, לא נגררו לסחטנותו, ולא נמסו לבכייתו, בכך הוא מקבל כוח לעמוד גם עכשיו בהתמודדותו.

אך כאשר עכשיו, בימים לא קלים, בשעות של תסכול, כאשר אנו עומדים חסרי אונים מול ילדים המבקשים שוב ושוב תעסוקה, עלינו לחשוב לא רק על ההווה, לא רק על השעה הקרובה, אלא גם, ואולי בעיקר, על העתיד, על מלחמות החיים שהילדים הללו יצטרכו לעמוד, להתמודד, ואם עכשיו נשבר, נגרר אחריהם לדברים קטנים [עבורנו], נמלא את כל מבוקשם, נוותר על עקרונות הבית, ניתן להם להתעסק עם המחשב וכו’, עלינו לדעת כי אנחנו עלולים לשלם על כך מחיר כבד, כבד מאוד בעתיד החיים.

אבל אז, בעוד כעשור שנים ויותר, כאשר הנער/ה חלילה יפול בבור שיטמון לו היצר, אין מי שיוכל להוכיח שהיום, בחסות הקורונה, לא הטענו לו את המצבר, לא מילאנו לו את הדלק, לא עמדנו נגדו עם כל הכוח, לא הסברנו לו שעל עקרונות לא מוותרים בשום מצב, לא פונים אל השוליים גם בעת של משבר, לא נגררים אל.. בכל מחיר, ולכן, עכשיו, כאשר הוא מתמודד, אין לו את הקול הפנימי שיזעק אל נשמתו – עצור! אל תוותר על העקרונות, נכון שקשה לך, נכון שאתה מתמודד, אבל גם בשעה קשה, גם בשעה של התמודדות, לא נגררים, לא מוותרים, לא בורחים, פשוט ממשיכים להילחם.

אלא שבכל כלל יש יוצא מן הכלל, וברור לכל, שלא כל הבתים והילדים שווים, אם אצלכם בבית הילדים רגועים, שקטים, ממושמעים, הכל הולך על מישרים [יחסית], הרי שישנם בתים בהם הדבר לא כל כך פשוט, שם ישנם ילדים יותר תוססים, יותר מופרעים, שזקוקים להוציא הרבה יותר אנרגיות מאשר ילדים אחרים, ופעמים שלאפס מעט את מעשיהם, התנהגויותיהם, ההורים רוצים להראות להם איזשהו סרטון במחשב, לתת להם לשחק. לאחר שהמשפחה התייעצה עם הרב שלהם בנושא והוא השיב להם שבעת הזו, באופן חריג, הם יכולים להכניס הביתה את המחשב, בכדי לאפס ולאזן בכך את אווירת הבית, הם שואלים איך לתת להם להתעסק עמו, ממה להיזהר וכיצד.

אך לפני שניגש לתשובה, אני חוזר ומדגיש אין בדברינו אלה שום הוראת היתר כלל וכלל להכניס מחשב הביתה, דברי מתייחסים לאותם שלאחר התייעצות עם רבם קבלו היתר בענין זה. ולאחר הבהרה חוזרת זו, ניגש לעיצומו של ענין.

א. הורה שמרגיש שהוא לא יצליח לשלוט על שעות ההתעסקות במחשב, כלומר, שהוא חושב שהוא לא יוכל להגביל את הילד לגעת במחשב רק שעה אחת פעם ביומיים. ויותר מכך, אם הוא לא יוכל להחליט עבור הילד מה להכניס למחשב, בודאי שלא יחשוב בכלל להכניס את הדבר הזה הביתה. כל שכן אם ההורה מכיר בעצמו, שכאשר הדבר הזה יכנס הביתה, הוא ימצא את עצמו מתעסק בזה זמן רב מידי, נגרר לצפות בזה שעות ארוכות במשך השבוע, בודאי שאין לו להכניס מכשיר זה לביתו.

ב. עלינו לבחון היטב את עצמנו שהסיבה שאנחנו מכניסים את הדבר הזה הביתה, הוא לא מפני שאנו מחפשים חיים קלים, אלא אנו מכניסים את המכשיר הזה אך ורק מפני שאנו כבר לא יכולים לשלוט במציאות היומיומית וחושבים בכנות שזה מעט ירסן את הילדים, ירגיעם, יתן להם קצת תעסוקה שונה, יושיב אותם ולו למעט זמן על הכיסאות. אבל אם הילדים איך שהוא מסתדרים, העסק זורם, הם כלל לא חושבים ודורשים זאת, אל לנו לרוץ להציע להם בקלות את הפתרון הנורא הזה, שכן מחירו מפחיד מאוד לתמורה שנקבל ממנו.

ואפשר לבחון את עצמנו במספר דברים, הנה כמה דוגמאות:

1) האם חשבתם להכניס את המחשב הביתה עוד לפני מאמר זה [שאם כן יתכן ובאמת אתם זקוקים לו] או שמא מחשבות בנושא זה באו רק בעקבות המאמר [ואנחנו אשמים בהכנסת האפשרות הזו לתודעתכם].

2) האם הילד יקבל לצפות ולהתעסק במחשב מיד על הבוקר כאשר הוא עדיין לא מיצה את משחקי הבית הקיימים והמאולתרים [וזה מוכיח שאנחנו הבורחים מההתעסקות עמו] או שהוא יקבל לצפות בזה בשעות המאוחרות של הלילה [כאשר הילדים כבר לא מחפשים תעסוקה ויכולים לנוח במטה (תלוי בגילאי הילדים), וזה שוב מוכיח שאנחנו רוצים את המחשב], או שמא הוא יקבל את הדבר רק לאחר שהוא כבר שעות משחק עם עצמו ונגמר לו הסבלנות עוד לשבת [שזה מוכיח שאכן הילד נצרך לכך].

3) האם דאגנו להשיג עבורו הקרנה ארוכה מאוד [שזה מוכיח שאנחנו מחפשים את הדבר הזה] או שהבאנו לו לראות כמה דברים קלילים, לא מושכים [שזה מוכיח שאנחנו רק מחפשים לאפשר לו במעט הקלה בתעסוקה].

4) האם כאשר יוודע לנו שבעוד יומיים הילדים חוזרים לשגרה, אנו נזדרז להוציא מהבית את המחשב [שזה יוכיח שהדבר נעשה רק עבור הילד] או שמא אנו נמשך להשאיר את המחשב עוד קצת בבית, ונתקשה להיפרד ממנו [שזה יוכיח שאנחנו צריכים את הדבר הזה].

5) האם בחופשת בין הזמנים הבאה (מי יודע מתי היא תהיה?) כאשר הילדים יכולים להסתדר מצוין ללא המחשב [כמו שהיה בחופשות בשנים עברו] והם ידרשו זאת בשיא כוחם, בכל תוקפם, יראו לכם שאין להם משחקים, שמשעמם להם, האם תתפתו ותכנעו ותחזירו להם את המחשב עוד הפעם [שאם הינכם חושבים שכך יהיה, אז אנא, אל תחשבו לרגע להכניס עכשיו את המחשב הזה הביתה, כי אם כן, אתם מביאים על עצמכם התמודדות קשה מאוד בהמשך חייכם, וחבל להתחיל עם זה], או שאתם בטוחים בעצמכם שבימי בין הזמנים הרגילים לעולם לא תכניסו את המחשב הביתה, בכל מחיר, בכל מצב, גם עם הילדים ינסו את כוחם לסחוט את רגשותיכם וכוחותיכם על כך שאין להם תעסוקה. [ובאמת, מי יכול להיות בטוח בעצמו שהוא יעמוד מול הילדים בבין הזמנים הבא?].              

הורים יקרים, קראו שוב ושוב את הדוגמא הרביעית והחמישית לפני שאתם מחליטים האם להכניס את המחשב הביתה או לא.

ג. גם כאשר הבאנו מכשיר זה הביתה, עלינו להיות שולטים על הזמן בו אנחנו מחליטים מתי להראות להם במחשב, שכן אם נגיע למצב בו הילדים שולטים עלינו בדרישתם לשחק במכשיר, אם כאשר הם ירקעו ברגלים, ישכבו על הרצפה, יצליחו לגרור אותנו לתת להם את המחשב עוד ועוד, הרי שאנו נמצא את עצמנו מהר מאוד מאבדים שליטה גם בזה, ואסור שזה יקרה. לכן, רק מי שבטוח בעצמו שהוא יחליט, שהוא יקבע כמה ואיך, מתי ועד מתי, יכול להרשות לעצמו לאחר התייעצות עם הרב להכניס דבר זה הביתה.

מומלץ מאוד, שכאשר מגיעה מציאות בו הילד דורש לראות בו דבר מה, לא לאשר לו זאת מיד, אלא לדחות זאת בכמחצית השעה, כך, הוא גם יקבל את צרכיו, גם ישלוט על יצריו, גם יחוש בגבולות של הבית, וגם יעביר עוד מחצית השעה ברוגע כאשר הוא יודע שעוד מעט הוא יקבל את הדבר.

ד. גם אם הכנסתם הביתה את המכשיר ואתם רוצים לתת לילדים לצפות במשהו, לא מומלץ כלל וכלל להראות להם דברים המושכים את הלב, סרטים הנמשכים על פני מספר פרקים המכניסים את הצופים למתח, ודרישת יתר להמשיך לצפות עוד ועוד היום או לכל הפחות מחר, אפשר לתת להם לצפות בחתונה של אחד מבני המשפחה, בהסרטות שעשינו על הילדים בהיותם קטנים או באתרים שונים, אולי קטעי מוזיקה וכו’, העיקר שלא יהיו דברים המושכים במיוחד את הלב, וזאת מפני שאנו חושבים שבשעה שהתעסוקה נגמרה לילדים – הם יקבלו כל דבר בברכה, ואם בכל זאת אנו נותנים להם לצפות בדברים אחרים, הרי זה מוכיח במעט – שאנחנו מחפשים זאת וכאמור לעיל. [וכמובן, הדברים משתנים בין משפחה למשפחה, ובין גילאי הילדים].

לאחר כל מה שנכתב, עדיין עלינו לשוב ולומר – שראויים לשבח אותם בתים שנושא המחשב הס מלהזכיר, אין כלל על מה לדבר שדבר זה ייכנס לבתיהם, וזוכים הם להעסיק את ילדיהם בדרכים כאלה ואחרות, אשריהם, ואשרי חלקם, שהרי סכנות רבות יש בדבר, והפיתוי רב, והיצר הרע יושב על הפתח, ובתחילה הוא בא עם תירוצי הקורונה, לתועלת, אין ברירה, אבל הוא לא עוצר בזה, הוא מושך אותנו להמשיך בזה עוד ועוד, והלוואי שכל בית ישראל יהיו במצב שאין למחשב דריסת רגל בתוך ביתם, ואנו תפילה שאף אחד לא יגיע למצב שיצטרך לחשוב על אופציה זו.

הברקה למשחק עם סבא וסבתא דרך הטלפון

אני רוצה לשתף אתכם ברעיון מקורי ששמעתי מאחת המשפחות, על משחק משותף של נכדים עם סבא והסבתא. רעיון פשוט מאוד וקל ליישום.  משחק שחמט.

אם הנכדים אוהבים לשחק שחמט, והסבא מוכן להירתם ולהקדיש מעט מזמנו להעביר לנכדיו את שעותיהם הקשות בצורה חווייתית, אז הנה, הכינו בביתכם את לוח השחמט עם כל הכלים על הלוח, ומעבר הקו, כאשר שני הצדדים נמצאים על רמקול, שכל בני הבית יהיו שותפים לחוויה, לשמחה, גם סבא יכין בביתו את לוח השחמט עם כל הכלים, כאשר הכל מוכן, המשחק מתחיל.

כל אחד בתורו מתקדם, ואומר לשני מה הוא עשה, להיכן הוא צעד, והשני עושה כן גם בלוח שלפניו, כך הוא יוכל בקלות לעקוב מה עליו לעשות, וכן הלאה, עד הניצחון. אז זהו, רעיון פשוט – וקל ליישום.

אני בטוח, שאתם תיקחו את הדברים, ותוסיפו כיד ה’ הטובה על דמיונכם, תמצאו רעיונות נוספים כיצד לשחק עם עוד אנשים, בני דודים, חברים, דרך הטלפון (ארץ עיר חי צומח דומם). פשוט וקל, ושעה של תעסוקה חווייתית.

בהצלחה!!!

מחשבות בראי התקופה

זהות עצמית

אחד מהדברים שעסקנו בהם בספרים רבי המכר: מה את מחפשת?? ומה אתה מחפש?? שיצאו לאור על ידינו, הוא הנקודה של הזהות העצמית, בפרק ט’ בספרים התבאר, שאותם שאין להם זהות עצמית מחפשים לעצמם זהות קבוצתית, להשתייך לאיזו קבוצה, חוג, קהילה, שכן ללא הקבוצה אין להם טעם בחיים, אינם מרגישים את ערכם האישי.

ובאמת, שכל אחד מאתנו, בימי שגרה, חי חיים של קבוצה, חיי קהילה. גר בעיר מסוימת, מתפלל בבית הכנסת מסוים, משתייך לקבוצה וקהילה כזו או אחרת מהציבור השומר תורה ומצוות, והרבה מקיום מצוותינו, ובודאי הרבה מצורת עשייתם, נעשים אך ורק מחמת הציבור הרואה את עבודתנו. והנה, הגיע השעה שהקדוש ברוך הוא הכניס את כל אחד ואחת מאתנו אל הבית, אל ‘קורות ביתו של אדם’ שיבואו ויעידו עלינו, מי אנחנו, כמה אנחנו קרובים אליו באמת, האם אנחנו הולכים להתפלל בזמן רק כאשר יש תפילות בבית הכנסת, או שאנחנו ממשיכים לשמור על זמני תפילה גם כאשר אנחנו מתפללים ביחידות בבית. האם אנחנו בזמן התפילה לבושים כעומדים לפני מלך, או שמא בבית אנחנו מרשים לעצמו להקל בענין. וכן על זה הדרך בכל המצוות של בין אדם לחברו, בין אדם לרעייתו.

כמו כן הגיע שעת הבירור של כל אחד, האם הוא מעריך את עצמו, אישיותו, וביחוד את מעשיו, הליכותיו, מצוותיו, גם כאשר הוא לבד, כאשר אין איש רואה. וגם כאשר הם לא בשיא השלימות, לא בשיא האיכות, מתוך הפרעות של בני הבית וכדומה.

מן הראוי להביא בענין זה מה שהקשה הרמח”ל (אגרת נ): מאחר וכל מה שעושה הקדוש ברוך הוא לישראל הוא להיטיב להם, אם כן כיצד אפשר להבין שיהיה טוב לישראל מה שאין אומות העולם מניחים את ישראל ללמוד תורה ?!

וכתב המכתב מאליהו (ח”ג עמו’ 134) לבאר את תירוצו של הרמח”ל, שיש אדם הנמצא בסביבה רוחנית טובה, כולם דבקים ועוסקים ברוחניות, מחשיבים את עניני הרוח ואת עוסקיה. אך יתכן מאוד שהאדם הנמשך בשעה זו לרוחניות, כל זה הוא רק באופן חיצוני, קבוצתי, קהילתי, ואינם נובעים מתוך בחירה פנימית שלו. רק כאשר אדם נמצא במצב שהרוחניות בשפל המדרגה ר”ל, וכגון בשעה שהאויבים אוסרים עלינו ללמוד תורה והסביבה נוגדת לרוחניות, אם גם אז מתעלה האדם להידבק ברוחניות באמונה בהשם יתברך ובתורתו, בודאי עבודתו פנימית היא להשם יתברך, ועל ידי עבודה פנימית זו יכופרו החטאים שבפנימיות.

אמר על כך הגאון רבי מאיר קסלר שליט”א (רב העיר מודיעין עילית) בדרשת שבת הגדול (שהעלה על הכתב), כאשר הקדוש ברוך הוא רוצה לאלץ אותנו להתקרב אליו באמת, פעמים שהוא לוקח מאתנו את הסביבה הרוחנית שאנו תלויים בה כל כך, במטרה שכל יחיד ויחיד יתבונן על מעשיו ויבחן את חדרי לבבו כדי למצוא נקודה פנימית ולהתקשר באהבת ה’ וביראתו, ואז בלית ברירה אנו מוכרחים להתרגל לסגנון שונה לגמרי של עבודת ה’.

ומסיים המכתב מאליהו את דבריו וכותב (שם עמוד 137): ‘נורא הענין לדורנו, דור עקבתא דמשיחא, דור חיצוני. אנו רחוקים מהערכים הפנימיים של אמונה ובטחון, יראת שמים צרופה, טהרת הלב ואהבת הבריות זכה… ומה גדולה הסכנה אם לא נחפש את הדרך לעורר את פנימיות הלב לדבקות בהשם יתברך על ידי לימוד תורה במסירות ובהתמדה, והתמסרות לעבודת המצווה והתפילה בלי עבודה זו של חתירה לקראת הפנימיות לא נשיגנה..’.

העולה מן הדברים: מתנה טובה הביא עלינו הקדוש ברוך במגפה הנוכחית, מתנה הנקראת ‘זהות עצמית’. החובה על כל אחד לנצל ימים אלו ולהכיר את ערך עצמו, להיפגש עם עצמו, להתקשר יותר אל נשמתו, מתוך בחירה, ברצון, בשמחה, ובכך הוא מתקרב אל הבורא בדרגה הגבוהה יותר, בפנימיותו, עם כל אישיותו.

וכבר כתב אחד מגדולי הרבנים: שנראה שהקדוש ברוך הוא אומר לנו שעד היום התפללנו כל אחד בבית כנסת שלו, בקהילה שלו, בחצר הקודש שלו, ונעשו אגודות אגודות, כבת יענה הרואה רק את פני חברותיה ומכל מקום היא טמאה לפי שאינה רואה חברות אחרות, והקדוש ברוך הוא אומר לנו חביב עלי תפילתכם יותר ברחוב, בלא מחיצות ביניכם, כאשר כולכם מאוגדים, מאשר התפילות בבתי הכנסיות עם מחיצות ביניכם ואין מכירים זה בזה ולא זה את זה. ואחר כן נוספה הגזירה שלא להתפלל אף בחצרות כי אם דרך המרפסות כאשר כל השכנים מתאגדים ומצטרפים אחד לשני מכל האגודות והעדות, ללא חילוק בין עדה ומחנה, ומכירים זה את זה שכנים שמעולם לא הכירו ולא רצו לכיר, כעת כולם מצטרפים יחד ‘ומקדישים לקדוש ברוך הוא ביחד’, זה חביב לקב”ה יותר מכל התפילות המכונסות במחיצות כל אחד בשלו, וכל אלו הם מסימני הגאולה, שהאחדות היא התנאי הראשון לגאולה כמו שהיה בקבלת התורה כאיש אחד בלב אחד, וגם שם קיבלו יחד את התורה תחת הר סיני ללא מחיצות, ואף בעת הגאולה כאשר יתקיים בנו ‘ויהי בישורון מלך יחד שבטי ישראל’, כמבואר בזוהר שזהו התנאי לגאולה, וכמבואר בספר חרדים (פרק ז) שלכן אנו אומרים בברכת החודש ‘הוא יגאל אותנו בקרוב ויקבץ נידחנו מארבע כנפות הארץ’.

שביל ציבורי

מתגובות הקוראים – כל אחד והשביל שלו

החיים [הבריאות] והשלום אל מע”כ עורך ומחבר הגיליון המאלף אשר אלפים הולכים לאורו

מזכה הרבים הגדול מעוז ומגדל אור כבוד הרב קרביץ שליט”א

ברצוני להודות לכם ולהוקיר טובה על המאמרים המחכימים ביותר, ואשר את פרותיו אנו קוצרים בפרט בימים טרופים אלו כשהכל כלואים בבתים, כה רבה התועלת של הקוראים כאשר הם מחוסנים להעסיק הילדים בדרך הנכונה ובידיעת החשיבות הרבה על ההשראה החיובית המוכרחת להיות בבית גם בעתות מצוקה אלו.

===========

תודה רבה מאוד על כל המאמרים הנהדרים האלו.

הנאה צרופה כל פעם מחדש.

============

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

ילד שאינו יודע

בשבוע שעבר כתבנו שאדם שבע אינו מחפש אוכל, אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים, אך הרחבנו בעיקר בנושא שביעה נפשית, רגשית, חווייתית. במאמר

טיפים ורעיונות לקייטנה מוצלחת

קייטנת שבילים בין הזמנים, זמן בו כולנו זקוקים למנוחה, מרגוע, החלפת אווירה, אוורור. אנו מצפים למעט שינוי בסדרי היום, לבריזה מעניינת שתשבור

ילד שאינו שבע

אין צורך להיות פיקח גדול בכדי להבין ש: אדם שבע אינו מחפש אוכל. אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים. ומתוך כך אנו יכולים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401