ילד שאינו יודע

בשבוע שעבר כתבנו שאדם שבע אינו מחפש אוכל, אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים, אך הרחבנו בעיקר בנושא שביעה נפשית, רגשית, חווייתית. במאמר זה אני רוצה

קרא עוד »

ילד שאינו שבע

אין צורך להיות פיקח גדול בכדי להבין ש: אדם שבע אינו מחפש אוכל. אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים. ומתוך כך אנו יכולים להבין, שכאשר הילד

קרא עוד »

אהבה עצמית

חלוקת המאמר חלק ראשון של המאמר מיועד [בעיקר] לגברים אהבה עצמית, איך לא, נושא בעל קונוטציה שלילית, נחשב בעינינו כדבר פסול ומתועב. רק כאשר אנו

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

הערכות ליום שאחרי הקורונה

Share on facebook
Share on google
Share on whatsapp
Share on email
תגיות

כל אדם הרוצה להצליח להשיג מטרה מסוימת בחייו [הן בגשמיות והן ברוחניות], חייב להיערך לכך מבעוד מועד. כשם שכל משרדי הממשלה היו צריכים להכין עצמם ליום שאחרי הקורונה, מה יהיה וכיצד. כך, להבדיל בין החול ובין הקודש, אף אנו, בתוך הבית, אם אנחנו רוצים להחזיר את המצב של הבית לקדמותו, עם הגבולות שהיו וכיוצא בזה, אנו צריכים להיערך כבר עכשיו ליום שאחרי הקורונה, ולשם כך אנחנו צריכים להכין את עצמנו ואת ילדינו לקראת השינויים שיהיו בסדר יום שלנו כאשר בעזרת הבורא הכל יחזור על מקומו בשלום.

הערכות זו כדאי מאוד שתעשה בדווקא עכשיו, כאשר עדיין הקורונה אינה לגמרי מאחורינו, כאשר ההתמודדות אם החזרה לשגרה מלאה אינה קיימת, כאשר ההתמודדות אם ההיפרדות מכל מיני דברים שהקלנו בבית בימי הקורונה עדיין אינה נמצאת ברקע, אז המוח של הילדים יותר פנוי להקשיב, לקלוט, לקבל, להבין.

וכמו בכל מלחמה עם היצר הרע, החכמה להקדים את התרופה למכה, להתכונן למלחמה, ולא להמתין שהמלחמה תגיע, כי אדם שלא הכין עצמו מראש, אין סיכוי שינצח בשעת המלחמה [זו גם אחת הסיבות שדווקא ביום הקדוש ביותר בשנה, יום הכיפורים, בשיא היום, לפנות ערב, בשעת תפילת המנחה, קוראים בתורה את פרשת איסורי עריות, מפני שבאמת בשעה זו אין האדם נמצא כלל במלחמה על מחשבות אלו, ואז מוחו פנוי לקלוט את חומרת העוון]. כך גם בנושא הבית, גדרים, סייגים, סמכות ומשמעת ועוד, עלינו להכין עצמנו מראש, ועל ידי הכנה זו נצליח להחזיר הכל כמו שהיה.

הערת אגב: אנו ההורים חייבים להאמין שאפשר להחזיר ‘הכל’ כמו שהיה לפני הקורונה, ומי שאינו מאמין בזה, יתקשה ליישם את הדברים בשטח, וממילא דבריו לא התקבלו אצל הילדים – וממילא הבית ימשיך להתנהל כמו בעידן הקורונה, וחבל.

כלפי מה הדברים אמורים:

בבתים רבים התרופפו מעט (?) הגבולות, עוגלו פינות, ההורים העלימו עין מכמה עקרונות הבית, דברים שבימים כתיקונם לא היינו עוברים עליהם בשתיקה, זה יכול להיות בשעות השינה והקימה, זה יכול להיות בדבר המחשב שהונגש לילדים, בשמיעת חדשות, האזנה לקווי עדכונים שונים, ילדים בגילאים שונים שלא יצאו עם אבא לתפילות וכיוצא בזה. אך, מאחר ואנו רוצים שצורת החיים שהיה בימי השגרה יישאר בבית לנצח, לכן עלינו להכין את הילדים לכך שצורת החיים העכשווית תיפסק כאשר בעזרת ה’ מגפת הקורונה תהיה מאחורינו לגמרי.

אך לפני שאנחנו הולכים להכין את הילדים, עלינו ההורים להכין את עצמנו. לשבת בני הזוג יחד, עם דף ועט, ולרשום מה לדעתנו התרופף, איזה פינות עוגלו, מה הן העקרונות שוויתרנו עליהן, ואת מה אנחנו רוצים להחזיר אחורה. כאשר הדברים יהיו ברורים על גבי הנייר, נוכל בעזרת ה’ גם להוציא את זה לאור.

כידוע, אחד הדברים הבסיסיים ביותר בנושא הסמכות והמשמעת, הוא הבהירות שלנו ההורים במה שאנחנו הולכים לדרוש מהילדים. כאשר אנו בטוחים בעצמינו, בדרישתנו, בהחלטתנו, אנו מוציאים את הדברים מפינו בנימה אחרת, והדברים מושפעים טוב יותר על הילדים. לכן חשוב מאוד שאנחנו נכין את עצמנו מראש לשינויים אותם אנחנו רוצים לעשות בבית.

איך מכינים את הילדים לקראת העתיד [הקרוב]?

אפשר לאסוף את כל בני הבית ולערוך סימפוזיון [רב שיח] מרתק ובו יועלו הדברים על השולחן, נדבר על ההווה, על המציאות של הבית בעידן הקורונה, ונצהיר את מחשבותינו, דעותינו וכוונתנו לקראת העתיד.

הנה דוגמא של שאלה ראשונה שצריכה לעלות לדיון [כמובן שהדבר תלוי בגילאי הילדים]:

השנה בחג הפסח לא יצאנו לביקורי חג ומועד אצל הסבא והסבתא, דודים, משפחה, האם משום כך גם בשנה הבאה לא נסע?

אין ספק, שכל הילדים יענו בשלילה ויהיו אף שיתמהו על הקשר שבין מה שהיה השנה בעקבות מגבלות התנועה, לבין מה שיהיה בשנה הבאה בעזרת ה’.

ובכדי שהמסר של השאלה הבאה ייקלט היטב במוחם של הילדים, עלינו לדוש שוב ושוב בתשובות הילדים על השאלה הראשונה, לתת לכל ילד לומר את דברו, לעבור ילד ילד ולשמוע מה הוא חושב, ולנסות לגרות אותו בשאלה חוזרת מכיוון אחר, כגון: למה באמת אתה חושב שלא נחזור על מה שהיה השנה גם בשנה הבאה, הרי היה כל כך טוב בבית? ראינו שאפשר להסתדר בבית ללא נסיעות? ללא טיולים?… והם, הילדים, יתקפו את ההווה אמינא שלנו ההורים לחשוב על כך שבשנה הבאה לא נצא מהבית. ואנא, תנו להם להתקיף, בחוזק, בעוז, בעוצמה, ככל שהם יתקיפו חזק יותר – המסר הבא יכנס לתוכם, לקרבם, למוחם, עמוק יותר.

לאחר שמתחנו את החבל – עלינו להציג את השאלה הבאה, והיא הפוכה לגמרי מהשאלה הראשונה. הנה דוגמא: בחודשיים האחרונים, בעקבות המציאות שהקדוש ברוך הוא כפה על כולנו, המציאות בה כולנו היינו בבית כל היום ביחד, כמעט ללא לימודים, ללא תעסוקה מסודרת, ללא אפשרות יציאה לפארקים ועוד, הביאה אותנו ההורים להסכים לכמה דברים וגם להעלים עין מכמה דברים שמאוד מאוד חשובים לכולנו. לדוגמא: שמוליק ומוישי לא הלכו להתפלל בחצר עם אבא [אפילו שהם כבר בני עשר/אחד עשרה], העלמנו עין משינה בשעה מאוחרת, העלמנו עין מהתעסקות הילדים במחשב, (מעישוני סיגריות?!), לא עמדנו על כך שדברים שאבא ואמא אמרו מיד צריכים לעשות, לקיים, [ועוד ועוד דוגמאות, כל בית עם הגבולות שנחרגו בו] הרי כולכם יודעים, שבימים כתיקונם – שעת השינה היא… אנחנו לא מכניסים הביתה מחשב, אנחנו לא מסכימים שהילדים יגעו במחשב של העבודה, ואנחנו רוצים ש…  – וכל זאת מפני שכולנו מבינים שזה הדבר הכי טוב ליראת שמים של כל אחד ואחת, ולבניית האישיות החסינה של כל אחד ואחת מהילדים.

עכשיו אני רוצה לשאול אתכם ילדים, האם משום העלמת עין שהיתה בזמן הקורונה, עלינו ההורים להמשיך ולהעלים עין מדברים חשובים אלו גם כאשר הדבר יחזור לשגרה? האם בגלל שבזמן הקורונה הילדים לא יצאו מהבית להתפלל במנין, אנו צריכים להמשיך כך גם כאשר בתי הכנסיות יפתחו?

לתת לכל ילד וילד להשיב בפה על השאלה, לשמוע, להקשיב. לא להתווכח, לא להיבהל מתשובות מתחמקות, כי לא מה שהילד אומר זה מה שבאמת הוא חושב, המוח שלו קולט היטב את הדברים, והוא מבין מצוין מה אנחנו רוצים לומר.

לאחר דיון פורה, עלינו להצהיר את הדברים בצורה חד משמעית: כמו שאנחנו ההורים, בשנה הבאה לא נביא כסיבה, כתירוץ, שלא נוסעים לשום מקום מפני שראינו שאתם יכולים להיות בבית, וזאת מאחר ואנו מבינים שאין זו הוכחה, זה לא אמת, מה שלא יצאנו, מה שלא נסענו היה אך ורק מחמת המגבלות, ובאמת זה לא היה קל. כך גם לא נקבל כסיבה, כתירוץ, להקל בכל מיני דברים רק מפני שבתקופה זו הקלנו בהם, מפני שכולנו מבינים שזה לא נכון, זה לא אמת, מה שעשינו בתקופה זו היה אך ורק מפני הכרח התקופה, ולא מפני שאכן זה מומלץ וטוב.

ולכן, בעזרת ה’, מתאריך _____(לדוגמא: למחרת חג השבועות, חג קבלת התורה, חג בו נקבל על עצמינו לעשות את כל הכתוב בתורה – ללא פשרות) – הבית כולו חוזר לשגרה מלאה כמו שהיה לפני הקורונה. את המחשב אנחנו נוציא מהבית. יותר לא נגע בו. לא נצפה ונראה בו. אנחנו נעמוד על המשמעת. שעת השינה יהיה ב….. שעת הקימה ב….. וכו’… [כמובן, אל תאמרו דברים שאין לכם בהירות מוחלטת שתוכלו לעמוד בהם, אבל פחות או יותר, את הכיוון חייבים לומר מוקדם, בצורה ברורה].

וכאן אני רוצה להבהיר, לנו ההורים:

אין שיחה זו ענינה תירוצים שאנחנו חייבים לתת לילדים, ממש לא, ההורים אינם חייבים לתת הסבר על כל דבר וענין שהם חושבים לנכון, אך, בדברים שאנו יודעים שהילדים יתקשו להיפרד מהם לאחר הקורונה, כל מיני הרגלי זמן ותעסוקה, אנו יכולים להקל מעליהם ומעלינו, את ההכנה לקראת השינוי, וזאת על ידי הסברה.

בעניין המחשב, השינוי חייב להיעשות ברגע אחד. כלומר, אם לקחנו מחשב מאיזה חבר, אם רכשנו חבילת קליטה וכיוצא בזה, עלינו בתאריך מוגדר מראש להודיע שאנחנו עומדים להחזיר, להתנתק, ולחזור לבית נקי, רגוע. וחס ושלום לא לנסות לרדת מהעץ בהדרגה, מפני שבדברים שהלב חומד, חושק, והוא פיתוי חזק מידי עבור הילדים, וגם עבורנו ההורים להקל את שעות אחר הצהרים וכו’, אל לנו בשום פנים ואופן להשאיר את הניסיון הזה בתוך הבית פנימה, ברגע אחד אנחנו חייבים לעצור הזה.   [בפרט, כאשר ברור לנו באופן מוחלט שהנגשת מחשב לילדים באופן כללי היא דבר הרסני, אין סיבה שנרד ממנו בהדרגה, עלינו להיות בטוחים בעצמנו שאנחנו עושים את הדבר הנכון, ברגע הנכון. נקודה (כמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, ואני תפילה שאין משפחה הרוצה בנושא זה להיות יוצאת מן הכלל, וד”ל)].

כמו כן בנושא התפילות של הילדים, עלינו ההורים לשים לב, כאשר בתי הכנסיות יפתחו ויהיה אפשר להביא גם את הילדים – באותו שבת מיד, עלינו להכריז [בליל שבת] בקול רם, שמחר בבוקר אנחנו מעירים את כולם לבית הכנסת. ואמנם יתכן ובבוקר מישהו ינסה למשוך כתפיים, למרוח עצמו במיטה, עלינו להכין את הילדים ואת עצמנו לכך שאנחנו נעמוד על כך שהם יבואו אתנו. כמובן בעדינות, אבל יחד עם העמדת פנים של תקיפות [תקיפות שקטה, כלשון הגר”ש וולבה זצ”ל], בכדי שאכן נצליח במשימה. כי אם בשבת הראשונה נעגל פינות, נסכים לכך שהוא ימשיך להישאר בבית, מי יודע מתי זה יקרה שהוא ירצה לחזור לבית הכנסת, בטח לא במצב שחום כבד שורר בחוץ, ואין חשק לצאת מן הבית.

בהצלחה!!!

מחשבות בראי התקופה

מומלץ לשוחח עליהם עם הבוגרים שבבית

לא רק הילדים צריכים את ההערכות לדברים שאנחנו רוצים לשנות בהם, אלא גם אנו, בדברים שלנו, צריכים להיערך ליום שאחרי. במה דברים אמורים: כאנשים בוגרים, חושבים, מלאי יראת שמים, מסתבר מאוד שבימי הקורונה חשבנו פעמים לא מעטות, על מה ה’ עשה לנו ככה. מדוע סגר עלינו את בתי הכנסיות, הוציא אותנו מהיכלי התורה והישיבות, הביא עלינו מגפה נוראה וקשה, ובוודאי שקיבלנו על עצמנו כל מיני קבלות טובות שיקרבו אותנו יותר אל הבורא, שירחם, שיסלח, שיחזיר את השגרה, שיקח את המגפה מעלינו ומעל כל עמו בית ישראל.

אלא, שהיצר הרע לא הלך לישון, והוא עובד שעות נוספות, ומטבע הדברים, כאשר החיים חוזרים לשגרה, הקבלות, החיזוקים, מעט מתרופפים, נשכחים, נאבדים. לכן, גם אנו, צריכים להיערך ליום שאחרי, לדאוג כיצד לא נשכח את הקבלות הטובות, את החיזוקים, אם זה בענין שמירת כבוד בית הכנסת, שלא לדבר כלל דיבורי חול בתוך משכן ה’, ללמוד בהתמדה, ללא הפסקות לטלפונים וכו’, להישמר יותר מפגעי הטכנולוגיה, לברוח מכל מיני מחלות רוחניות ועוד – כל אחד והקבלות שלו – ולראות כיצד אנחנו יכולים לשמר את זה לטווח ארוך, שחלילה, מגפה כזו או אחרת לא תבוא אלינו בשנית, חס ושלום.

לדאוג לשמור את הקרבת ה’ שזכינו לה מתוך החושך, מתוך ההסתר, להמשיך בחיזוקי האמונה והביטחון, בתפילות מעומק הלב.

יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות, שתשים דמעותינו בנאדך להיות, ותצלינו מכל גזירות אכזריות, כי לבד עינינו תלויות. מדת הרחמים עלינו התגלגלי, ולפני קונך תחינתנו הפילי, ובעד עמך רחמים שאלי, כי כל לבב דוי וכל ראש לחולי.

שביל ציבורי

מתגובות הקוראים – כל אחד והשביל שלו

שלום וברכה,          

ראשית כל אנצל את ההזדמנות להודות מאד על השבילים שאתם בס”ד עוזרים לסלול בינינו לילדינו….

==============

שלום רב…

אנו קוראים בשקיקה מידי שבוע את העלון וכל פעם מחדש מקבלים מימד נוסף בחינוך הילדים והאווירה בבית, ועל כך התודה והברכה.

==============

יישר כוח, המאמרים הם ממש כמים חיים לנפש עייפה…

==============

תודה על המאמרים המחכימים והאקטואליים.

==============

לכב’ הרב קרביץ,   כמו תמיד נהנים מאוד מהעלונים הנפלאים שלכם.

==============

יישר כח על הכל ותודה גדולה

המאמרים שלך נותנים כוחות ופרספקטיבה נוספת על כל המתרחש במהלך חיינו.. 

=============

לכבוד הרב קרביץ שליט”א

אין מילים על הספר החדש בשבילך בני שהוצאתם לאור בחודש האחרון, כל הכלים המעשיים ביותר, בשפה קלה, ברורה, דוגמאות מחיי היום יום [כידוע לכל קוראי המאמרים], ובפרט המחיר החינמי של 20 ₪, הרבה יותר תועלתי מכל מיני סדנאות חינוך למיניהם, ועוד במחיר מצחיק, יהי רצון שתצליחו להעלות עוד ועוד נושאים על הכתב, והקב”ה יהיה בעזרכם, אמן.

קורא מאושר

=============

לכבוד הרב קרביץ שליט”א

קראתי את הספר מה אתה מחפש???, ונהניתי מכל פרק, כתבתם על הדברים שהציקו לי בחיים, וחבל שלא היה לי ספר כזה בגיל צעיר יותר, אני בטוח שאילו אכן היה, הייתי מרוויח עוד כמה שנים מאושרות, מלאות בכוחות וכלים להתמודדויות היומיומיות… חן הוצק בשפתותיכם ובידכם, בסגנון הכתיבה המיוחד שלכם, המרתק והמעשיר.

תמשיכו בעשייתכם הברוכה להקנות כלים חשובים והכרחיים לחיים…

==============

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

ילד שאינו יודע

בשבוע שעבר כתבנו שאדם שבע אינו מחפש אוכל, אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים, אך הרחבנו בעיקר בנושא שביעה נפשית, רגשית, חווייתית. במאמר

טיפים ורעיונות לקייטנה מוצלחת

קייטנת שבילים בין הזמנים, זמן בו כולנו זקוקים למנוחה, מרגוע, החלפת אווירה, אוורור. אנו מצפים למעט שינוי בסדרי היום, לבריזה מעניינת שתשבור

ילד שאינו שבע

אין צורך להיות פיקח גדול בכדי להבין ש: אדם שבע אינו מחפש אוכל. אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים. ומתוך כך אנו יכולים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401