ילד שאינו יודע

בשבוע שעבר כתבנו שאדם שבע אינו מחפש אוכל, אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים, אך הרחבנו בעיקר בנושא שביעה נפשית, רגשית, חווייתית. במאמר זה אני רוצה

קרא עוד »

ילד שאינו שבע

אין צורך להיות פיקח גדול בכדי להבין ש: אדם שבע אינו מחפש אוכל. אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים. ומתוך כך אנו יכולים להבין, שכאשר הילד

קרא עוד »

אהבה עצמית

חלוקת המאמר חלק ראשון של המאמר מיועד [בעיקר] לגברים אהבה עצמית, איך לא, נושא בעל קונוטציה שלילית, נחשב בעינינו כדבר פסול ומתועב. רק כאשר אנו

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

החיסון הוא החיבור

Share on facebook
Share on google
Share on whatsapp
Share on email

לפני שנרחיב במאמרים הקרובים על דברים אפשריים נוספים היכולים לגרום לנערים/ות להיות ממורמרים, מאוכזבים. ברצוני להקדים תרופה, ולכתוב כבר עכשיו מאמר שיתן לנו את המבט הנכון כיצד אפשר למנוע הרבה מאוד התמודדויות בקרב הצעירים/ות, ולאחר מאמר זה, יובנו טוב יותר המאמרים הבאים.

כל מי שהתעסק פעם עם נער/ה מתמודד/ת, כל שכן מי שישב לשיחות נפש עם מאות נערים/ות מתמודדים/ות, יודע בצורה ברורה, כי החיסון המועיל ביותר מפני התמודדויות הוא החיבור של הילדים אל הבית, אל ההורים, אל האחים, וגם אל המשפחה המורחבת.

[עכשיו יובן היטב המשפט שכתבנו לפני כמה חודשים באחד ממאמרי השבת (מאמר 79, לארח ולהתארח ב): שמאוד מומלץ לכל בית לארח מידי פעם את קרובי המשפחה, את האחים או האחיות, הדבר תורם גם לאיחוד המשפחה, להיכרות בין בני הדודים, שמחת חיים, וגם לחוסנם הרוחני העתידי של המתבגרים. זכרו – ככל שלמשפחה המורחבת יש קשר הדוק יותר, מורגש יותר, עתידם הרוחני של המתבגרים בטוח יותר. וזו גם הסיבה שבמאמר 78 המלצנו להורים לארגן מידי פעם שבתות איחוד בין כל הילדים הנשואים, מפני שאחד מהרווחים של השבת, היא אינה עצם השהות יחד בשבת, אלא העתיד הבטוח יותר של הצאצאים].

ככל שנצליח יותר לחבר את הילדים אלינו, ההורים, הרי שהצלחנו לתת להם את החיסון הטוב ביותר מפני פגעי הרחוב. וככל שנקדים לחבר אותם אלינו כבר מגיל קטן, כך נמנע מהילדים הרבה מאוד נפילות, ומעצמנו הרבה מאוד אכזבות.

הנה דברים שאמר ראש ישיבת פוניבז’, הגאון הגדול רבי שמואל רוזובסקי זצ”ל בפני מחנכים: תפקיד דורנו, לא להתרכז רק בהשבחת היין שאנחנו מבקשים למזוג לשומעי לקחנו. למשפיעי הדור החלש שלנו יש תפקיד חשוב לאין ערוך, והוא, לקרב את הבקבוק לגביע. מי שישקה מיינו המשובח, ולא יקפיד לקרב את הבקבוק לגביע – וקיימים בימינו משפיעים שנוהגים כך – כל מה שיקרה הוא בזבוז גדול, לכלוך וכתמים…’ וכבר אמר על זה אחר מגדולי הדור זצ”ל, שהתפקיד של קירוב הבקבוק לגביע – יכול להיות קשה יותר מההשקיה וההנחלה כולה. (מתוך הספר בנהירו עליאה עמו’ 353)

הבקבוק, המשפיע, הנותן, אלו הם ההורים. הגביעים, המושפעים, המקבלים, אלו הם הילדים. ככל שאנחנו נתקרב יותר אל הילדים, נתחבר אליהם, הרי שאנחנו יוצרים חסינות מפני גרורות הרחוב הבאים עם פיתויים שונים ומשונים ומנסים למשוך את הילדים שלנו לצרוך את מרכולתם הריקה.

כמו חבל אשר לו שני קצוות, האחד מושך מן הצד הזה והאחר מושך מן הצד שכנגד, מי שיחזיק יותר חזק בקצה החבל, הוא זה שיצליח למנוע מהצד שכנגד לנתק ממנו את ההחזקה שלו בחבל. וברור לכל, כי החזקת הרחוב היא רופפת, רופפת מאוד, אך גם להחזקה רופפת יש כוח לנתק את האוחז בצד השני של החבל, אם רק אוחז הוא בחבל אך אינו מחזיק בו ואינו דואג לכך שלא יוכלו לנתק את החבל מידיו.

איך עושים זאת, כיצד מחברים את הילדים אל הבית?

אין על כך תשובה אחת ויחידה, מפני שהחיבור נוצר ממכלול דברים וצרכים שהילדים צריכים לקבל, רוצים לקבל [כפי שהורחב בספר בשבילך בני (פרק א)], אהבה, חום, הקשבה, הכלה, הבנה, חוויה, פטפוטי סרק ושיחות נפש [ברור לכל ששיחות מוסר אינן שיחות נפש!] ועוד ועוד [לשם כך אנו ממליצים מאוד ללמוד את הספר בשבילך בני (כרך ראשון) – ניתן להשיגו במספר מוקדים ברחבי הארץ במחיר 20 ₪ בלבד, וברשת חנויות הספרים יפה נוף], כאשר נשכיל למלא את הצרכים של הילדים, בכך אנו יכולים להיות בטוחים שהתחברנו אל הילדים, וממילא גם הילדים התחברו אלינו.

במאמרים הבאים ננסה לפרט מספר התנהגויות שונות ותפיסת חיים של א/נשים, בתים, היכולים לגרום לחוסר חיבור בין ההורה לילד, ובעקבות כך חוסר חיבור של הילד אל עצמו, וכאשר הבור ריק [מפני שאינו מחובר למקור מים חיים], אין בו מים, נכנסים לתוכו דברים אחרים לא טובים. וכבר הרחבנו גם בספר מה את מחפשת? (לנשים ונערות) וגם בספר מה אתה מחפש? (לאברכים ובני ישיבות), כי נער הגדל עם ריקנות ערכית, חוסר זהות עצמית הנובע גם מחוסר חיבור אל הבית [או שיש לו חיבור עם הבית, אבל הבית אינו נותן איזה שהוא זהות ערכית, כפי שיורחב במאמר נפרד], בהכרח יחפש לעצמו זהות קבוצתית אחרת, ולצערנו הוא ימצא את זה במקומות לא כדאיים עבורנו, עבורו.

כמעט כל הנערים או הנערות שעברו התמודדויות ונשארו איתנים על מקומם, לא נסחפו למקומות נידחים, בהכרח שזה נעשה מפני שדמות דיוקנם של האב או האמא [או של הסב או מי מהמשפחה שהצליח להתחבר אל הנערה] עמדה להם מול עיניהם בשעת ההתמודדות. ודבר זה בא רק בעקבות חיבור איתן בין הבית אל הילדים.

כמובן, תתכן מציאות בה ההורים לא הצליחו להתחבר מספיק אל הנער/ה, אך במשך החיים, ובעיקר בגיל ההתבגרות, נפגשו הנערים או הנערות עם איזו דמות חינוכית מצליחה, שהצליחה להתחבר אל הנער או הנערה, לתת לה את הצרכים שהיא צריכה ורוצה לקבל, ומשום כך כאשר הנער/ה הגיע/ה לצומת דרכים, נפל/ה להתמודדות מסוימת, באה לו דמות דיוקנו של איש החינוך, ונתן לו את הכוח לעמוד מנגד, להישאר חזק על מקומו.

מכאן אנו מבינים כמה חשוב לאנשי החינוך ‘להתחבר’ אל התלמידים/ות, שכן ישנם פעמים שבזכות התחברותם לתלמיד כזה או אחר, הם יצילו אותו מנפילות בהמשך דרכו. הנה דוגמא טריה: לפני כמה זמן נפגשתי עם בחור צעיר, בן יחיד להורים המתגוררים במושב נידח בצפון הארץ. הוריו בכל ליל שבת לאחר הסעודה הולכים מיד לאגור כוחות ליום המחר, וכך נוצר מצב שהנער באופן קבוע נשאר בלילות שבת לבדו, משועמם. אפילו לצאת לרחוב אינו יכול, שכן מה כבר אפשר לחפש בשעות לילה בין שבילי המושב חוץ מחתולים ובעלי חיים שונים. ומה יעשה הבן משעמום ולא יחטא. כך נוצר מצב בו הנער התגלגל לתהומות של חילולי שבת ועוד שאין כאן המקום לפרט.

כאשר ישבתי עמו לשיחה שאלתי אותו: כאשר אתה לבד, בכל שבת ושבת, לא הרגשת אף פעם צורך לדבר על כך עם איזו דמות חינוכית? מישהו שקרוב אליך? מישהו שיבין אותך ויעזור לך לעבור את ההתמודדות הלא פשוטה בה אתה חי?!   הוא הביט בי, חשב, והשיב: האמת שרציתי לדבר על כך עם מישהו, אבל חיפשתי בזיכרוני מי קרוב אלי, נזכרתי שלפני כמה שנים (?!) היה לי מחנך שהרגשתי קרוב אליו, אך מאחר וכבר עברו כמה שנים, הרגשתי שלא בנוח ליצור אתו קשר.

כמה כואב סיפור כזה. מפני שאילו הדמויות החינוכיות שלו בהווה היו מצליחים ליצור חיבור אל הנער, הרי שהוא היה פותח את סגור ליבו אליהם, ומי יודע אם לא היה נמנע ממנו כל הירידה הזו.

היכולת לחבר את הילדים אל הבית אינה קשה כלל, אך דורשת מאתנו לעשות לכל הפחות פעם בשבוע חשבון נפש, בדק בית, האם אכן במשך היממה, במשך ימות השבוע, היינו פנויים ולו לרגעים מספר, לתת לכל ילד את צרכיו, להתייחס לרגשותיו, למלא את מצבריו, להטעין את כוחותיו [כמו שהרחבנו בספר בשבילך בני (פרק א, עמוד 17)]. לא רק לילדים הקטנים היודעים ‘לדרוש’ מאתנו את היחס, אלא גם, ואולי בעיקר לגדולים, כן אותם שנראה לנו שהם כבר אינם צריכים לחיבוקים ומחמאות, דווקא הוא, דווקא היא, בת הסמינר הגדולה שלך, זקוקה לאין ספור מחמאות, לאין ספור חיבוקים, לאין ספור פירגונים [כפי שהורחב בספר שם עמוד 18].

על פי האמור כולנו מבינים כמה תועלת יש בכל אירגוני איגוד בחורי הישיבות למיניהם שבכל שכונה ושכונה ובכל עיר ועיר, אין זה רק תועלת של הרגע, להעביר את הזמן, אלא בעיקר להיות להם לחברה, להרגיש שייכות, וכאשר בחור מרגיש שייך – הוא לא ממהר להתנתק. וזה סירת הצלה, הצלת חיים כפשוטו.

ובהערת אגב נציין כבר עכשיו, שכשכם שנערים שסטו מעט מן  השביל הרי זה מחוסר חיבור אל הבית או אל איש חינוך, כך גם הדרך חזרה אל המסלול לא יהיה איתן אם לא נצליח לחבר אותם בתחילה אל איש חינוך שיצליח להתחבר אליהם, ואחר כך יצליח לחברם גם אל הבית [כפי שעוד יורחב במאמר נפרד].

בהצלחה!!!

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

ילד שאינו יודע

בשבוע שעבר כתבנו שאדם שבע אינו מחפש אוכל, אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים, אך הרחבנו בעיקר בנושא שביעה נפשית, רגשית, חווייתית. במאמר

טיפים ורעיונות לקייטנה מוצלחת

קייטנת שבילים בין הזמנים, זמן בו כולנו זקוקים למנוחה, מרגוע, החלפת אווירה, אוורור. אנו מצפים למעט שינוי בסדרי היום, לבריזה מעניינת שתשבור

ילד שאינו שבע

אין צורך להיות פיקח גדול בכדי להבין ש: אדם שבע אינו מחפש אוכל. אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים. ומתוך כך אנו יכולים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401