ילד שאינו יודע

בשבוע שעבר כתבנו שאדם שבע אינו מחפש אוכל, אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים, אך הרחבנו בעיקר בנושא שביעה נפשית, רגשית, חווייתית. במאמר זה אני רוצה

קרא עוד »

ילד שאינו שבע

אין צורך להיות פיקח גדול בכדי להבין ש: אדם שבע אינו מחפש אוכל. אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים. ומתוך כך אנו יכולים להבין, שכאשר הילד

קרא עוד »

אהבה עצמית

חלוקת המאמר חלק ראשון של המאמר מיועד [בעיקר] לגברים אהבה עצמית, איך לא, נושא בעל קונוטציה שלילית, נחשב בעינינו כדבר פסול ומתועב. רק כאשר אנו

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

בורא נפשות רבות וחסרונן…

Share on facebook
Share on google
Share on whatsapp
Share on email

השבוע נפתח עם 2 סיפורים…

  • –     1 –

משל עממי מספר על שואב מים נאמן במלאכתו לאדונו, אשר היו לו  שני דליים גדולים אותם היה נושא בשני צידי מוט על צווארו.

אחד הדליים היה שלם בלא פגם-ואילו בחברו היה סדק דרכו דלפו  המים. לפיכך תמיד כשהגיע השואב מן הבאר אל הבית – לא נותרו  מים בדלי הסדוק אלא כדי מחציתו. כך נמשך המצב מידי יום.

  • הדלי השלם – הגיע מידי יום כאשר הוא מלא במים ואילו הסדוקהגיע כאשר הוא חצי ריקן. שואב המים העביר איפוא בכל יום כמות  של דלי וחצי לבית האדון. הדלי השלם היה גאה מאוד בהישגיו, שכן  מילא באופן מושלם את המטרה שלשמה נוצר. הדלי הסדוק הרגיש  מבוייש, חש אשם בפגמיו, ואומלל על עבודתו הלוקה בחסר.

יום אחד, מקץ שנתיים ימים- פנה הדלי “הסדוק” אל שואב המים , ואמר: “אני בוש בעצמי – ואני רוצה להתנצל בפניך.”…

מדוע? – תמה שואב המים “במה אתה בוש.”? והדלי השיב: “בוש אני  בסדק שבי – הסדק הגורם למים לדלוף החוצה, ואשר מחמתו אינך  מקבל תמורה הולמת למאמציך.” הביט שואב המים בדלי הסדוק  בחמלה, והפטיר: “טועה אתה ידידי, ועוד תדע כמה הינך טועה.”… 

ואכן הדלי הסדוק לא הוצרך להמתין זמן רב…

למחרת – כאשר נשא שואב המים את דלייו על שכמו והתקדם אט  אט במעלה השביל המוביל לבית אדוניו- פנה אל הדלי הסדוק  ואמר: “הבט נא אל צידי השביל שבו אנו פוסעים-ושים לב להבדל  בין שני שוליו…”

הביט הדלי ומצא, כי צד השביל של חברו “המושלם” – היה מעוטר  בחלוקי אבנים ובמעט עשב דל, ואילו בצידו שלו – צמחו פרחי בר  מקסימים ומלבלבים, מוארים באור השמש החמימה.

“מי לדעתך הצמיח את הפרחים הנהדרים הללו”? – שאל שואב  המים את הדלי הסדוק, והדלי המשתאה למראה עיניו השיב בחוסר  סבלנות: “נו מי? אמור כבר! מי הוא זה אשר לזכותו נזקף המראה  המלבב הלזה.”? השואב הביט בדלי הסדוק, והשיב לו בקול שקט:  

“אתה – דלי יקר! אתה הוא זה אשר במשך שנתיים ימים השקית את  הצמחים בעודנו פוסעים במעלה השביל – ובזכותך הם פרחו!  

לולי ה”חיסרון” שבך – לא יכולתי אני לקשט את בית אדוני בפרחים  נפלאים כל כך!

 *

 – 2 –

את המעשה הבא סיפר הגאון רבי אברהם יפה’ן זצ”ל ממה שראו  עיניו: בעיירתו שברוסיה היה בחור שהתקשה בלימודיו, ובעיקר  בלימודי מתמטיקה וחשבון. מוחו לא הצליח לקלוט אפילו תרגילים  פשוטים של חיבור וחיסור, ועל אחת כמה וכמה כפל וחילוק…

הכל ריחמו עליו, והוריו נזפו בו תדיר מה יהיה בסופו… ממה  יתפרנס?… אולם הבחור היה חדור שמחת חיים ומפזר אמירות של  אמונה וביטחון, באומרו: מי שנותן חיים יתן גם מזון…

והנה יום אחד רעשה כל העיירה: בפעם הראשונה בחייו שמילא  כרטיס הגרלה, סימן הבחור את שלושת המספרים שעלו בגורל , וזכה בפרס הראשון בסך חמשת אלפי רובל!.  מדובר היה בהון  עתק שמאפשר לזוכה בו לחיות בטוב ובנעימים מתוך עושר וכבוד  כל חייו. לתמיהת רבים איך הצליח, הסביר: האמת שמעולם לא  עלה בדעתי להשתתף בהגרלה, אך בחלום הלילה ראיתי את  המספרים 17, 18, ו – 370, והבנתי שהם מספרי המזל.”

תמהו השומעים: “אבל היו רק 3 ספרות לניחוש.”!?

חייך ואמר: “צירפתי את המספרים הללו ויצא לי 415. סימנתי את  שלוש הספרות: 415, וזכיתי.” ערכו האנשים חישוב מהיר ואמרו לו: 

“אבל התוצאה מחיבור המספרים היא 405?!”. התאכזב הבחור  ואמר: “אה, ככה? לא ידעתי”… ומיד התעשת והכריז: “איזה מזל  שאינני יודע חשבון!”…

למד מזה רבי אברהם זצ”ל:  

איננו יודעים מה טוב ומה רע. החיסרון עלול להתברר כמעלה. אין  עלינו אלא ללכת בתום ולהאמין שכל אדם קיבל את הכלים  הטובים ביותר עבורו.

 *

כולנו בבחינת כדים סדוקים… לכל אחד יש חיסרון כלשהו, משהו  שאיננו מושלם …טוב לדעת כי לעיתים הסדק – הוא הוא המנוף  לקידום ולצמיחה… לכל יהודי יש יעוד משלו בעולם, והעבודה 

המוטלת על האחד – אינה מקבילה לזו המוטלת על זולתו                         .              

וכיוון שכך, לא יהיה זה מן החכמה והתבונה “לפזול” לעבר היושב  לצידנו בבית המדרש, בעבודה, ובכל מקום אחר, ולהעתיק את  צורת התפילה שלו, לחקות את אופן הלימוד שלו, את הדרך שבה 

הוא מתמודד עם קשיים – ולקבל על עצמנו להיות כמוהו                                        …

כל אחד וסגנונו, כל אחד והטבע שלו, כל אחד והאופי שלו – וכל  אחד קיבל מהקב”ה את הכלים שמתאימים לו, כדי שיוכל  באמצעותם לעבוד את ה’ ולהצליח בחייו. כל אדם צריך להסתכל  לתוך עצמו ולראות מה הם הדברים שבכוחו לעשות על פי התכונות  והטבעים שלו – וכך הוא יוכל להגיע לפסגה.

 *

בפרשת בלק כתוב: “וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן  לשבטיו ותהי עליו רוח אלוקים”.  רש”י מביא את דברי הגמרא: 

“ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהם  מכוונים זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אוהל חבירו.” (בבא בתרא ס ‘ע”א)

מדוע כל שבט ושבט שכן לבד ולא היו מעורבים?                                                      

לא יתכן שזה נובע מתוך בדלנות על רקע שבטי… שהרי התנהגות 

כזאת אופיינית רק לנעדרי גדלות עצמית.                                                                  

אלא, להפך! מתוך שכל אחד מפלס לעצמו נתיב עצמאי בעבודת 

ה’ ולימוד התורה ,וטובע את חותמו הייחודי על סביבתו.                                            

לכל אחד יש תפקיד המיועד רק לו, לכל אחד יש את הכלים שה’  נתן במיוחד בשבילו .ואין שום טעם להציץ ולבדוק מה הישגיו של  השני ומה מעשיו… אין סיבה לקנא ואין תועלת בחיקוי!

הנסיון להשוות את ההישגים של עצמך לאלו של זולתך – זאת  שגיאה שמובילה לאסון. 

וכך גם בחינוך, אסור להשוות בין תלמידים בכיתה/ילדים בבית.                               

לכל אחד יש את האופי והתכונות שלו, לכל אחד יש את החסרונות  והמעלות שלו .ויתירה מכך, חסרון יכול להתברר כמעלה, ומעלה  יכולה להתברר כחסרון .במקרים רבים תלמיד יכול להגיע  להישגים נכבדים למדי, והוא לא רואה זאת כהצלחה וגם אנחנו  כהורים/מחנכים איננו רואים את ההצלחה .מדוע???

כיוון שהוא רואה את חבירו שהגיע להישגים גדולים יותר, וכל מה  שהוא בעצמו השיג נחשב בעיניו לכלום .וגם אנחנו ,כיוון שאנחנו  רואים שתלמיד אחר הגיע להישגים גדולים יותר – זה מקטין לנו את  ההישגים של התלמיד הזה. אנחנו צריכים לזכור תמיד ולהעביר את  הדברים לילדים/תלמידים שלנו: כל אדם נברא למטרה שונה, מכל  אחד נדרש דבר שונה מחבירו, ולכל אחד ואחד יש תכונות אחרות , כשרונות ומידות ותכלית שונה שמיועדת רק לו!

*

דוגמא לכך נוכל למצוא בבריאה שסביבנו –  עולם הצומח מורכב מאלפי אלפים של צמחים למיניהם:

יש המתנוססים לגובה – ויש המתפשטים לרוחב.

יש בהם עבים וקשים – ואחרים דקים וגמישים.

צורותיהם שונות, צבעיהם מגוונים – האם ניתן לדמותם זה לזה?

האם נכון לומר שדווקא סוג פלוני תועלתי – ואחר אין בו ערך?

האם רצוי היה שיהיו כולם שווים? הרי דווקא ההבדלים שביניהם –  הם מעניקים לטבע את היופי והחן! וכידוע, האדם – עץ השדה.

כל אדם ואדם נברא בהתאם לתפקיד המיוחד לו. כל אחד נברא עם  הכלים המתאימים לו למטרה לשמה הוא נשלח לעולם הזה.

וכולם יחד מצטרפים למטרה הגדולה שהיא גילוי כבוד ה’ בעולם.

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

פירותיה המתוקים של הסבלנות…

סבלנות היה זה בעיצומה של השואה הנוראה. מאירופה הבוערת הוברחה  קבוצה בת כאלף ילדים, שנקראו ‘ילדי טהרן’ – על שם משכנם  הזמני

כל אחד לחוד

כשצ’ארלס הופקינס נכנס בפעם ראשונה לכיתה שהיה עליו ללמד  חשכו עיניו. אף ילד לא נעמד לכבודו, נכון יותר לומר שכולם כבר  עמדו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401