ילד שאינו יודע

בשבוע שעבר כתבנו שאדם שבע אינו מחפש אוכל, אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים, אך הרחבנו בעיקר בנושא שביעה נפשית, רגשית, חווייתית. במאמר זה אני רוצה

קרא עוד »

ילד שאינו שבע

אין צורך להיות פיקח גדול בכדי להבין ש: אדם שבע אינו מחפש אוכל. אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים. ומתוך כך אנו יכולים להבין, שכאשר הילד

קרא עוד »

אהבה עצמית

חלוקת המאמר חלק ראשון של המאמר מיועד [בעיקר] לגברים אהבה עצמית, איך לא, נושא בעל קונוטציה שלילית, נחשב בעינינו כדבר פסול ומתועב. רק כאשר אנו

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

חינוך – מהותו ויעדיו (א’)

Share on facebook
Share on google
Share on whatsapp
Share on email

א. המילה חינוך הפכה להיות רב שימושית ומושג בין-לאומי. מרוב השימוש במילה, עלולים לפעמים לשכוח שלמילה חשובה זו תוכן, משמעות, עמקות, וערך רב עוצמה. המילה לכשעצמה תובעת הרבה, ולה יעד אליה חייב המשתמש בכתר זה לשאוף להגיע.

 

בניגוד לדעה המקובלת, קיים הבדל תהומי ומהותי בין מלמד למחנך. ברור שחייב להיות מיזוג בין התפקידים ומהותם. אך ההבדל במילים ותוכנם קיים.

 

 

ב. תפקיד המלמד הוא ללמד את התלמיד את החומר הנלמד בטוב טעם ודעת, ולוודא שהתלמיד אכן יודע היטב את החומר, ומסוגל לחזור על דברי הרב.

 

למרות שמדובר במלמד מעולה וגם בתלמיד ממולח – אין הוא מבטא עדיין את שלימות הלימוד: א) הבנת התלמיד מוגבלת לפי כשרונותיו הוא.  ב) התלמיד אכן מסוגל להבין את דברי הרב. אך ללמוד בכוח עצמו אין הוא מסוגל עדיין.

 

שני חסרונות אלו קשורים זה בזה – היות שהתלמיד מבין לפי כשרונותיו הוא, לכן אין הוא מסוגל עדיין ללמוד ולהבין זאת בעצמו.

 

מחנך לעומת זאת, אינו מסתפק בלימוד. הוא מקנה לתלמיד בנוסף לחומר עצמו גם את כלי הלימוד. לא רק מה לומדים אלא גם איך לומדים. ע”ד דוגמא: בלימוד הגמרא, אין הוא מלמדו רק הגמרא ורש”י ופירוש תוספות על הגמרא. הוא גם מסביר למה תוספות חולק על רש”י, ומה מענה וסברת רש”י ע”כ וכו’. מחלוקות בין שני תנאים ואמוראים איננה מחלוקות יבשה גרידא – אלא ניגוד עקרוני, וקו מחשבה המוביל ללמוד בצורה כזו או אחרת את הסוגיא. המלמד מסביר לתלמיד את המסתתר מאחורי הפשט הפשוט הנראה לעין.

 

כתוצאה מדרך לימוד זה – אחרי משך זמן התלמיד מסוגל אף הוא ללמוד בכוחות עצמו, שהרי כלי העבודה בידו.

 

 

ג. עיקרון יסודי זה תוקפו לא רק בלימוד ובהדרכה לצורת הלימוד. אלא גם כאשר מדובר בחינוך במובן המקובל – חינוך למידות טובות, יר”ש, חסידות ודרכיה – קיימים כאן שני סוגי וקווי עבודה, כאשר ההבדל ביניהם תהומי ומהותי:

 

 

ד. האדם כולל בתוכו כוחות נפש שונים ומורכבים: מידות, רצון ותענוג, כוחות פנימיים וכוחות מקיפים.

 

האדם פרא יולד. כל כוח ומידה דורשים טיפול שונה מחברו. המוח את המגיע לו, וללב כמובן מדברים בשפה אחרת מאשר למוח. ולשפר ולשנות כוח התענוג נדרשת עבודה מיוחדת.

 

הנושא מוסבר באריכות הן בספרי חסידות, מוסר, ולהבדיל גם בתורת הפילוסופיה. מפליא לעיין בספרי עזר המתרכזים סביב פיתוח כישרונות הילד, הן כוחות פיזיים והן כוחות נפשיים, בכדי להבין שכל כוח וכשרון דורשים תשומת לב מיוחדת המגיעות להם, ורק להם.

 

ישנן הרבה דוגמאות לכך. נביא כאן אחדים מהם:

 

  1. ילד שיש לו ראש גאוני, וזיכרון פנומנאלי – זו אכן מתנה. מאידך, יש לילד שכזה קשיים בכושר הארגון. הילד אינו זקוק לעזרה בלימוד משניות. אך על הילד להתרגל לקשר בין הוראות המוח לכישרונות המעשיים. תורת ריפוי בעיסוק, היא דוגמא מובהקת לשלימות במוח ופגם בכושר הארגון.

 

  1. רואים אנו בעליל שישנם בני אדם שהם שלימים בתומ”צ, ומאידך כשמגיעים ליחסים בין-אנושיים, עסקים וכו’ – האמת מהם והלאה. הם מתגלים כהכי ערמומיים שקיימים תחת שמי הארץ. תופעה זו רואים כאן בעולם החיצון: ישנם אנשים אינטליגנטים בעלי חשבונות בנקים מנופחים, חלק מהם אף נקראים לורדים, אדוני הארץ, יושבים על הגה השלטון וכדומה – אך הצדק והיושר מהם והלאה. ישנם אף כאלה שרשעות מוחלטת בוערת בלבם. אך אצל חלק גדול מהם, הסיבה נעוצה בכך שהם פשוט לא חונכו ביחסי אנוש נאותים, לסבלנות, וותרנות, גמישות וכדומה. הם לא רואים כל חסרון בהתנהגותם. הם מעולם לא למדו נושאים אלו, הדורשים לימוד, עיון ובירור. ומלימוד ש”ס ופוסקים, גם אם מדובר בסיני ועוקר הרים או גאון במתמטיקה – מידותיו לא יבואו על תיקונן, ועובדה היא שבאם רק יפקחו עיניהם וכו’ – הרי שהם ישנו את הנהגתם.

 

לימוד לחוד, ועבודה על המידות לחוד!

 

ישנן עוד הרבה דוגמאות לכך. הנקודה העקרונית היא שבעבודת החינוך, הן אצל ילד וגם אצל מבוגר, כל כוח וכשרון דורש את המגיע לו.

 

 

 

ה. חינוך מטרתו חינוך ושינוי. תפקיד המחנך הוא לרדת לנבכי נפשו של התלמיד, למיין כל בעיה בפ”ע, לקחת את הגולם ולהפכו לכלי מושלם ומעולה.

 

עבודה זו כוללת בתוכה כמה פרטים:

 

א) לכל לראש, על המחנך להעריך היטב את מצבו של התלמיד. לא רק את הכישרונות הגלויים (דוגמת התעודות הרשמיות של בתי הספר המבטאים רק את החיצוניות, ולא את מהותו ועצמותו האמיתית), אלא להעריך את מהותו האמיתית והפנימית של התלמיד.

 

הערכת מצבו האמיתי של התלמיד יכולה להיות רק כאשר חודרים לפני ולפנים. לקמן (שער אחד עשר, ערך  חמישי) מוצג טופס ובו פירוט שאלות המבטאות את מצבו הפנימי של התלמיד. א”א להכיר הכרה אמיתית רק ע”י ידיעה יסודית בכל פרט המוצג בטופס הזה.

 

עבודה זו דורשת לכל לראש, תכנון דקדני ומפורט.

 

רק אחרי שהמחנך מכיר היטב את מצב התלמיד – הוא יכול להיערך להתחיל לעבוד על התלמיד באמת ובתמים, ועל כל פרט ופרט! חינוך שישנה מן היסוד את התלמיד ויעמידו על דרך הנכונה, דרך האמת ודרך המלך!

 

ב) עבודה בצורה מסודרת: לתקן כל פרט בנפרד מהשני. על מידת הכעס בנפרד ממידת השקר או הגאווה. כל בעיה ופתרונה. טיפול לא נכון למידות השונות, בדומה לתרופה מצויינת שלא למכאוב הנכון!

 

ג) עבודה אמיתית דורשת גם עקביות: לעקוב אחר שינוי אמיתי ויסודי בהנהגת התלמיד! א”א לחנך את התלמיד כאשר אין המשך להשקעה. על המחנך לדעת בצורה הברורה ביותר שאכן ישנה התקדמות ממשית בהנהגת התלמיד, ובאיזה פרט. והאם השיפור הוא עקב הכרה פנימית, או שזו התעוררות זמנית בבחינת ‘כחלום יעוף’…

 

ד) המעקב צ”ל דווקא בכתב, המחייב בירור כל פרט. לכן, העדר מעקב כתוב, הינה עילה טובה להזנחת או שכחת הפרט. כך שכתיבת דו”ח – הינה חובה!

 

ה) אחת הדרכים היעילות ביותר לשינוי מהותי בנפשו של הילד היא – לימוד. לימוד יסודי בדבר הדורש תיקון ושיפור. בכוחו של לימוד ושינון לשנות מהות האדם עד לבלי הכר! שטיפת מוח אמיתית ויסודית היא רק ע”י לימוד שמשנה כיוון מחשבה של אדם, מידותיו וכו’. יתירה מזו: לא רק לימוד בעלמא, אלא לימוד הגורם לחקיקה, שינוי מהותי אצל אדם הלומד. עד שהדבר נהפך להיות דם מדמו ובשר מבשרו. יתירה מזו: מוסבר ששלמות התלמיד היא כאשר הוא מגיע למצב ששכלו נהפך להיות כשכל הרב – חושב כמו רבו ומנהל חייו כרצון רבו! כך שאין לו צורך לשאול את דעת רבו על כל צעד ושעל, הוא יודע לבד דעת רבו בכל נושא.

 

כך שעל המלמד לוודא ללמוד ולעבור על כל הנושאים הדורשים תיקון ובירור אצל ילדים צעירים בכלל, והתלמידים שלו במיוחד. חודש על אהבת ישראל, חודש שני – על ביטחון עצמי, חודש שלישי על מידת אמת ליעקב וכו’.

 

על התלמיד להכיר בשורש הבעיה ולקבל את הכלים הנכונים איך להתמודד איתה.

 

כאשר לומדים, יש ללמוד את הנושא מכל זווית ראיה אפשרית: הנושא, מדרש, פרקטי, משל, מוסר וחסידות, ועד למעשה רב! כך תופסים את הנושא מכל זווית ראיה אפשרית!

 

יש ללמוד את הנושא זמן רב (יחסית), כך שהתלמיד יוכל לחיות עם הנושא לזמן ממושך. כך שגם בלילות וברחוב ייפלו לו “מחשבות זרות”.

 

עבודת בית וחומר למחשבה בזמנים חופשיים ופנויים הוא דבר רצוי ונכון, שרק יכול לחזק ולבסס את נושא הנלמד.

 

ו) בלימוד עצמו חייבת להיות גישה מהפכנית לדרך הלימוד:

 

לדוגמא בלימוד חסידות, מוסר, השקפה וכדומה: משפיע שאופן השפעתו היא כמו המלמד – מלמד את הנושא, מסבירו בטוב טעם ודעת, ויתכן גם שהשיעור מרגש ונוגע ללב. כך התלמיד מבין את הנושא על בוריו. אך למעשה:

 

  1. נדמה שממנו ולמעשה בפועל הדרך רחוקה. הנושא נשאר בגדר פילוסופיה יפה, ותו לא.
  2. מי ערב לנו שהתלמיד מבין שהכוונה אליו דווקא?
  3. התלמיד נשאר במעמדו ומצבו הוא, כאשר על כל צעד ושעל הוא זקוק לעצת והדרכת המשפיע.
  4. לטווח ארוך לא נשאר שום רושם מהלימוד וההדרכה.

 

סיבת הדבר נעוצה באופן הלימוד – לומדים מבלי לקשר את הלימוד עם המעשה בפועל. ובוודאי שאין השקעה מיוחדת בכדי שיהיו תוצאות לטווח ארוך.

 

לעומתו מחנך – מלכתחילה נוקט בגישה אחרת לגמרי:

 

  1. כל נושא מתורגם למעשה בפועל.
  2. מחנך מדבר אל התלמיד באופן אישי, יורד אל נבכי נפשו של התלמיד, בעיותיו כשרונותיו ותכונות נפשו נלמדים ומתועדים בהתאם. ולדוגמא: באם ידוע לו שהתלמיד סובל מקשיים עצומים בביתו – הוא יבחר ללמוד על ניסיונות והדרך להתגבר עליהם. באם המושפע סובל מאנרגיה מיותרת – המחנך ילמד את המושג – ‘מוח שליט על הלב’. וכן הלאה.
  3. מחנך שם דגש ויעד להעמיד את התלמיד על רגליו, שיוכל לעמוד איתן בכוחות עצמו. מבלי הצורך להתייעץ עם המשפיע על כל בעיה גדולה וקטנה.
  4. מחנך שם דגש מיוחד לא רק על מעמדו ומצבו הנוכחי, אלא איך שהתלמיד ייראה לכשיצא מחוץ לכותלי המוסד – מה הוא החוסן הנפשי האמיתי לתלמיד, הדחף האמיתי להמשיך בכיוון הנכון, ולהתגבר על הריבוי מניעות ועיכובים ומכשולים לאין ספור גם כשייצא לעולם הגדול.

 

גישה חינוכית זו הינה לא רק כאשר מדובר בתלמידים בוגרים השייכים יותר לכלל ‘ובחרת בחיים’. אלא גם כאשר מדובר בתינוק המתחיל לדבר – אביו חייב ללמדו כלל גדול זה. אם כי מדובר בשפה ובסגנון אחרים לגמרי, אך הכוונה הפנימית והיעד שייכים בכל גיל ובכל מצב.

 

[חשוב להבהיר: עיקרון יסודי זה אינו בסתירה לחיוב של ‘עשה לך רב’: עשה לך רב אינו אומר שעל התלמיד להתייעץ עם המשפיע על כל דבר קטן כגדול. אין זה הגיוני ופרקטי, ועל התלמיד לדעת בעצמו איך להתנהג.

 

עם משפיע מתייעצים ב: א) על הנחיות כלליות, ועניינים כלליים. כגון: על מה לשים דגש חזק בעבודה בתקופה זו או אחרת, ובגמר תקופה – התלמיד מגיע לייעוץ חוזר. תפקידו של המשפיע הוא לתת לתלמיד קו מנחה. אך לא על כל בעיות גדולות וקטנות שמתעוררות על כל צעד ושעל. ב) הייעוץ צריך להיות מזמן לזמן, ולא על כל צעד ושעל.

 

חשוב גם להוסיף: בתחילת הקשר עם המושפע אכן כדאי שהמשפיע יעודד את התלמיד לבוא אליו לעתים תכופות ביותר. הדבר יש בו משום תועלת הן לתלמיד והן למשפיע – שהרי מתוך כך יבוא לידי הכרה טובה ואמיתית עם התלמיד. אך זה יוצא מהכלל. כאשר הכלל הוא כנ”ל].

 

 

 

ו. סיכום הדברים: תכלית המחנך הוא: 1. לגרום אצל התלמיד שינוי מהותי. 2. להעמיד את התלמיד על הרגליים, שהוא יעמוד על דעת עצמו מבלי הצורך לקבל את תמיכת המשפיע על כל צעד. וזאת ע”י הענקת הכלים המתאימים המוסברים לעיל.

 

 

 

ז. גישה חינוכית ויסודית זו הינה לא רק נחלת המלמד והמחנך, אלא גם של המוסד והמערכת כולה. החל מגן ילדים וכלה בבי”ס תיכון:

 

א) על המנהל לסדר את תוכנית הלימודים ואופי החינוך של המוסד בהתאם למוסבר לעיל. חודש על מידות הכעס וחודש על אהבת ישראל, וכן הלאה. וכך יודעים בוודאות שכל ילד לפחות לומד על נושאים אלו. בנוסף לכך כמובן יש לוודא שהנ”ל מתבצע הלכה למעשה.

 

ב) על המנהל להקדיש זמן בסדר יומו ללימודים אלו.

 

ג) על המנהל להדגיש ולהבליט נושא זה באסיפות עם הצוות וכדומה.

 

ד) חובת המנהל לדבר עם התלמידים, בפומבי או באופן אישי בסגנון הנ”ל.

 

 

 

ח. למרבה הצער מוסדות חינוך כיום אינם נותנים תשובה הולמת לבעיות חינוכיות בכלל, ופתרון אמיתי לבעיות החינוך של דורנו במיוחד:

 

העדר תוכנית חינוכית: בסדר היום לא מוקצב שום זמן לחינוך, לימוד על מידות טובות, דרך בחיים וכו’. מצפים שהדבר יקרה מעצמו. בלי השקעה ובלי הקדשת זמן.

 

עולם הישיבות מסודר כך שרוב הלימוד הוא בגמו”פ, לימוד סמיכה וכו’. הבחור יוצא מהישיבה היישר אל החופה, ומשם ממשיך לימודיו בכולל, ומשם הוא צונח אל העולם הגדול שהרשעים גוברים בו וכו’. ההבדל בין האידיאולוגיה של הבחור למה שהוא מוצא במציאות הינו תהומי והתוצאות בהתאם. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בהעדר ידיעה במה שקורה בעולם; ידיעה מינימלית ביחסים בין איש לאישתו, מקצוע, יחסים בין אדם לחבירו ועוד. התוצאה: אברך אבוד לגמרי בעולם הגדול –  הן בגשמיות והן ברוחניות.

 

ט. לסיכום יש לומר בוודאות מוחלטת: בזמנינו אלו, הביטוח היחידי שילד יגדל במינימום שבמינימום לאברך יהודי וחסידי, הינו אך ורק ע”י  חינוך פנימי ואמיתי!

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

חינוך – מהותו ויעדיו (ב’)

א. שלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר אחכמה והיא רחוקה. זאת אומרת שכמה שמתעמקים בכוונה הפנימית וברצון הבורא, מגלים שאנו רק מתרחקים

גישות בחינוך

א. עובדה ידועה היא שהעתים והדורות משתנים. מקביעת חז”ל “אם ראשונים כמלאכים – אנו כבני אדם”, וכו’, נראה שלא מדובר בשינוי לטובה…

עבודות בית לילדים כדרך חינוך

עבודת בית עם כל ילד עבודת בית הינה אחת המשימות המורכבות והלחוצות ביותר בכל בית. חובת בית הספר לדאוג שעבודת בית תתאים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401