ילד שאינו יודע

בשבוע שעבר כתבנו שאדם שבע אינו מחפש אוכל, אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים, אך הרחבנו בעיקר בנושא שביעה נפשית, רגשית, חווייתית. במאמר זה אני רוצה

קרא עוד »

ילד שאינו שבע

אין צורך להיות פיקח גדול בכדי להבין ש: אדם שבע אינו מחפש אוכל. אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים. ומתוך כך אנו יכולים להבין, שכאשר הילד

קרא עוד »

אהבה עצמית

חלוקת המאמר חלק ראשון של המאמר מיועד [בעיקר] לגברים אהבה עצמית, איך לא, נושא בעל קונוטציה שלילית, נחשב בעינינו כדבר פסול ומתועב. רק כאשר אנו

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

גישות בחינוך

Share on facebook
Share on google
Share on whatsapp
Share on email

א. עובדה ידועה היא שהעתים והדורות משתנים. מקביעת חז”ל “אם ראשונים כמלאכים – אנו כבני אדם”, וכו’, נראה שלא מדובר בשינוי לטובה…

 

גם הילדים של היום אינם כבעבר: פעם הילד ידע, והיה מונח אצלו בהנחה פשוטה, שהתורה ומצוותיה היא חיינו ממש, ובזה היה חי עשרים וארבע שעות מסביב לשעון. זה ראה אצל אביו, מחנכיו ומשפחתו, וכזאת הייתה האווירה ב’שטעטל’ בו הוא היה גר. פשוט שמשהו אחר – לא היה קיים בעולמו.

 

גם ילד שלא היה בדרגה כזו – דרכי הטיפול בו היו בהתאם: די בעיון קצר בלבד בספרי הזיכרונות של חסידים מקדמת דנה, בכדי לקבל מושג כלשהו, איך טיפלו בתלמיד לא ממושמע. יתירה מזו: הגישה והתביעה החינוכית תבעה שגם תלמיד מעולה אך נחשב ל”חיצון” (ביטוי וכינוי חסידי עמוק למי שעובד עבודתו מבלי להיות מונח בזה באמת ובצורה פנימית) – קיבל שפשוף.

 

לעומתם אצל הילדים של דורנו – התורה ומצוותיה אינם בגדר הנחת יסוד פשוטה. כל פעולה נובעת מהתחדשות, או מאמונה (שהתוצאות יכולות להיות הפוכות לגמרי ממה שמאמינים), או מ”מצוות אנשים מלומדה”, ובוודאי שאינם כל מהותו וחייו ממש.

 

ברור שתלמיד בדורנו אינו כלי לטיפול של פעם. ולכך, באם הוא יקבל ביטוש ע”כ שמתנהג כ’חיצון’, או שכוונתו להתייהר, לא רק שהדבר לא יפעלו פעולתם, אלא זה אף יביא את התלמיד למצב של שבירת הכלים.

 

הבעיה החינוכית של דורנו נובעת (לא רק מהעדר גילוי אור מושלם, אלא בעיקר) מהחושך הכפול והמכופל השורר בעולם: מול החינוך הפרימיטיבי, והדפים הבלויים של הגמרא ש”זקנו תקפה עליו” – עומד עולם ומלואו, שפע רב של תענוגים וחומריות עוה”ז, המושכים את הדור הצעיר בחבלי ‘עבותות אהבה’ היישר אל עבר פי פחת של שאול תחתית. העוצמה של הטכנולוגיה המודרנית והכלול בה – מסמרות שיער אנוש.

 

מנגד עומדים המחנך וההורים חסרי ישע בקריאה וזעקה: “אנה אני בא”.

 

כך או כך, מדובר בהבדל שונה ומהותי, המחייב קו וגישה חינוכית שונה בהחלט מאשר התרופות של פעם.

 

נשאלת א”כ השאלה: מהי הגישה החינוכית הטובה ביותר, שמחד מתאימה לחכמתו ורצונו של הקב”ה, ובו בזמן, גם הולם את ילדי דורנו? כיצד מגשרים על הפער התהומי בין שני העולמות?

 

 

ב. שאלה עקרונית זו מעוררת ויכוח קשה, וחילוקי קווי ויסודות העבודה בחינוך בכלל, ובאופן סידור רוח המוסד, דרכי הלימוד ורמת המשמעת במיוחד:

 

כת אחת אומרת – מוכרחים להוריד פרופיל, ולהתאים את שיטת החינוך, תביעת התורה וכו’ בהתאם לרמת הילדים של דורנו (“חנוך לנער ע”פ דרכו): אמנם בוודאי חייב שתהיה משמעת כללית בישיבה. לא ירשו לתלמידים לזרוק עגבניות על המורה, גם לא יתנו לכך שירביץ האחד לחברו עד זוב דם. אך להקפיד על משמעת חזקה, שיבואו בדיוק בשעה תשע בבוקר ללימודים, וכהנה – כל אלו נראים להם כתביעות מיותרות, שאינן עולות בקנה אחד עם הדור העכשווי המתורבת. גם כאשר תלמיד עבר על חוקי ביה”ס – אין צורך להענישו, די באזהרה בלבד. רמת הלימודים – כרצון איש ואיש. המשמעת – כהחלטת התלמידים. וכהנה רבות.

 

בחדא מחתא, ההנהלה תשקיע מאמץ ומשאבים בתוכניות שונות ומגוונות, ולו רק בכדי שהתלמידים ירצו לבוא וליהנות משהייתם בביה”ס. וגם כאשר ילכו הביתה, ההורים יהיו שבעי רצון מכך שהם לא בוכים ועומדים להם על הראש. ושלום על ישראל.

 

כעקרון – הכלל הוא: לא למשוך את החבל יותר מדי. יש להתכופף ולוותר על העקרונות, בכדי להבטיח לפחות את הקרן.

Book Pages Read Education Novel  - Kranich17 / Pixabay

 

ג. גישה זו, למרות שיתכן שמקורה דאגה כנה לתלמיד. אך יהיו הסיבות אשר יהיו – לפועל, גישה זו מופרך לגמרי:

 

ידוע בשער בת רבים הביאור על מאמר רז”ל “אוהב את הבריות ומקרבן לתורה” – גישת התורה היא שיש לקרב את הבריות, אלו שנמצאים בדרגא נמוכה של בריות, לתורה. ולא ח”ו לקרב את התורה אל הבריות.

 

בנידון דידן – הסיסמה להוריד פרופיל פירושו ע”פ תורה: “אין ברירה, מוכרחים לוותר על אי אלו יסודות בתורה ומצוותיה, ובלבד…”. כלומר – חולשה בגאון יעקב, ויתור, שסופו נסיגה מליאה. אשר תוצאותיו השליליות גורמות בסופו של דבר להרס וחורבן ממש. כפי שהניסיון הראה בעליל.

 

כך שאפילו הביטוי “אלו ואלו דברי אלוקים חיים” – אינו הולם שיטה זו.

 

גישה זו הינה הפך התורה, נוגדת כל כללי ויסודות החינוך, ההיגיון והשכל הישר, ובו בזמן היא מפספס את המטרה שרוצים להשיג:

 

וויתור איננו בפרט מסוים, בנקודה מסוימת. וויתורים משמעם – וויתור על העקרונות, על היסודות, ועל הכל! ומה משיגים? – על כך אין תשובה.

 

אז איך אפשר להחדיר משמעת במוסד כאשר על כל עבירה מוותרים? לאיזו רמת לימודים יכולים להגיע באם התלמיד יודע בוודאות שגם כאשר אינו יודע את החומר שלמד במשך השבוע, עוברים לו על כך בשתיקה מוחלטת? יהיו הסיבות אשר יהיו – התלמיד רואה שבמוסד לית דין ולית דיין. סברות ושיטות אינן תופסות מקום בעולמו של התלמיד, תלמיד מסיק מסקנותיו והנהגתו בהתאם למציאות. ובאם בפועל מוותרים לו פעם אחרי פעם – התלמיד מלכתחילה פועל בהתאם. בסגנון התלמידים וויתור פירושו – שמלכתחילה אין שום דבר, ולא שוויתרו על משהו.

 

האמת תיאמר – אין צורך לכפות משמעת על התלמידים! כלל ידוע הוא בחינוך, שתלמידים בפנימיות מעריכים ואוהבים עד למאוד משמעת וסדר חזק. יש רק לחפש את האמצעים הטובים ביותר איך להוציא רצון זה מההעלם אל הגילוי. אך הכישרונות ישנם. וא”כ מה ההיגיון בוויתורים על משמעת וסדר וכו’, כאשר במוקדם או במאוחר לתלמיד עצמו ימאס מן ההפקרות וחיים חסרי טעם? ובלי ספק ניתן לומר שגישה זו מופרכת מעיקרה מכל זווית ראיה שרק ניתן.

 

 

ד. ממול, מושכים את החבל לצד ההופכי. הורים ומחנכים שעומדים אובדי עצות, מנסים למכור את הסחורה הישנה שבעיני הדור הצעיר כבר פג טעמה מזה זמן עידן ועידנים. בעיניהם הפתרון היחיד לחסן את הילד מפני השפעות הרסניות אלו היא – לסגור את הילד תוך חומות הגטו, מבלי שהילד יהיה מודע אפי למה שקורה מחוץ לד’ אמותיו. ועד שהילד יגדל, יצא לעולם – הוא כבר יהיה מלא וגדוש בש”ס ופוסקים. והכול על מקומו יבוא בשלום.

 

לשיטה קיצונית זו, למרות שבלי כל ספק היא באה מדאגה כנה לשלומו הרוחני של התלמיד – תוצאות ממשיות רבות אסון! לפעמים אין היא נראית בטווח הקרוב, אך היא חדורה עמוק עמוק בתוך נפשו של התלמיד, ובטווח הרחוק, במוקדם או במאוחר, היא תתפרץ במלוא העוצמה. כך שבהחלט ניתן לקבוע על שיטה זו שיצא שכרה בהפסדה.

 

וכמה היבטים לדבר:

 

1) נכון להיום המצב הוא שהרעל כבר חדר ופשט גם בקרב חוגי החרדים לדבר ה’. אין צורך שהילד יתחבר לחברים מהרחוב, כאשר אצל חבריו לספסל הלימודים נמצאים כיום כל דבר האסור. אם כך נשאלת השאלה מה מנסים להסתיר כאשר החושך כפול ומכופל “ווארפט זיך אין די אויגען”?!

 

2) הילד מאבד את הביטחון עצמי (חיסון מספר אחד לנפש הצעיר!). בלבו הוא חושב ש”משהו לא בסדר איתי”, שהרי לעולם לא הטריחו להסביר לו את האור והזוהר של התורה והמצוות. מה שהילד שמע כל היום היה – שעוה”ז הוא דבר האסור, הבל הבלים וכו’. קביעה שלאו דווקא שהתלמיד יסכים עם הוריו בכך. מאידך, התוצאות מהעדר בטחון עצמי – מיותר להסביר לכל מתחיל בחינוך מהן.

 

3) הפער העצום בין ילדים שהוריהם הם מהדור הישן – מראה בעליל על ליקוי, העדר תקשורת והבנה בין שני עולמות הפכיים. פער שמעולם לא הביא לתוצאות חיוביות.

 

4) יתירה מזו: למרבה הצער והבושה, מספר הנושרים של הדור הצעיר הולך ומתרבה מיום ליום. אלה גדלים עם קנאה ושנאה פרועה לכל עלה נידף הנושב מכרם היהדות והחסידות. תופעה זו קיימת בעיקר אצל תלמידים שבאים מבתים שרוח שלילי נושבת בהם. הילד לא מוצא מבוקשו ולבסוף מפנה עורף. לאידך – ילדים שבאים מבתים שרוח המקום והבריות נוחה מהם – גם אם הם אינם מקור לנחת, לפחות הם הולכים בתלם מסוים, ולא עושים דברים בכדי להכעיס. הדבר אומר דרשני.

 

5) מניעה בפועל אין בכוחה לשלול את התשוקה הפנימית. כך שע”י מניעה בלבד לא נגיע לתוצאות הצפויות.

 

6) ההיפך הוא הנכון: מניעה בפועל, כאשר הדבר אינו נובע מהכרה פנימית והזדהות, רק מגדילה את הצימאון והתשוקה למה שחבריו נהנים מהם.

 

7) עיקרון דומה: למרות שמחנכיו השתדלו והצליחו להסתיר מהילד הוויות דהאי עלמא – בסופו של דבר יבוא יום והילד יצטרך לצאת לרחובה של רומי, כאשר להפתעתו הוא יגלה את ‘ארץ הזהב’, מבלי שהילד יהיה מוכן לכך. להפתעה זו תהיה עוצמה שלילית יותר חזקה מאשר באם הילד היה מודע לבעיה ולמד איך להתמודד איתה.

 

8) שאלת השאלה היא: איזה חיסון הילד קיבל נגד תופעות אלו בכל שנות שהותו בבית הספר ובישיבה, ואיך מצפים מילד להתמודד עם בעיות שמעולם לא דיברו אתו ע”כ?!

 

בסוף פסוק נשאלת השאלה: מה הרווח מחינוך כזה כאשר מיטב הסיכויים הם שיצא שכרו בהפסדו?!

 

Road Sky Desert Landscape Nature  - jplenio / Pixabay

 

ה. לא בכדי פסק ה”נשר הגדול” שהדרך הישרה והנכונה היא הדרך הממוצעת. לא מדובר בפשרה, אלא בדרך ישרה וסלולה שהיא ממוצע:

 

ככלל: אין כל עוררין שתרופת הפלא של דורנו (דווקא בגלל “ירידת הדורות”) היא חינוך על טהרת הקודש כימים ימימה: לחנכו ולהחדיר בו שהתורה ומצוותיה היא חיינו ממש, לתבוע ממנו לעמול להתייגע בלימוד התורה, להתפלל כמו חסיד של פעם, כשבבית הספר האווירה חסידית למופת, ובמקביל ישנה משמעת חזקה לצד אמצעי ענישה חזקים, מבלי לוותר על קוצו של יו”ד (כאשר רואים בעליל התוצאות ההרסניות של וויתורים). וכזית “כשכותשים אותו מוציא שמנו” – הרי דווקא ע”י חינוך אמיתי ראוי לשמו ישנו סיכוי שיגדל לפחות כמו שצריך להיות. ואז וטוב לו גם בגשמיות וגם ברוחניות.

 

לאידך, היות שהילדים של דורנו לעע אינם מוכשרים לחינוך של דור העבר – היעד צריך להיות שבו בזמן כשמעלים את רמת התלמידים שיהיו ראויים ומוכשרים לקבל את האור של התורה ומצוותיה בכל הדרה וזיווה – יש לחפש לבושים מתאימים במה להלביש את גילוי האור וכך להגישו לתלמיד.

 

ומהכלל אל הפרט:

 

 

ו. לכל לראש יש למנוע ולהוריד את מחיצת הברזל והפער הקיים בין הדור הקודם. ולכך כמה דרכים (על קצה המזלג בלבד):

 

1) עיקר ההשפעה על הדור הצעיר היא בעיקר ע”י “דוגמא חיה” השווה יותר מאלף מילים.

 

2) הדגש חייב להיות ע”י שנתפסים לדברים החיוביים, ולבנות את המקבל מנקודות אלו, ולהשאיר את השלילה לזמנים יותר בטוחים.

 

3) אין לתבוע בצורה ישירה, לדחוף, לאיים, לנתק קשרים וכדומה. אלא לעורר בדרכים עקיפות.

 

4) מה שכן חייבים לומר בצורה ישירה – יש לומר בסגנון דיפלומטי, להציע, לעודד, לקרב.

 

5) ידוע פתגם הבעש”ט שבאם אומרים מוסר, חייבים לעשות קודם טובה בגשמיות. כדי שהמקבל ידע וירגיש שהנך אוהב אותו באמת (כלומר: תעשה את הטובה באמת ובכנות, לא רק כדי לקבל את הרישיון לומר מוסר…) ואז בטוח שהדברים יתקבלו. כלל זה הינו היסוד והגישה איך לדבר עם הדור שלנו – להשפיע עליהם אהבה בלתי מוגבלת, ואז חזקה שהדברים התקבלו!

 

6) על המחונך לדעת שמבינים רחשי ליבו: עובדה ידועה היא שחלק נכבד מהבעיה היא ניתוק מוחלט בין הדור הישן נושן לדור הצעיר והמתורבת. לפעמים נדמה שפשוט לא קיים בעולם גשר שיוכל לגשר ביניהם. הללו חושבים שההורים חיים בעולם הדמיון מבלי להיות מודעים להתפתחות העולם והטכנולוגיה המודרנית. כך שההורים אינם מבינים את יצרם או רחשי ליבם, וקשה להם למלא משאלות לבבם.

 

ולכן, חובת ההורים להראות לילד שמבינים את אשר על ליבו, ודורשים אך ורק טובתו ושלומו.

 

7) כאשר תלמיד שליבו ער למתרחש בעולם הרחב, רואה את הוריו ומחנכיו חיים על הקרקע עם שתי הרגליים, כאשר בו בזמן, חייהם האמיתיים הינם בדרך התורה ומצוותיה – התלמיד רוחש כלפיהם אהבה, יחס של כבוד והערצה, והתוצאה היא: אמונה בצדקת הדרך והליכה בעקבותיהם.

 

בדוק ומנוסה שרבים מבני הדור הצעיר ירחשו יותר כבוד וגם הערצה לאברך בעל עסק, שלמרות טרדותיו הוא מתנהג כמו חסיד אמיתי, מאשר משפיע שמעולם לא דרכה רגלו על אדמת רחובה של רומי. הציור של אברך שממהר לעסקיו החושב חסידות לפני התפלה – אומר הרבה יותר מיושב אוהל. למרות שאין זה השפעה של “אור ישר”. אך כאשר המעשה בפועל דורש זאת – אין מנוס מלהשתמש גם בתרופה של “אור חוזר”.

 

8) אותו עיקרון קיים גם כאשר מוסד חינוכי כולו אומר כבוד והדר – אצל תלמידים מסוימים דווקא זה מעורר יחס של כבוד והערצה כלפי המוסד ומה שהוא מייצג.

 

 

 

 

ז. מהשלילה אל החיוב: בנוי על הרעיון ההלכתי של תשובת המשקל – הרי שלהעדר חיות והתעניינות בתורה ומצוותיה הפתרון הוא – להחדיר בילד חיות וגעשמאק לכל עניני תורה ומצוותיה. להפוך את התורה ומצוותיה, המוסד וכל השייך לזה – לעניין חי ותוסס.

 

ומהכלל אל הפרט – לכך כמה רעיונות טובים ומועילים:

 

1) המוסד על כל סניפיו, המחנך, ההורים, והמנהל, וכו’ – צריכים להיות דבר חי הנושא את עצמו, תוסס ומוחשי.

 

Hands Infant Baby Newborn Tiny  - Mylene2401 / Pixabay

עובדות אלו מלמדות את התלמיד כמה יסודות ביהדות:

 

  1. התלמיד רואה שיש כאן דבר אמיתי שיש לכבדו, להעריצו וללכת בעקבותיו.

 

  1. גאון יעקב זה, מגלה אצל התלמיד כוחות נעלמים ונסתרים במישור הגאווה היהודית, פריט מרכזי הנחוץ לתלמידים מסוג זה. לא רק כפרט, אלא כיסוד חזק ואיתן לדברים יסודיים ובסיסיים ביהדות. זהו פרט שהינו כלל גדול בתורה!

 

2) תוכנית לימודים מעניינת ומושכת הופכת את השהייה בביה”ס, בלימודים ובתורה ומצוות בכלל, לדבר אמיתי, חי, תוסס ומהנה, שגם הגוף יכול ליהנות מכך. לימוד התורה מתוך תענוג וכו’ – משפיע על התלמיד לא רק בלימודים; אלא על כללות שמירת וקיום התורה ומצוותיה!

 

תוכנית לימודים מעניינת חשובה לא רק בגלל הצורך להפוך את הלימודים לדבר מושך, אלא גם כמטרה שהילד יספוג בפנימית ההכרה והחדרה עצמית בעצם המהות של תורה ויהדות: עובדה בדוקה ומנוסה היא שת”ל מעניין הפך תלמידים רבים ואת השקפת עולמם כאחד, מן הקצה אל הקצה ההפכי. כך שההשקעה בתחום זה חיונית והיא לא רק עבור הלימודים עצמם, אלא גם בהכרעת התלמיד וצעדיו בכיוון הנכון, לאורך ימים ושנים טובות. וראה בארוכה שער תשיעי.

 

3) מבצעים, תחרויות וכדומה, על הצטיינות בלימודים, או משימות שהתלמידים מבצעים בבית – הופכים את הלימודים והשהייה בביה”ס לדבר מעניין ומושך.

 

הדבר נוגע במיוחד לתלמידים צעירים, אך גם למבוגרים הדבר נחוץ כלחם צר ומים.

 

4) גם הפרס חייב להיות תרופה מועילה: לילדים כמו גם מבוגרים וזקנים יש תענוג בטיול מהנה. נדמה שהפרס הכי גדול לילד הוא טיול (וכי מה לא יעשה הילד שלא יצטרך ללמוד ולו יום נוסף).

 

העובדה שרוב הפרסים (אם כי לא כולם, ועל כל דבר) הם טיול וחוויה מעניינת – עבור התלמיד הינם משמעותיים וחיוניים לטווח הארוך וקרוב כאחד: בטווח הקרוב הילד יושב ולומד, מתייגע על החומר, וגם מקבל ציונים טובים. למרות שהינו ‘שלא לשמה’ – אעפ”כ העובדות הן הקובעות. התוצאות לטווח הרחוק: כתוצאה מהמבחן התלמיד יראה שהלימודים הם מעניינים. התלמיד גם יעריך נכון את כישרונותיו שלו, כעת הוא ידע שעם קצת עמל ויגיעה הוא מסוגל להגיע לאן שהוא הגיע. והתוצאות החיוביות להמשך – אין צורך לבאר.

 

 

 

ח. עיקר ההשפעה על הדור החדש היא – השפעה פנימית:

 

שאיפת המחנך צ”ל לא שהוא יצטרך להגיד מוסר בכל צורה שהיא. אלא להגיע לנקודת הבעיה, להמטרה אליה כל מחנך צריך לשאוף בכל שלב ועבודה בחינוך: שהמחונך עצמו ידע וירגיש וירצה את האור והנועם שבתורה ובמצוות.

 

מעיקר הדרכים להגיע לכך הן – לימוד! לימוד יסודי ומעמיק על האור והזוהר של התורה ומצוותיה. בעיקר ע”י לימוד בנושאים שבכוחם לשנות השקפת עולמו של האדם, ולהעמיד את המחונך בכוחות עצמו.

וזהו החוסן היחידי האמיתי והפנימי!

 

 

ט. לסיכום ייאמר: ברור מעל לכל ספק שהדרך הישרה היא להחדיר בתלמיד חיים האמיתיים של תורה ומצוות. וזוהי הדרך היחידה לוודא המשך שלשלת של תורה ומצוות מתוך חיות ואהבה.

 

יש לוודא שהתלמיד יהיה כלי מוכן לקבל את האור באופן ברור ובהיר. וזה ע”י אחד האופנים האמורים לעיל שתוכנם ומטרתן זהה – הפיכת התורה ומצוותיה לחייו האמיתיים של התלמיד!

 

אכן לא תמיד נראות התוצאות מיד. אך במוקדם או במאוחר ההשקעה תשיג את מטרתה.

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

חינוך – מהותו ויעדיו (ב’)

א. שלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר אחכמה והיא רחוקה. זאת אומרת שכמה שמתעמקים בכוונה הפנימית וברצון הבורא, מגלים שאנו רק מתרחקים

חינוך – מהותו ויעדיו (א’)

א. המילה חינוך הפכה להיות רב שימושית ומושג בין-לאומי. מרוב השימוש במילה, עלולים לפעמים לשכוח שלמילה חשובה זו תוכן, משמעות, עמקות, וערך

עבודות בית לילדים כדרך חינוך

עבודת בית עם כל ילד עבודת בית הינה אחת המשימות המורכבות והלחוצות ביותר בכל בית. חובת בית הספר לדאוג שעבודת בית תתאים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401