ילד שאינו יודע

בשבוע שעבר כתבנו שאדם שבע אינו מחפש אוכל, אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים, אך הרחבנו בעיקר בנושא שביעה נפשית, רגשית, חווייתית. במאמר זה אני רוצה

קרא עוד »

ילד שאינו שבע

אין צורך להיות פיקח גדול בכדי להבין ש: אדם שבע אינו מחפש אוכל. אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים. ומתוך כך אנו יכולים להבין, שכאשר הילד

קרא עוד »

אהבה עצמית

חלוקת המאמר חלק ראשון של המאמר מיועד [בעיקר] לגברים אהבה עצמית, איך לא, נושא בעל קונוטציה שלילית, נחשב בעינינו כדבר פסול ומתועב. רק כאשר אנו

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

ערכים בכתה

Share on facebook
Share on google
Share on whatsapp
Share on email

שאלו פעם מחנך דגול חינוך מהו, אמר: חינוך, הוא מה שנשאר לתלמיד, לאחר ששכח את מה שלמד.

נשאל אדם ממוצע, מה הוא זוכר משנות הילדות בתלמוד תורה, מעטים הם האנשים שיוכלו להגיד את הגמרא שלמדו, אולם כמעט כולם יזכרו את צורת הלמידה, את ההתלהבות בשעת הלימוד, מה המחנך דיבר על הימים הנוראים, וכיצד תאר את רוממות וקדושת ליל חג הפסח הקרב ובא, דברים אלו נחרטים היטב בראש, וזוכרים אותם לכל החיים לטוב ולמוטב.

בסעודת ברית, מוסיפים בברכת המזון הרחמן הוא יברך אבי הילד ואמו, ויזכו לגדלו ולחנכו ולחכמו. בשנים עברו, ההורים היו ממונים על שלשת התפקידים, כיום תפקיד החינוך וההחכמה נמצאים בידי המחנך, המחנך אינו בא לכתה רק כדי ללמד משנה או גמרא, המחנך תפקידו גם לעצב את האישיות של התלמיד, להחדיר בו ערכים של תורה ויראת שמים, ערכים של מדות ודרך ארץ, התנהגות עם חברים, ואפילו כישורי חיים.

אנו נתייחס למספר נושאים חשובים, אשר בדרך כלל גם חלק מההורים מתלוננים, על קשיים הקיימים אצל בנם בדברים אלו, ונקווה שבעהי נמצא את הדרך להחדיר אותם בתלמידינו.

כיבוד אב ואם.

נפתח בספר החינוך מצוה לג וזל: משורשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלוקים ואנשים וכו, וגם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו, וכשיקבל זו המידה בנפשו, יעלה ממנה להכיר טובת הקל בה, שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאוויר העולם, וסיפק צורכו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות איבריו, ונתן בו נפש ודעת ומושכלת, שלולי הנפש שחננו הקל יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי להיזהר בעבודתו יתש.

יוצא לנו מדבריו, שהדבר העיקרי בכיבוד אב ואם הוא הכרת הטוב, ועל זה ראוי להרחיב את הדיבור.

ילדים בדכ חיים בהרגשה שמגיע להם, תפקידם של ההורים לדאוג להם לאוכל טוב וטעים, לביגוד יפה ומכובד, וכל מה שהם צריכים על ההורים לדאוג שיהיה להם, הם רק יוכלו לומר האם זה מוצא חן בעיניהם או שזה לא מספיק יפה ומכובד.

ובכן, קודם כל ההורים לא חייבים להם כלום. בגמרא כתובות1 כתוב, עושה צדקה בכל עת זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים, וכך גם נפסק להלכה2, שלאחר גיל שש שנים אין ההורים חייבים כלל לזון את ילדיהם, ומה שהם עושים נחשב לצדקה, ואם כן, כל פעולה

1 . נ.

2. יוד רנא

שהורה עושה עבור ילדו וכל מה שמוציא עבורו, הוא בעצם עושה אתוחסד. והרי אם אנשים זרים היו עושים עמו, אפילו חלק ממה שהוריו עושים בשבילו, הוא כל היום היה מודה להם ומשבחם, והיה מעריך את כל מה שהם נותנים לו, כי הם לא חייבים לו כלום, ומדוע אצל הוריו, הוא לא חושב שצריך להודות להם על כל מה שהם מתאמצים ועושים בשבילו.

נקודה נוספת, שום משפחה לא מנהלת בית מלון, ההורים אינם טבחים או מלצרים וגם לא קניינים, בית חייב להיות מבוסס על שותפות, כאשר העול הניהולי והפיננסי מוטל על ההורים, ובשאר עבודות הבית הילדים הם גם שותפים מלאים, כל אחד לפי גילו רמתו ויכולתו, לא יתכן, שילדים ישחקו במשחקים וההורים יצטרכו לאסוף אותם, או שההורים יצטרכו לסדר את החדרים בבוקר, והילדים רק יחכו שיגמרו להכין להם את מה שהם צריכים לקחת למקום הלימודים, אסור שיווצר מצב, שקניה במכולת תהפוך לויכוח מי יילך, וכל אחד יאמר שהוא כבר הלך ועכשיו אחיו או אחותו צריכים ללכת, כל אחד מבצע את מה שהוא צריך ומה שמבקשים ממנו בחשק ובשמחה, הן בתפקידים הקבועים והן בדברים אחרים, ובפרט בערבי שבת וחגים, שאז יש יותר עבודה וצריכים יותר עזרה.

חשוב גם להסביר לילדים, שכיבוד הורים פרושו לעשות את מה שטוב להורים, ולא מה שנח לילדים, נכון שיותר נחמד בערב פסח לעזור בבישולים מאשר להשגיח על הקטנים בחצר למטה, או לתלות קישוטים בסוכה במקום לערוך קניה במכולת, אולם אם הילד בוחר לעצמו את הדברים הנוחים והנחמדים, הוא מכבד את עצמו ולא את הוריו.

כשהילדים יפנימו זאת ויתנהגו כך, כל האוירה בבית תשתנה, וגם הילדים ירגישו בבית הרבה יותר טוב, הם פחות ירגישו מקופחים ומנוצלים, ויותר ירגישו שהם נמצאים במקום שנעים להיות בו.

כמובן, שכל זה הוא מלבד השכר הרב, של מי שמקיים את המצוה החמורה שבחמורות כלשון הירושלמי[1] והמדרש[2] שזה כיבוד אוא, אשר אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא, ומובטח לו למען יאריכון ימיך ולמען יטב לך.

שולחן שבת.

סעודת שבת קודש בכל בית יהודי, אמור להיות גורם מלכד ומאחד את בני המשפחה, ולהרימם טפח מעל לקרקע. אולם לא תמיד זה מצליח, ובחלק גדול מהמקרים, ההורים מאבדים את העשתונות כאשר בני המשפחה מתחילים לריב בינם לבין עצמם, אם זה על מקום או על מאכל אהוב, ובמקום לנהל שולחן שבת, הם הופכים להיות שוטרים בזירת קרב, כמובן שבמצב כזה אף אחד לא נהנה, מאבדים את החשק לשמוע דברי תורה על הפרשה (לפעמים גם זה מקור למריבות), ובהזדמנות הראשונה, ההורה מבקש מהמחנך אנא תשוחח בכתה על זה.

ובכן, שיחה בכתה על כיצד אמור להראות שולחן שבת, היא חשובהויעילה מאד. על מנת שהדברים ייקלטו, המחנך יסביר קודם כל לילדים מה הם הציפיות של ההורים מהם, כמה ההורים עובדים קשה במשך השבוע, על מנת שלכל אחד מהם יהיה כל מה שהוא צריך ובצורה נעימה, ערים עד מאוחר וקמים מוקדם, ובפרט בימי חמישי שישי.

והנה, כשמגיע שבת ויש להם הזדמנות לרוות קצת נחת, ולקבל תגמול על ההשקעה ותמריץ לשבוע החדש, הם מקבלים את ההיפך מזה, במקום לשבת וליהנות מבני המשפחה, לשמוע את הבן מספר בטוב טעם מענייני הפרשה ושר זמירות בנעימות, הם צריכים לשמוע רק תלונות, למה אני ולמה הוא, למה כך ולמה כך, האם זה מה שמגיע להם אחרי שבוע של השקעה, האם זה מה שיתן להם כוח להמשיך לשבוע הבא, בדרך כלל, לאחר שיחה מהסוג הזה הילדים מפנימים את הדברים ומשתדלים לתקן אותם, גם אם אין שינוי מיידי, במשך הזמן מתחילים לראות שפור בסעודת השבת, המביאה עמה שינויים מבורכים בתחומים נוספים בבית.

כדאי גם להציע לתלמידים, שכל אחד יבחר לעצמו בשיתוף ההורים תפקיד קבוע לכבוד שבת קודש, וכמו שמצינו אצל האמוראים, אשר כל אחד השתדל להכין משהו לכבוד שבת[3], זה גם יתן לו הזדמנות של נשיאה בעול ההכנות, וגם יחדיר בו קדושה ועילאיות לכבוד שבת קודש.

הכנה לחגים.

לפני כל חג, צריך ללמוד את הלכות החג על מנת שידעו כיצד להתנהג, אולם לא פחות מכך, חשוב לשוחח עם התלמידים גם על קדושת החג ורוממותו.

ישנם ילדים, אשר אצלם הכנה לחג הפסח, הם התוכניות לגניבת האפיקומן ומה לבקש תמורתו, (ולפעמים הם גם עסוקים בו במשך רוב ליל הסדר), חג השבועות מסתכם בכמות וסוגי מאכלי חלב, ובסוכות בודקים את חגיגות שמחת בית השואבה, היכן יש בכל ערב ואיפה הכי כדאי לבלות.

וכאן נשאלת השאלה, האמנם כך צריך להיות? מדוע שהילד לא יקבל קצת מושגים מהו החג, מה זה נותן לנו ומה זה דורש מאתנו, איננו מצפים מהילדים שיבינו מה שהמבוגרים מבינים, אולם לפחות את מה שהם מסוגלים להבין ואת מה שהם מסוגלים לחוש, צריך לומר להם ולשתף אותם, בכל חג ומועד אפשר לתפוס מס נקודות, ולהסביר אותם באופן שגם הילדים יבינו, מהי חזרה בתשובה בימים הנוראים, וחשיבות תפילת תשבר לקראת השנה החדשה עליו ועל כל בב, קדושת הסוכה, אורות החנוכה, וכן בשאר המועדים, תמיד חשוב להכניס אותם גם לאווירת החג, כשנעשה זאת נוכל גם לדרוש מהם להקפיד על זמני קש ותפילה, ולנצל את הזמן כראוי שלא יעבור עליהם יום בלי תורה.

אפשר ורצוי לומר להם דברים שהם קצת יותר גבוהים מהשגתם שידעו שיש דברים כאלו, וכפי שמסופר ששאלו את אחד הצדיקים מדוע מכסים את הסכין בברכת המזון, וכי נמצאים אנו בדרגה כזושצער החורבן ישפיע עלינו כל כך? ענה לו נכון, אנו לא בדרגה כזו, אולם כשנכסה את הסכין, אנו ניזכר שהיו יהודים שהיו בדרגה כזו וזה לבד חשוב. גם כאן, אמנם איננו בדרגה כה גבוהה, אולם חשוב שהילדים ידעו, שיש יהודים שמגיעים לדרגות כאלו, ואצלם החג הוא הרבה יותר נעלה וגבוה ממה שאנו מרגישים.

הסתפקות במועט.

אחת מבעיות הדור, היא הרדיפה אחר היקר והנוצץ ולאו דווקא הטוב, ולצערינו זה קיים גם אצל ילדים, הן בביגוד והן בחפצים, ילד שהוריו יקנו לו בגד טוב מחברה ידועה ואמינה אך ישלמו על זה בזול, הוא יתבייש לומר כמה שלמו באמת, ויספר שקנו לו בגד או נעלים יקרות במחיר מיוחד, הוא לא יספר שקנו לו חולצה בשלושים שקלים, אלא שקנו לו חולצה שעולה שבעים שקלים לאחר הנחה, ונעלים שעולות בדכ 053 שקלים, קנו לו בהנחה של שבעים אחוז, וכל זה מדוע, כי צריך לעשות רושם על חברים, ובגדים טובים אך זולים, לא עושים רושם טוב על חברים.

חשוב מאד להוקיע את כל זאת, חשוב שהמחנך ישוחח בכתה נגד התופעה הזאת, ולשבח את אלו שנוהגים אחרת, חשוב שהמחנך יסביר בכתה, שמי שנוהג כך הוא פשוט חי באשליות, ומבזבז את כספי ההורים לריק, ואדרבא, כל ילד צריך לומר להוריו, שאין צורך לקנות בגדים יקרים, וגם לא מכשירי כתיבה מסוג יקר אלא מסוג פשוט וטוב, להביא את הילדים למצב, שישתבחו בכך שהצליחו בסד למצוא בגדים טובים בזול, ולא היו צריכים להוציא הרבה כסף, ובפרט שלצערנו, חלק ניכר מהסכום שמשולם הוא עבור סמל המותג ולא עבור איכות המוצר, ילד שמתרברב בזה שקנו לו בגד יקר, צריכים להביט בו ברחמנות ובמסכנות ולא בהערצה, וכדאי שהמחנך ידבר על זה שוב ושוב מפעם לפעם כי בנפשינו הדבר, ואם לא יעצרו את זה מוקדם, אזי בבר מצוה יצטרכו לקנות את הכובע הכי טוב, וחליפה בחנות הכי יוקרתית, וההמשך ידוע.

ואם שאול ישאל המחנך, מה כבר יעזור שאדבר על כך הרי אינני רואה שום תוצאות בשטח? שתי תשובות בדבר:

א. יש ילדים בכתה אשר גם היו רוצים לקנות דברים פשוטים, אולם פוחדים מלחץ חברתי, ושיחה מהמחנך תעודד אותם לנהוג כך, וכפי שנראה מהספור דלהלן:

משה הגיע לביתו ושאל את הוריו כמה שילמו על הבגד החדש שקנו לו, ההורים שנלחצו מהשאלה, הסבירו לו שהם קנו בגדים לפי האפשרויות הכלכליות, ואינם יכולים להוציא הרבה כסף, אולם הילד אמר שאדרבא, הרבה אמר שלא טוב להוציא הרבה כסף, ולכן הוא רוצה לוודא, שאכן לא שילמו מחיר יקר על הבגד.

ב. גם אם אין תוצאות מידיות, הדברים מחלחלים פנימה, ופועלים את פעולתם בצורה איטית, ואם גרמנו בשיחתנו, שלפחות לא יספרו בכתה על יוקרה וכדו, והיה זה שכרינו.

עד כאן נגענו במעט נקודות, ויש עוד רשימה ארוכה של נושאים אשר חשוב לשוחח עליהם בכתה, כגון מידות טובות, בהמז, אמונה וביטחון, אמונת צדיקים ועוד ועוד, כל כתה בהתאם לגיל ולרמה, וכל אחד ישתדל למצוא את הזמן, להקנות לתלמידיו ערכים נעלים לתיקון ושיפור המידות.

לסכום:

תפקידו של המחנך הוא גם להחדיר ערכים של יראת שמים ומדות טובות.

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

כיצד נאריך ימים בחינוך

אם אתה עובד בהוראה בשביל המשכורת בלבד, פרק זה לא מיועד עבורך. אולם, אם המטרה שלך היא חינוך ילדי ישראל ואתה שואף

אסיפת הורים

מרגלא בפומיה של האדמור מקלויזנבורג זצל, מה שאמר הרימ מזלוטשוב זיעא, בשם הבעשט זיעא, זייט דער פעטער עשיו, האט אפגענארט דעם זיידן

ענישה בכתה

אחד מהתפקידים הרבים המוטלים על המחנך, הוא גם להעניש מדי פעם, זה אמנם לא נעים ולא רצוי, והיינו מעדיפים לדלג על שלב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401