ילד שאינו יודע

בשבוע שעבר כתבנו שאדם שבע אינו מחפש אוכל, אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים, אך הרחבנו בעיקר בנושא שביעה נפשית, רגשית, חווייתית. במאמר זה אני רוצה

קרא עוד »

ילד שאינו שבע

אין צורך להיות פיקח גדול בכדי להבין ש: אדם שבע אינו מחפש אוכל. אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים. ומתוך כך אנו יכולים להבין, שכאשר הילד

קרא עוד »

אהבה עצמית

חלוקת המאמר חלק ראשון של המאמר מיועד [בעיקר] לגברים אהבה עצמית, איך לא, נושא בעל קונוטציה שלילית, נחשב בעינינו כדבר פסול ומתועב. רק כאשר אנו

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

כללי משמעת לכל השנה

Share on facebook
Share on google
Share on whatsapp
Share on email

בפרק הקודם דברנו על משמעת בתחילת השנה, בפרק זה נתמקד בעזה, בענייני משמעת הקשורים לכל השנה.

אולם בתחילה אנו נתייחס למספר נקודות חשובות, אשר המחנך צריך להפנים.

א. כאשר יש בעיית משמעת עם אחד התלמידים, הבעיה היא שלו ולא של המחנך, לא המחנך אשם שהתלמיד לא שומע, אלא לתלמיד יש בעיה, שקשה לו לשמוע בקול המחנך, ולכן התלמיד זקוק לסיוע.

כאשר המחנך יחשוב כך, הוא ירוויח מספר דברים. ראשית. הוא לא ירגיש כישלון אישי, אשר עלול להביא לתגובה לא נכונה ולא יעילה. שנית. כמו שהמחנך אינו כועס, על מי שאינו מבין את הגמרא בפעם הראשונה משום שחלש בכישרונות, אלא חושב בצורה עניינית כיצד אפשר לעזור לו, כך גם בבעיית משמעת, המחנך יחשוב כיצד אפשר לעזור לתלמיד שיש לו בעיות משמעת.

ב . משמעת בריאה בכתה היא לטובת הכתה, התפוקה הלימודית בכתה עם משמעת היא רבה ואיכותית לאין ערוך, מכתה אשר נושא המשמעת חלש, ולכן, אסור למחנך לחשוב שאם הוא יוותר הרבה זה יכניס אוירה טובה בכתה, אלא להיפך, זה יביא לאווירה של התפרקות וחוסר עניין בלימודים.

ג . שום רעיון לא יעזור, אם המחנך לא יזדהה אתו, דהיינו, מחנך השומע מחברו רעיון, ורוצה ליישמו בכתתו כי אצל החבר זה הצליח, זה מתכון בדוק לכישלון. כל עצה וכל פעולה בענייני משמעת יכולה להתבצע, רק לאחר שהמחנך למד ובדק את הרעיון ביסודיות, בדק אם זה מתאים לכתה שבה הוא מלמד ורואה שהיא מתאימה, עיבד אותה בתוכו, ומרגיש שיכול ליישם אותה כאילו שהרעיון הוא שלו, רק אז יש לו סיכוי להצליח.

לאחר שהכללים דלעיל ברורים לנו, נבאר בעהי כמה רעיונות אשר יועילו למחנך לכל השנה.

א. הוראות ברמזים. ב. עקביות. ג. דיבור בגוף שלישי. ד.

חיזוקים חיוביים. ה. אהבה

ונבארם בעהי יותר בהרחבה.

א. הוראות ברמזים.

המלה שמיעה כוללת בתוכה גם הבנה, וכפי שמובא כמה פעמים בשס[1] לא שמיע לי מכלל דלא סבירא לי, דהיינו, לא שמעתי הכוונה אני לא סבור כך אלא אחרת, משמעת בכתה פירושה, התלמיד מבין מה המחנך רוצה, גם אם לא דיבר בפיו אלא רמז לתלמיד, לדוגמא, המחנך נותן הוראה כללית לכתה על סדר וניקיון, התלמידים אמורים להבין מה המחנך רוצה מהם, ומספיק שהמחנך ירמוז או אפילו יביט בעיניו על פיסת נייר הזרוקה על הרצפה, כדי שהתלמידים יבינו שצריך להרים ולזרוק לפח, אם קורה שתלמיד דיבר או שיחק באמצע השיעור, המחנך לא צריך להפסיק את השיעור, אלא מספיק שיביט לעבר התלמיד על מנת שיבין מה הוא צריך לעשות,

מחנך הוכיח את תלמידו על מעשה שעשה בשיעור, ובתוך השיחה שאל אותו, האם בשנה שעברה גם עשית כך? התלמיד ענה לא, שאל אותו המחנך מה השתנה השנה? ענה לו התלמיד, המחנך של השנה שעברה עשה עם העיניים, ולא יכולתי להמשיך לעשות כך.

דבר נוסף, אפשר לסכם עם תלמיד שאם יחלום או יתנדנד עם הכסא, או כל דבר לא רצוי שהתלמיד יעשה מתוך הרגל, המחנך ירמז לו בתנועה אשר רק הוא יבין אותה, ואז ידע להפסיק.

ב. עקביות.

על מנת שהתלמידים אכן יבצעו את תפקידם למשך כל השנה, המחנך חייב להיות עקבי בהוראותיו, עקבי בהנהגותיו ועקבי בדרישותיו, ומכמה סבות. א. אם התלמידים ירגישו שהמחנך מדי גמיש, הם יזלזלו בו ויזלזלו בהוראותיו. ב. הוא פותח להם פתח רחב לנדנודים, המחנך יכעס עליהם מדוע הם נודניקים, אולם הם לא אשמים, הוא הרגיל אותם לכך, ונמחיש זאת בשתי דוגמאות.

דוגמא א.

התלמיד מרים אצבע ומבקש לצאת לשתות, המחנך אומר לו לא עכשיו, התלמיד מרים שוב אצבע, מה רצית? אני מאד צמא ואני רוצה לשתות, המחנך, לא עכשיו, אולי עוד מעט, התלמיד מרים שוב את האצבע, אבל אני מאד צמא, המחנך, עוד מעט תצא לשתות, התלמיד מרים שוב אצבע, אבל אני מאד מאד צמא, המחנך, טוב, צא ותחזור מהר.

מסקנת התלמיד, אם אני רוצה משהו מהמחנך אני מקבל אחרי ארבע פעמים שאני מבקש, והסדר הרגיל הוא לא, אולי אחכ, עוד מעט, טוב אפשר.

דוגמא ב.

התלמיד מרים אצבע ומבקש לצאת לשתות, המחנך אומר לו לא עכשיו, התלמיד מרים שוב אצבע, מה רצית? אני מאד צמא ואני רוצה לשתות, המחנך עונה לו כבר אמרתי שלא עכשיו, כשיתאפשר אתן לך אפשרות לשתות, התלמיד מנסה שוב אולם המחנך מתעלם.

מסקנת התלמיד, כאן לא יעזרו נדנודים וחבל על המאמץ.

וכך בכל הדברים, המחנך צריך להרגיל את התלמידים, שכאן אומרים פעם אחת ולא אומרים יותר מפעמיים, כשהמחנך מורה לתלמיד לשבת במקום, או לבצע מטלה כל שהיא, התלמיד מבצע אותה מיד בלי שיצטרכו לומר לו שוב. כמובן שדברים אלו יתבצעו, רק אם המחנך עצמו יהיה עקבי ולא יתפתה לוויתורים, משום שדי בפעם אחת של ויתור, כדי לאבד השקעה של שבועות, (אם יש צורך אפשר לומר שהפעם אני אוותר לך, אולם בפעם הבאה זה לא יקרה, ולהשגיח שאכן זה לא יקרה שוב).

משפטים כגון, כמה פעמים צריך להגיד לך לעשות, או מאה פעמים כבר אמרתי לך שלא תעשה כך וכך ושוב אתה עושה, אסור שישמעו, משום שאז התלמיד חושב לעצמו, נו, אמרת מאה פעמים, תאמר מאה ואחת ואולי אפילו יותר ולא יקרה כלום.

כמו כן חשוב מאד, להשגיח לא להיכנס בשום אופן לוויכוח עם תלמיד, אפשר ולפעמים רצוי, להסביר לו מה אנו דורשים ממנו, אולם התלמיד צריך לדעת, שהוא חייב לשמוע בקול המחנך, ויותר מכך, ברגע שאנו מתחילים להתווכח עם תלמיד, הוא מרגיש שהוא שווה זכויות, ואם הרבי רוצה שיבצע דבר מסוים הוא צריך להסביר לו, ומחשבה כזו היא פסולה בתכלית. גם אם המחנך מחליט שהוא מסביר לתלמיד את שיקוליו, הוא צריך גם לומר לו, שחובתו לעשות את המוטל עליו גם בלי להבין מדוע, אלא משום שכך הרבי ציווה, ולפנים משורת הדין הרבי גם מסביר לו.

ג. דיבור בגוף שלישי.

יש הבדל עצום בקליטת ההוראה, אם היא נאמרת באופן של, אני אמרתי ולא שמעת בקולי, או אתה לא שומע בקול הרבי, למרות שאניזה המחנך והמחנך זה אני, ונסביר זאת.

כשתלמיד שומע את המשפט אתה לא שמעת בקולי ולכן הענשתיך, או אני אמרתי לך לעשות דבר פלוני, למה לא עשית, פעם הבאה שאומר לך לעשות משהו ולא תעשה, תקבל עונש, התלמיד חושב לעצמו, וכי בגלל שאתה גדול וחזק אתה דורש ממני דברים, ונותן לי עונשים אם אני לא מבצע, באיזו זכות אתה עושה את זה, ועוד מחשבות מהסוג הזה, אולם אם אומרים לתלמיד, הרבי אמר לך לעשות דבר כל שהוא, מדוע לא עשית, או, בגלל שלא שמעת בקול הרבי אתה מקבל עונש, התלמיד מקבל את זה, הוא מבין שאכן חובתו לשמוע בקול הרבי ולעשות את מה שהרבי אומר לו, ואם הוא לא עשה את הדבר, הוא אכן ראוי לעונש.

וכך זה בדברים נוספים, כגון קימה לכבוד המחנך, כשהמחנך נכנס לכתה בבוקר התלמידים צריכים לקום לכבודו, וכמו שנפסק להלכה בשוע[2], אם קורה שתלמידים לא קמים המחנך צריך להעיר להם, ואז אם יאמר, כשאני נכנס כולם צריכים לקום לפני, זה נשמע צורמני, אולם אם המחנך יאמר להם, נפסק בשוע, שכאשר הרבי נכנס לכתה צריכים לקום לפניו, זה מתקבל יותר, כי אז התלמיד מבין, שאינו דורש כבוד לעצמו אלא לתואר רבי שאותו הוא נושא, ואף ההלכה מחייבת לעשות כך.

ד. חיזוקים חיוביים.

בגמרא ברכות3 איתא, תר ארבעה צריכין חיזוק ואלו הן תורה ומעשים טובים תפילה ודרך ארץ, וברשי שם צריכין חיזוק שיתחזק אדם בהן תמיד בכל כוחו. מכיוון שילדים עדיין אינם יכולים להתחזק לבד, מוטל על המחנך תפקיד החיזוק.

לחזק דבר בכתה אפשר בשלושה אופנים. א. עונש למי שלא יבצע.

ב. לעשות מבצע כיתתי. ג. תגמול לא מתוכנן למי שמבצע.

הבה נבדוק כל אחת משלושת האפשרויות כיצד הן פועלות ובאיזה מהן כדאי להשתמש.

ענישה.

האפשרות הראשונה היא ענישה. לדוגמא, המחנך מודיע לכתה שמהיום כל התלמידים יניחו אצבע בגמרא בזמן הלימוד, עברו כמה ימים וזה מתחיל להתרופף, המחנך מודיע שוב על התקנה, ובפעם הבאה שרואה שישנם תלמידים שמזלזלים בהוראתו, הוא מעניש אותם, לאחר שמספר תלמידים קבלו עונש, הדבר מתחזק בכתה.

אולם לדבר זה יש מספר חסרונות: א. הדברים נעשים בכפיה וללא חשק. ב. זה גורם לאווירה של לחץ ומתח בכתה. ג. המחנך יצטרך כל פעם לנהוג כשוטר ולשמור שכולם יקיימו את הוראתו. ד. זה יגרום

3 . לב:

לראקציה, וברגע שיתאפשר לתלמיד הוא יפסיק לנהוג כך, קל וחומרשלא ישמר אותו בשנים הבאות.

מבצע.

האפשרות השנייה היא לעשות מבצעים. לדוגמא, המחנך מודיע על מבצע תפילה בקול רם, מי שיגיע למספר מסוים של נקודות יקבל פרס, ומי שיצבור עוד יקבל פרס נוסף. הכתה מתלהבת והתלמידים צוברים עוד ועוד נקודות, ולבסוף מגיע הפרס המיוחל. לכאורה מצוין, אולם מה קורה כשהמבצע נגמר, הכל חוזר לקדמותו, המחנך אומנם מעורר אותם לחזור להתפלל בקול, אבל אצל חלק ניכר מהתלמידים הדבר נשאר בגדר של מנהג טוב, מכיוון שאין להם סבה מיוחדת לנהוג כך, אומנם בזמן המבצע רובם התפללו בקול רם, אולם אז הבטיחו פרסים וכדו, כעת לא חייבים.

תגמול.

המחנך מודיע לתלמידים שמיד אחרי ההפסקה התלמידים יושבים במקום עם גמרות פתוחות. בימים הראשונים זה התבצע, אולם אחרי שבוע לא כולם הקפידו על כך. המחנך מעיר שוב, הדבר מתחזק אבל רק לתקופה קצרה, חלק מהתלמידים לא כל כך מקפידים לבצע אותה, המחנך מציין בראשו או בפנקסו, מי הם התלמידים שהקפידו כל יום לשבת עם גמרא פתוחה, ולאחר כשבועיים הוא מגיע לכתה ומודיע בהפתעה, שתלמידים אלו ואלו, כיון שהם הקפידו לשבת כל יום במקום עם גמרא פתוחה בלי שיצטרכו להעיר להם, הם זכאיםלתגמול [זה יכול להיות סוכריה או ממתק קטן אחר]. למחרת כל הכתה כבר תשב עם גמרא פתוחה בזמן, כי הם לא יודעים מתי יקרה שוב שהמחנך יחלק ממתק, ולכן הם ישתדלו יותר להקפיד.

בצורה זו אפשר לחזק הרבה דברים כגון, תורנות שמתרופפת, תפילה שנחלשת, חיזוק חיובי יגרום לתוצאות הרבה יותר טובות ויותר מהירות, ובעיקר ישמור על אוירה טובה בכתה.

ומצאתי סימוכין לכך, בכתבי צדיקים בפרשת קרח, שהקשו, אחר שבני ראו מופת כל כך גדול, שקרח דתן ואבירם, וכל משפחתם ורכושם נבלעו באדמה, עדיין היו להם טענות אתם המיתם וגו, ונענשו במגפה, מה יעזור המטה שיפרח שזה יגרום שיפסיקו התלונות, אלא רואים מכאן, שהנהגה עם בני בדרך של הקפדה לא כל כך מועילה, רק אם הולכים בדרך של השפעות טובות, ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים בזה יש יותר תועלת, ולומדים מכאן שמקל נועם עדיף על מקל חובלים.

יוצא לנו מכאן, שגם אם קורה שיש צורך בענישה לתועלת, עדיף לחפש ולפעול על ידי חיזוק החיובי מאשר חיזוק שלילי.

ה. אהבה.

בחומש דברים פרשת ואתחנן4 כתוב, ושיננתם לבניך, וברשי

4 . דברים ו, ז,

מספרי, לבניך אלו התלמידים, מצינו בכל מקום שהתלמידים קרוייםבנים שנאמר וכו, וכן בחזקיה שלמד תורה לכל ישראל קראם בנים שנאמר וכו, וכשם שהתלמידים קרויים בנים שנאמר בנים אתם לה אלוקיכם, כך הרב קרוי אב שנאמר אבי אבי רכב ישראל וגו.

וברמבם הלכות תלמוד תורה5 כתב וזל, ולא בנו ובן בנו בלבד, אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אעפ שאינם בניו, שנאמר ושיננתם לבניך, מפי השמועה למדו בניך אלו תלמידיך, שהתלמידים קרויין בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים.

ולכאורה קשה, הרי תלמיד נקרא רק אחרי שלימדו אותו, ואז הוא נחשב כבן, כיצד הרמבם לומד מהפסוק שחייבים ללמד אחרים, הרי עדיין אינם בנים, אלא צריך לומר, דכוונת הרמבם היא, כדי שתוכל ללמד את תלמידיך תורה כראוי, חובה עליך לעשותם כבניך ואז תצליח.

אהבת אב לבן אינה אהבה התלויה בדבר אלא מדרך הטבע, אהבת אב לבן אינה תלויה בתוצרת שמביא, כל אבא אוהב את בנו ומחפש את טובתו, נהנה מקידומו ושמח בשמחתו, אבא אינו מחפש את התועלת האישית מלימודי בנו, אלא מחפש תועלת בנו שיגדל כראוי, שיצליח בתורתו ובכל מעשיו.

כך צריכה להיות גם הגישה של המחנך לתלמידו, אהבה ללא תנאים ודאגה לקידומו ולחינוכו, הן בלימודים, שיפיק את המירב מעצמו תוך עידוד ודרבון, הן במידות בין אדם לחברו והן בשאר צרכים,

5 . פא הב

כגון השתתפות בשמחתו ודאגה לשלומו ובריאותו, אם חלילה קורהשתלמידך אינו חש בטוב, אל תיתן לו להסתדר לבד, אלא תדאג שיקח תרופה, או לעזור לו להגיע הביתה, (כמובן לאחר ברור שיש מי שיקבל אותו), אם תלמיד נעדר מהכתה שלושה ימים, הרם אליו טלפון ותתעניין בשלומו, כאשר המחנך מציע עזרה בלימודי קודש, התלמיד עלול לחשוב שדואג לעצמו, אולם כשרואה שהמחנך דואג לבריאותו ולרווחתו, הוא מבין שבעצם המחנך דואג לתלמיד ולא לעצמו.

ולא לחינם אמרו חזל6 בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, כי כשם שהאב שמח בהצלחת בנו, אפילו שעולה עליו, כך הרב שמח בהצלחת תלמידו אפילו שעולה עליו.

כמובן שעל כל זה, המחנך ישפוך שיחו לפני הקבה, שיזכה ללמד ולחנך את בניו של הקבה, ולהאיר את נתיבות דרכם בתורה וביראש, וכפי שאמר פעם הגרשז אויערבך זצל, למחנכים שהתלוננו על קשיים עם תלמיד, האם התפללתם עליו? האם אמרתם עליו תהילים שיצליח? תפילה היא תנאי עיקרי וחשוב להצלחה.

לסיכום:

* משמעת בריאה היא לטובת התלמידים.

* משמעת מופעלת בעקביות ובחיזוקים חיוביים.

6 . סנהדרין קה:

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

כיצד נאריך ימים בחינוך

אם אתה עובד בהוראה בשביל המשכורת בלבד, פרק זה לא מיועד עבורך. אולם, אם המטרה שלך היא חינוך ילדי ישראל ואתה שואף

אסיפת הורים

מרגלא בפומיה של האדמור מקלויזנבורג זצל, מה שאמר הרימ מזלוטשוב זיעא, בשם הבעשט זיעא, זייט דער פעטער עשיו, האט אפגענארט דעם זיידן

ענישה בכתה

אחד מהתפקידים הרבים המוטלים על המחנך, הוא גם להעניש מדי פעם, זה אמנם לא נעים ולא רצוי, והיינו מעדיפים לדלג על שלב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401