ילד שאינו יודע

בשבוע שעבר כתבנו שאדם שבע אינו מחפש אוכל, אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים, אך הרחבנו בעיקר בנושא שביעה נפשית, רגשית, חווייתית. במאמר זה אני רוצה

קרא עוד »

ילד שאינו שבע

אין צורך להיות פיקח גדול בכדי להבין ש: אדם שבע אינו מחפש אוכל. אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים. ומתוך כך אנו יכולים להבין, שכאשר הילד

קרא עוד »

אהבה עצמית

חלוקת המאמר חלק ראשון של המאמר מיועד [בעיקר] לגברים אהבה עצמית, איך לא, נושא בעל קונוטציה שלילית, נחשב בעינינו כדבר פסול ומתועב. רק כאשר אנו

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

כיצד נאריך ימים בחינוך

Share on facebook
Share on google
Share on whatsapp
Share on email

אם אתה עובד בהוראה בשביל המשכורת בלבד, פרק זה לא מיועד עבורך. אולם, אם המטרה שלך היא חינוך ילדי ישראל ואתה שואף להתקדם, אתה רוצה להרבות חיילים לתורה ולהעמיד תלמידים הרבה, דברים אלו יכולים בעהי לעזור לך.

מלמדים רבים טוענים, שבתחילת השנה הם באים עם הרבה מרץ והרבה נכונות להשקיע בתלמידים, לקדם אותם ולעצב אותם, אולם באמצע החורף הם כבר רואים נסיגה בכתה ובד בבד יש ירידה במוטיבציה שלהם וכן הלאה. לפעמים הם מרגישים מותשים מכל מה שקורה אתם בכתה עד שהם כבר משוועים לחופש, והם שואלים מדוע זה קורה רק לי, היכן אני טועה ומה הסוד שלאחרים זה לא קורה, מדוע אני רואה את חברי לעבודה יוצאים מרוצים מהכתה, אמנם עייפים אך עם חיוך על הפנים, ורק אני יוצא מותש ובפנים נפולות.

על מנת שנוכל לשפר את ההרגשה, ולמנוע שחיקה וחוסר חשק לעבוד, אנו ננסה לבדוק מה הם הדברים הגורמים לכך. אולם לפני כן צריך לומר לאותו מחנך, שתופעה זו מצביעה על נכונות גבוהה להתקדם ולהצליח והשאלה היא רק כיצד, ועתה לעניינינו.

יש כמה סיבות שגורמות לכל הנל ואלו הם:

א. ציפיות שלא מומשו. לכל מחנך יש בתחילת השנה איזו שהיא תחזית, מה יהיה באלול, כיצד תיראה הכתה בסביבות חנוכה, ולהיכן יגיעו בתקופת פורים, ובוודאי בסוף השנה הם יתעלו עד כדי כך שכמעט לא יכירום.

והנה, באלול הכל בה זורם כמתוכנן, אולם באמצע חשון כבר יש חריקות פה ושם והכתה כבר לא בדיוק כפי שחשב, המחנך מתחיל להילחץ ומחפש עצות כיצד לרומם שוב את הכתה, מכין מבצע לכתה, מנסה רעיונות שונים, במשך הזמן הוא מוריד את רף הציפיות, עד שמשלים עם המצב ואומר זהו, עד כאן, זה מה שאני מסוגל, והוא רק מקווה שלא יהיה יותר גרוע, אולם את הסיפוק וחדוות היצירה הוא כבר איבד, ולא רק זה אלא שגם הדימוי העצמי שלו מתחיל לרדת, הוא מנהל את הכתה בחוסר חשק, ומחכה לסיום השנה בתקוה שהשנה הבאה תהיה יותר טובה.

ב. נקיפות מצפון. כל מחנך יודע, שעיסוקו בדיני נפשות הוא, ולכן הוא משתדל מאד לקרב ולחנך כל תלמיד עפ דרכו. מפעם לפעם הוא עושה לעצמו מאזן כיתתי לבדוק מה קורה עם תלמידיו, מי התקדם ומי עדיין לא, ואולי חלילה יש תלמיד שיש אצלו נסיגה, כשמגיע סוף השנה ורואה שיש תלמידים שלא הצליח לקדם אותם כפי שתכנן, הוא מתחיל להאשים את עצמו למה זה קרה, היכן שגיתי, מה לא עשיתי מספיק, ואולי בכלל אינני ראוי לתואר מחנך ואני צריך לחפש מקצוע אחר, כמובן שהרגשה מסוג זה לא מוסיפה חשק וכוח להמשיך.

ג. ביקורת וחוסר הערכה. מי שאינו עוסק בחינוך אינו מבין כלל את הקשיים של המחנך, וכי מה הבעיה בזה הוא חושב לעצמו, המלמד נכנס לכתה נותן הוראות וכולם מבצעים, לומד קצת גמרא קצת חומש, התלמידים חוזרים ואז המלמדים נחים, בהפסקה הם נחים או יוצאים לסידורים, החופשות של המלמדים הם רבים מאד ביחס לשוק העבודה, עובדים מעט ונופשים הרבה.

כמובן שאם זה המבט, אז בכל בעיה ולו הקטנה ביותר שנוצרת עם הילד המחנך אשם, אם הילד לא יודע טוב את החומר כנראה שהמלמד לא הסביר טוב, אם הילד מקבל עונש זה בגלל שהמחנך לא השגיח מספיק, או שקיבל עונש מדי חמור לטעמו, וכך טענות מטענות שונות, לפעמים לא מסתפקים בכך ומתקשרים גם אל המנהל ומוסיפים שמן למדורה, [וזה מלבד ההערות הקבועות של המנהל למה ככה ולמה ככה, מה עם תלמיד זה ומה עם התלמיד ההוא, ביקורת הגובלת לפעמים אף בחוסר אמון].

על מחמאות אין מה לדבר, וכי מה הוא כבר עשה שמגיע לו מחמאה, אם התלמיד יודע את הגמרא זה בגלל שיש לו ראש טוב, אם הוא מתנהג כראוי זה מגיע מהבית כי הוריו מחנכים אותו כדבעי, המחנך בסה שומר קצת על מסגרת חינוכית, וכל זה קיים מלבד הבעיות הרגילות של טיפול בענייני משמעת, הכנת שיעור ובעיות שבין אדם לחברו, וכשזה המצב מה ייתן למחנך כוח וחשק להתמיד בעבודתו.

ובכן, לפני שניכנס לדון כיצד להתמודד עם כל הנל צריך לדעת, שאצל כולם הבעיות קיימות ואתה לא היחיד, לכולם יש קשיים בכתה, לכולם יש עליות וירידות, השאלה היא רק כיצד מתייחסים לכל דבר ואת זה נראה בעהי בהמשך.

ציפיות.

חשוב מאד שמחנך יקבע לעצמו תכנית עבודה למשך השנה, עם הערכת מצב כיצד תראה הכתה לכל אורך השנה, אולם כלל זה נקוט בידך לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה[1], תפקידך הוא לעשות את מה שצריך ומה שאתה יכול כדי לעמוד בתכנון, ואם עשית את שלך וזה לא היה בדיוק כפי שחשבת, זה לא אומר שנכשלת או שיש בך איזו שהיא בעיה, אלא שהכתה היא קצת אחרת ממה שחשבת בתחילת השנה.

במצב כזה טוב לעשות הערכה מחודשת, ולבדוק מה אני כן יכול לעשות עד סוף השנה כדי להפיק מהכתה את המירב, הערכה זו כדאי שתיעשה בתקופת חנוכה, שאז המחנך כבר הספיק להכיר את הכתה ואת יכולותיה הלימודיים, ויכול להציב לעצמו יעדים חדשים ומעודכנים בדברים שהכתה זקוקה להם, כל כתה לפי מצבה הלימודי חברתי והתנהגותי, אין צורך לתכנן עד סוף השנה מספיק עד סוף החורף, ובתקופת טו בשבט לבדוק שוב את המצב בכתה.

הרבה פעמים קורה שמתחילים לראות הפתעות חיוביות בכתה, יש התקדמות בלימודים, יש שיפור בהתנהגות, ואז אפשר להעלות שוב את הרמה, ולא רק בטו בשבט זה יכול לקרות אלא אפילו בסיון, ואז במבט לאחור אנו פשוט לא מכירים את הכתה, היא בה ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שחשבנו פעם, אולם גם אם זה לא קורה, תמיד כדאי לעצור ולבדוק מחדש את מצב הכתה.

נקיפות מצפון.

מחנך שחושב בסוף השנה על הילדים שלא הצליח לקדם אותם, זה נכון וחשוב, אולם אם הוא חושב רק על אלו שלדעתו לא הצליח איתם, ולא חושב על השאר שכן הצליח איתם, הוא טועה ומכמה סיבות:

א. אין כזה מצב שתלמיד לא התקדם כלל במשך השנה. יש תלמידים שבתחילת השנה קווינו שיתקדמו יותר ובסוף הם התקדמו פחות ממה שחשבנו, אבל זה ברור שהם התקדמו, אף אחד לא נולד בפסגת ההר וכל אלו שהגיעו אליו התחילו עם פסיעה אחת קטנה, ואת זה הם בוודאי עשו.

ב. יש דברים שהמחנך זורע בכתה ולא כל התלמידים בשלים להפנים אותם, לפעמים זה הגיל ולפעמים זו רמת ההבנה או רמת הרצינות של התלמיד, אולם כשמתבגר, והוא מתחיל להבין יותר טוב את המשמעות של כל דבר, הוא מתחיל להקפיד על כל מיני דברים שבעצם כבר שמע אותם מהמחנך בתלמוד התורה, אלא שאז לא ככ התייחס אליהם ועכשיו יותר מקפיד עליהם, ואז קורה שהמחנך זורע והמשגיח בישיבה קוצר את הפירות.

ג. דורנו התברך בהתייחסות נכונה לתלמידים עם קשיים לימודיים או התנהגותיים, אולם צריך לזכור, שבכל זאת יש קבוצה גדולה של תלמידים טובים ובינונים אשר גם הם צריכים לקבל את שלהם, לא יתכן שבשביל התלמידים החלשים הטובים יפסידו, ואם לא ישקיעו בהם ולא יתנו לטובים את המגיע להם הם ייהפכו לחלשים, ואז מה הועילו חכמים בתקנתם, ולכן, אם המחנך משקיע בכל התלמידים בלי יוצא מן הכלל ורואה תוצאות רק אצל הטובים, זו הוכחה שגם אצל החלשים זז משהו בפנים, אלא שעדין לא ניכר בהם.

ביקורת וחוסר הערכה.

כל אדם זקוק להערכה על פעלו למען אחרים, אולם לצערנו אנשים נזכרים להגיב רק כאשר יש בעיה, ולכן אין ברירה אלא לפעול כלשון המשנה באבות[2] אם אין אני לי מי לי, אם אני לא אחמיא לעצמי אף אחד לא יחמיא לי, אם היום היה לך יום מוצלח תחמיא לעצמך, אם שוחחת עם ילד ונראה לך שהצלחת לקדם אותו טפח לך על השכם, בתקופה הראשונה כדאי לעשות את זה הרבה, מחמאות עוזרות גם למבוגרים ולא רק לילדים, תבדוק את מצב הכתה בסוף השבוע ובסוף החודש אם ראית התקדמות זה סימן שאתה בדרך הנכונה, אם המצב במשמעת השתפר סימן שאתה מתקדם בניהול כתה, אין צורך לחכות לשינויים גדולים, כל שינוי קטן לטובה ואפילו אצל תלמיד אחד מזכה אותך במחמאה.

כל זה אומנם לא פותר אותך מתקון הטעויות אשר ודאי נעשות, אלא שאם תתמקד רק בטעויות ולא בדברים הטובים, יהיה לך קשה מאד לתקן את השגיאות, ולכן צריך את שתיהם יחד.

בנוסף לאמור לעיל, השתדל להתייעץ הרבה עם מחנכים אחרים, כיצד הם מתמודדים עם קשיים שיש להם בכתה, מה הם היו עושים אם היתה להם בעיה כמו שלך, ומה הם יכולים לעזור לך בניהול כתה בצורה מסודרת. הדברים האלה תורמים הרבה הן בזה ששומעים רעיונות חדשים וגישות נוספות, והן בהרגשה שאתה לא לבד במערכה, יש אנשים נוספים המוכנים לעזור לך בהתמודדות.(כל זה כמובן רק לאחר הפנמה מלאה, וכפי שכבר ביארנו בעבר על עניני משמעת).

חלק בלתי נפרד וחשוב מאד הוא הערכת התפקיד. חזל במקומות רבים בשס שיבחו את תפקיד המלמד, הן בחייו כגון מצדיקי הרבים ככוכבים אבדת רבו קודמת לאבדת אביו ועוד, והן בכבוד שעושים לאחר מותו מאן דמתני לית ליה שיעורא.

אף גדולי דורינו בעבר ובהווה התבטאו באופן מיוחד על מלמדי תינוקות, וכפי שמובא בשם החוזה מלובלין זיעא, שאילו היו יודעים כמה מעריכים בשמים מלמדי תינוקות כולם היו ממהרים להיות מלמדים, ואף הפני מנחם זצל (בהסכמתו לספר החומש המבואר רשי המפורש), השווה את רבו בתלמוד תורה לראשונים, וכמו שכתב שם וזל: ובספר באר התורה פרשת בשלח וכו, מפרש הפסוק צללו כעופרת במים אדירים וכו, ובהערות שם בשם רא בן הרמבם והריבש שאדירים מוסב על המצרים וזכרוני לפני קרוב לשישים שנה כשלימדני רבי בחיידר מקרא פירש כפירוש השני עכל.

ואם כך תתייחס למקצוע הקדוש אשר אתה מתעסק בו מתוך רוממות ואחריות, אתה בעהי תצליח בעבודת הקודש, וסוף הכבוד לבוא.

ואסיים במשפט אמיתי, אם היום אתה תתייעץ עם מחנכים ותיקים ותשתדל לשפר את עבודתך, יבוא יום ואתה בעזרת השית תייעץ לאחרים וזה בדוק.

לסיכום:

* תחמיא לעצמך על כל הצלחה שהיא ואפילו קטנה.

* תחשיב את עבודתך כי עבודת קודש היא.

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

אסיפת הורים

מרגלא בפומיה של האדמור מקלויזנבורג זצל, מה שאמר הרימ מזלוטשוב זיעא, בשם הבעשט זיעא, זייט דער פעטער עשיו, האט אפגענארט דעם זיידן

ענישה בכתה

אחד מהתפקידים הרבים המוטלים על המחנך, הוא גם להעניש מדי פעם, זה אמנם לא נעים ולא רצוי, והיינו מעדיפים לדלג על שלב

ערכים בכתה

שאלו פעם מחנך דגול חינוך מהו, אמר: חינוך, הוא מה שנשאר לתלמיד, לאחר ששכח את מה שלמד. נשאל אדם ממוצע, מה הוא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401