אהבה עצמית

חלוקת המאמר חלק ראשון של המאמר מיועד [בעיקר] לגברים אהבה עצמית, איך לא, נושא בעל קונוטציה שלילית, נחשב בעינינו כדבר פסול ומתועב. רק כאשר אנו

קרא עוד »

בין המצרים ואהבת חינם

בימים אלה, בין המצרים, ‘מדברים’ כולם על חורבן ביהמ”ק שנגזר בעוון שנאת חינם. מדברים על כך, אך מה עושים? יודעים שנדרשת ‘אהבת חינם’, אך מהי

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

גשר לקשיים של ילד

Share on facebook
Share on google
Share on whatsapp
Share on email

אם בקשיים נתקלים,

לעבודה עצמית אביא כאן כלים.

אך גם את הגבול – בו לסיוע זקוקים…

ילד שרע לו-

אני לא ילד רע, אני ילד שרע לו,

הכול זה רק בגלל כל מה שקרה לו.

אך בינתיים אני רק הולך ומסתבך,

זקוק כל כך למי שיראה לי קצת איך…

איך למצוא לבעיות פתרון,

איך לבטא נכון כל רעיון,

איך להבין קצת יותר את עצמי,

איך לגלות את הכוחות שבי…

יש לי דמיון שנמצא לו אי שם,

מספר לי על עולם מושלם…

אבל בינתיים, כל זמן שאני כאן –

להכיל אותי, האם יש מי שמוכן?

מחכה שכבר יבוא היום,

בו ייעלם לו לגמרי הסימפטום,

לא אצטרך עוד להמשיך ו”לסחוב”,

אז ידעו כולם שבאמת, אני כן ילד טוב!

קשיים חברתיים

יש תופעות שונות שקורות לעתים, אשר בשלב המוקדם מאד שלהן יש להורים אפשרות לעזור לילד, אך כשתופעות אלו מתפתחות, מחמירות ומתמשכות במשך תקופה, כדאי מאד שההורים יפנו לקבלת עזרה. כעת ברצוני להציג בפניכם תופעות אלו, אשר על חלק מהן ודאי שמעתם, ועל חלק מהן אולי לא. אנסה לתת לכם את הכלים אתם ההורים בעצמם יכולים לנסות לעזור לילדיהם.

בדרך כלל, על מנת שאדם יחוש טוב בחברה יש צורך בדימוי עצמי חיובי. כשאדם חש עם עצמו טוב, הוא משדר זאת. אם אדם מרגיש עצמו כאישיות לא מספיק חיובית, נוצר מצב של דחייה חברתית, במיוחד בחברת ילדים שקולטים זאת ביתר קלות. כשילד מרגיש עצמו שווה, נחמד ונעים, גם הילדים האחרים מרגישים אותו כך ומתייחסים אליו בהתאם. לאדם מבוגר יש יכולת שליטה גבוהה משל ילד, ולפיכך יש לו בכל אופן סיכוי להסתיר את תחושותיו הפנימיות ולהסתדר פחות או יותר בחברה. לעומת זאת, לילד יש קושי גדול יותר להסתיר את תחושותיו.

ילד בעל דימוי עצמי נמוך, יהיה פעמים רבות מאד מופנם, ועל אף רצונו ליצור קשרים יתקשה מאד לעשות זאת (בניגוד לילד השקט, החש רגוע מבפנים כשהוא לבד, או כשהוא לא מדבר כל פעם בזמן היותו בחברה.) הוא יחוש סבל בהיותו לבד ויתקשה מאד לפרוץ מעגל זה. נוכל לראות בעיניו מבט עצוב והיסוס רב. כשנבדוק זאת מעט יותר לעומק מתוך שיחה רגישה וזהירה, על מנת לא לפגוע ברגשותיו, נגלה תסכול, סערת רגשות וחוסר שביעות רצון שלו מעצמו, וכן את רצונו ביצירת קשרים.

כיצד נוצר הדימוי העצמי? – לילד יש תכונה מסוימת, נניח שהוא עוזר הרבה פעמים, כאשר ההורים נותנים לו משוב על כך שוב ושוב: “אתה כל כך טוב לב”, “אתה ממש בעל חסד”, “אני כל כך שמחה לראות שיש לי כזה ילד, עם כזאת יכולת נתינה”. כך נוצרת הפנמה אצל הילד, שהוא באמת בעל חסד ונתינה. נניח ילדה שקמה מוקדם ומתלבשת מהר הרבה פעמים, נוכל לעודד אותה על ידי משפטים שונים כגון: “כמה את חרוצה”, “איזה זריזה את הבוקר”… לאחר שמשפטים מעין אלה יחזרו על עצמם שוב ושוב הילדה תפנים שהיא אכן מאד חרוצה!

הדימוי העצמי נוצר מתוך הקשר והמשמעויות הניתנות בו מצד הדמויות המשמעותיות לרוב ההורים. כשילד מרגיש אהוב ומוערך על הוריו, כשהוא חש שהוריו רואים אותו בעין טובה, מוצאים בו תכונות טובות, הוא לומד גם לזהות זאת בעצמו. כך נוצר הדימוי העצמי החיובי. כשלהורה יש קושי בנתינת הערכה ומחמאות וכן, בנתינת חום ואהבה, נוצר דימוי עצמי שלילי. הצד השני המשפיע על הדימוי העצמי הוא המקום של נתינת גבולות בבית. גם כשלילד אין מספיק גבולות, או שהגבולות ניתנים בצורה לא מספיק נכונה, נוצרת השפעה על דימויו העצמי. אנשים חלשים מגדלים ילדים חלשים…

עם הדימוי העצמי אותו רכש הילד מהדמויות הקרובות לו ביותר, הוא יוצא לעולם המכיל בתוכו חיי חברה. כשילד יוצא לעולם עם תחושה של דימוי עצמי לא מספיק חיובי, יש לו רצון של הכלה, תמיכה וקבלה מצד הסובבים אותו ופעמים רבות בשל תחושות הילד כלפי עצמו, החברה דווקא דוחה אותו

והתסכול מכך ברור.

כיצד עובדים על זה? משתדלים ליצור אוירה של קבלה והכלה בבית. נותנים לילד תשומת לב ומשתדלים להקשיב לו. כמובן, נותנים לו גם את הגבולות להם הוא זקוק. חוזק בשילוב של הכלה וכבוד עוזרים מאוד לדימוי העצמי.

בנוסף, להגברת הדימוי העצמי, ניתן להחליט שלפני השינה, הילד מספר מעשה טוב שעשה באותו יום. אם ילד מספר למשל שהתפלל מאד יפה בכיתה, ניתן להעמיק ולשאול אותו: “מה זה אומר עליך שהתפללת יפה?” אולי הילד ידע להשיב לנו בעצמו ואולי נעזור לו. נוכל להגיע מכך למגוון תשובות אולי לכך שיש לו יראת שמים, אולי לכך שהוא אוהב את ד’…ועוד.. ככל שתגובת ההורים ממוקדת יותר לאישיות ולא נשארת רק במעשה עצמו, זה יותר משפיע.

ככל שנצליח לעזור לילד לגלות יותר מעלות וכוחות שבו, ככל שהוא יחוש יותר מוערך ומוצלח בעינינו וכהמשך לכך בעיני עצמו, יעלה ערכו העצמי והוא ישדר זאת גם כלפי חוץ!

יש הורים שלא הורגלו להחמיא, לעודד ולתת חום ואהבה. עבורם זהו תהליך קשה ביותר. אחת העצות היא להתחיל לתת לילד ביטויי אהבה לאט לאט ובהדרגה. בתחילה ניתן לעשות זאת בשעה שהילד ישן. יהיה טוב אפילו להתבונן עליו בשנתו ולנסות לחשוב עליו דבר טוב, אפילו רק לחשוב דקה או שתיים על אהבתם כלפיו. בשלב הבא יוכלו רק לסדר את השמיכה, לאחר שהדבר יעשה יותר בקלות – יוכלו אולי גם ללטף את כף ידו. בהמשך לכך יהיה ניתן ללחוש על אוזנו שהוא ילד יקר ואהוב. עוד קצת ואולי יצליחו גם לתת לו נשיקה. הכול בזמן שהוא ישן ולא באופן ישיר! החמימות הזו אמנם פחות ישירה, אך אכן משפיעה על הילד ועוברת אליו. יש סיכוי שבהדרגה יצליחו אותם הורים לגלות גילויי חיבה, כפי שרצוי, גם באופן ישיר יותר. אם המחסום הרגשי גדול מדי ומתקשים לעשות זאת גם כך, מומלץ להורים עצמם לפנות לקבלת סיוע שיעזור לעבור את אותם מחסומים וילמד אותם להעניק צורך נפשי זה לילדיהם. יש להתייחס לכך ברצינות, בשל העובדה שזהו צורך נפשי שזקוק עד מאד לבוא על סיפוקו בדורנו, יותר מאי פעם.

ישנם קשיים חברתיים נוספים, הנובעים מסיבות שונות עליהם אפרט בסעיפים הבאים.

קודים חברתיים-

כשאדם חי בחברה הוא נצרך להבנת כללים מסוימים הקיימים בה, מה מקובל לעשות ומה לא. מה נעים לסובבים אותו ומה דוחה אותם. הדבר נוגע לצורת דיבור, להתנהגות ועוד. כשאדם מודע ומתנהג בהתאם לאותם כללים – קודים חברתיים הוא מתקבל טוב יותר בקרב הסובבים אותו, כשאינו נוהג על פי אותם קודים באופן בולט וצורם נוצרת דחייה כלפיו. כמובן, גם בחברת ילדים יש קודים כאלה. כשילד לא מודע לאותם כללים ומתנהג בניגוד אליהם, נוצרת כנגדו מעין “התרעמות” של חברת הילדים שסביבו, אשר לא מקבלים אותו אליהם.

אתן לכך דוגמא: בחצר של גן שושנה יש נדנדה אחת. לפיכך החליטה הגננת שושנה שהיא מנדנדת את הילדות לפי תור, לכל ילדה היא סופרת עד עשר ואחריה תור הילדה הבאה. רותי, אחת הילדות בגן, לא מצליחה להבין שיש כללים למשחק כרגע, שיש איזושהי מערכת חוקים וסדר מסוים לפיו מתנהגים עכשיו. רותי רצה לנדנדה, “תופסת” אותה, וגם כשמסכימים לוותר לה שהיא תהיה הראשונה – היא לא מסכימה לרדת. רותי לא מבינה שיש תור, שיש עוד בנות שרוצות להתנדנד ובשל כך לבנות לא נעים. הן מרגישות כעוסות כלפיה ומתרחקות מחברתה. רותי לא מבינה מה הן רוצות… מה היא כבר עשתה? רותי לא פנויה רגשית כדי לקלוט מה קורה מחוץ אליה, היא מאד עסוקה בעצמה.

כיצד ניתן לעזור לרותי להעלות את מודעותה ביחס לסובבים אותה? ביחס לכללים החברתיים? ניתן ליצור מעין משחק קלפים, שבו מוצגים כל מיני מצבים חברתיים, אולי אפילו מעט מתסכלים. (בגיל קטן ניתן לעשות זאת על ידי ציורים שמראים מצבים מעין אלו. בגיל בוגר יותר ניתן לעשות זאת על ידי כתיבת מצבים שונים על גבי הקלפים). הילדה צריכה למצוא פתרון למצבים אלה מתוך מבחר של פתרונות. הפתרונות חייבים להיות חיוביים, על מנת שהילדה תפנים התנהגויות נכונות.

נניח קלף שבו מוצגת בעייתה של רותי: “את כל כך רוצה להתנדנד בנדנדה, אבל יש עוד ילדות שמחכות בתור מה תעשי?”

בצד השני של הקלף יהיו מספר פתרונות

– אחכה בסבלנות לתור שלי.

-אוותר על הנדנדה ואלך לשחק במשחק אחר.

– אפטפט עם חברה עד שיגיע תורי.

– אספור עד עשר יחד עם הגננת לכל ילדה שמתנדנדת, עד שיגיע תורי.

על הילדה לבחור אחת מהאפשרויות, אם הצליחה היא מקבלת את הקלף, אם לא מחזירה את הקלף לערמה.

אצל ילדה עם קושי בקודים חברתיים בדרך כלל יש אפשרות אחת אותה היא מכירה ומאמצת על מנת להשיג את רצונה, במשחק מעין זה, כשהילדה בוחרת את אחת התגובות שמוצאות חן בעיניה, היא מרחיבה בינתיים את נקודת המבט לאפשרויות שונות, וקולטת אפשרויות תגובה והתמודדות אחרות מאלה שאליהן היא התרגלה.

דבר נוסף שאפשר לעשות, בזהירות וברגישות ולא ממקום של התנגשות, זה להגיד מדי פעם משפטים שמעוררים את תשומת לב הילדה להתנהגותה “את כל כך רוצה להתנדנד בנדנדה, עד שאת אפילו שוכחת קצת שיש עוד ילדות שמחכות בתור”.

כמובן, אוסיף ואדגיש שאם קושי כזה נמשך הרבה זמן ולא מצליחים להתמודד אתו, חשוב לפנות לקבלת סיוע!

בעיות חברתיות מעברים

לכל חברה יש מערכת של חוקים חברתיים. קיים הבדל בין הכללים של חברה אחת לרעותה.

כללים אלה, הנוגעים במגוון רחב של תחומים, פעמים רבות מגיעים ממש לדקויות, מה שנקרא בשפה המקצועית “קודים חברתיים.”

אצל ילדים עולים חדשים למשל מצויים, קשיי התמודדות בחברה החדשה אליה הגיעו. השפה עדיין קשה להם, מבחינה טכנית לא תמיד עדיין הכול מסודר, הם מתגעגעים לעבר המוכר ומקבלים הלם תרבותי מן המציאות החדשה לפניה הם עומדים.

פעמים רבות מעבר דומה יכול להיות גם מדירה בעיר אחת לעיר אחרת, מבית ספר אחד לשני ועוד.

כשילד אכן נתקל בקשיים, רצוי מאד לדבר אתו על כך ולתת מקום לרגשות המציפים אותו בהקשר לאובדן של מה שהכיר בעבר.

לדוגמא: ילדה רוסייה שלא מזמן הגיעה ארצה, שמה פולינה… שם רוסי כבד, וגם המבטא… מעכשיו יהיה לה שם חדש, כפי שהוחלט על ידי יודעי דבר. מהיום ייקרא שמה בישראל רחלי…

רחלי החמודה מקבלת את הלם חייה מהלך הרוח הישראלי, אינה יודעת כלל איך ליצור קשרים כאן ולא מצליחה להבין את מה שנראה בעיניה כחוצפה וכקולניות שברוסיה היו נחשבים אולי להתנהגות חריגה ביותר. על גבול השיגעון…

איך ניתן לעזור לרחלי להסתגל למציאות ולתרבות החדשה?

קודם כול ננסה לתת מקום לרגשות המציפים אותה ונתייחס לאובדן של מה שהכירה ואהבה בעבר.

נדובב אותה לדבר אתנו על כך- איך את מרגישה עם השם החדש שלך? נוח לך אתו? אולי את קצת מתגעגעת לשם הקודם שלך… אולי את גם מתגעגעת לחברות שהיו לך ברוסיה, זה באמת שונה …

לא פשוט לעשות שינויים… מרחיבים ומנסים לשמוע את דעותיה ואת רגשותיה ביחס למעבר.

אם נצליח לתת לפולינה רחלי תחושה של הבנה לקושי שלה, היא תחוש הקלה.

בנוסף, ננסה לתת לה גם משהו שמחמם את הלב מרוסיה הרחוקה. אם זה אוסף כלשהו שהיה לה מיוחד משם, ניתן לה להמשיך ולפתח אותו. אם זו מוזיקה שהיא אהבה, כדאי לאפשר לה ליהנות ממנה. אם יש אפשרות שהיא תלמד חברה כלשהי משחק מסוים משם, ושזה יתקבל בברכה כדאי לעשות זאת!

יחד עם זאת ננסה ללמוד אתה את הקודים החברתיים החדשים “אה… סיפרו היום בדיחה בכתה ולא כל כך הבנת מה מצחיק? ברוסיה בכלל לא היו צוחקים מכזה דבר? על אילו דברים צוחקים ברוסיה ועל אילו דברים בארץ ישראל?”.

נביא בפניה התמודדויות חברתיות שונות – איך היו פותרים אותן ברוסיה ואיך נוהגים לפתור אותן בישראל? למשל, כשילדה נפסלת במשחק חבל – “מה עושים בישראל? אה… פה מגיעים לה עוד שני ‘אבודים?’ מה היו עושים בכזה מצב ברוסיה? מה באמת.? היא הייתה חייבת לקחת את החבל מיד ב’אבוד’ הראשון? אם כן אולי דווקא יותר נחמד כאן?.. מה דעתך?

אם נצליח לפתח אצל הילדה מודעות והבנה להבדלים, לתחושות שלה ביחס אליהם, אם ניתן מקום גם לדברים אהובים עליה מן העבר, שהיא עוד יכולה להמשיך ליהנות מהם, וגם לדברים שאולי נמצא שהיא אוהבת יותר דווקא כאן – יש סיכוי טוב לעזור ולהקל עליה את המעבר ולקדם את השתלבותה החברתית.

בעיות חברתיות – שוני חיצוני

ישנם מצבים בהם ילד נראה שונה או מוגבל מבחינה תפקודית עקב בעיה רפואית כלשהי. למשל: ילד שהוא לבקן, צריך להישמר מאד מן השמש, מוגבל ביציאתו לחצר, אינו יכול לרוץ ולהשתובב כיתר הילדים. ילד עם שלפוחית רגיזה צריך להתפנות פעמים רבות במשך היום, הדבר עלול למשוך תשומת לב של ילדים אחרים, ויש כאלה שיגדילו לעשות וישתמשו בכך לצורך שעשוע ו”הומור” צורמני!

כשיש שוני אצל ילד, חשוב לנו לשים לב ולעקוב בעדינות, לא מתוך לחץ וחרדה אך מתוך ערנות זהירה: מה קורה עם הילד. אפשר לשאול אותו בעדינות, איך הוא מרגיש עם הקושי המסוים הזה?

האם פעם אמרו לו משהו על כך? האם הציקו לו? איך הוא הגיב? וכדומה…

כשאכן ילד סופג תגובות של דחיה או לעג מהחברה, הדבר עלול להשפיע מאוד לטווח הרחוק, על דימויו העצמי ולכן חשוב לנו לתת לו כלים כדי להתמודד עם המציאות הכואבת.

כיצד ניתן לעזור לו? אפשר לעשות אתו משחק תפקידים, שבו הוא ישחק את הילד הלועג, כשהוא יעשה זאת הוא ירגיש חזק יותר!

נניח, ילדה בשם מיכל, למיכל יש נקודת חן גדולה על הפנים. מסתבר שבאחד הימים ילדה העליבה אותה וצחקה על נקודה רגישה זו. בבית, אמא של מיכל שיחקה והציגה אתה ביחד את מה שקרה. מיכל הייתה הילדה המעליבה ואמא הייתה מיכל. מיכל במשחק צחקה על הנקודה “איזו מין נקודה יש לך בפנים”. וכדומה.. אמא הגיבה בביטחון, אפילו בקצת הומור: “זאת באמת נקודה למחשבה…” או: “אז אני הרווחתי, לי יש נקודה אחת יותר משלך…” או “זה נגד עין הרע…”

אמא שאלה את מיכל: איך הרגשת כשעניתי לך כך? עדיין רצית להמשיך להעליב אותי?… רוצה אולי לנסות עכשיו להגיב בעצמך במשחק? יש לך אולי רעיון משלך מה לענות לילדה שמנסה להעליב? כמובן שנשמור על תגובה מאוזנת ונשלטת ללא אלימות או ביטויים שיעליבו את החברה. המטרה היא לא ליצור מלחמה בין הילדות, אלא לתת לילדה כוח וכלים להגן על עצמה באופן חיובי!

אספר לכם על ילד יקר עד מאד, שביום מן הימים צצה לה קווצת שערות לבנות בצדי ראשו, ברוך ד’, מבחינה רפואית זה לא מדאיג, אבל זה מעט שונה. אמו של הילד נתקלה בפעמים בהן ילדים שאלו אותה: מה פשר השערות הלבנות שיש לו? היא מצדה הסבירה להם שזה שום דבר. ככה ד’ החליט שהוא יהיה, ילד חמוד עם שערות לבנות! חוץ מזה שככה הוא חגיגי לכבוד שבת…

כשההורים משדרים לילד שאפשר לענות בקצת הומור ובביטחון בלי לקחת מדי ללב, גם הילד ממשיך ולא נתקע מדי בקושי שלו. אמנם, הדוגמא שהבאתי היא די פשוטה ולא באמת מושווית לבעיות קשות יותר, אבל בהחלט ניתן לקחת ממנה השראה לסוג התגובות שרצוי ללמד את הילד להגיב. תגובות קלילות, בטוחות וממשיכות הלאה.

לילד שלא מצליח ליצור מערכת תקשורתית סביב הקושי שלו וניכר שהוא סובל אינו יודע לענות ואינו משתף פעולה, מומלץ להיעזר בעזרה מקצועית יותר. לא מומלץ להיכנס למעגל חברתי שלילי הגורם לילד להרגיש מתוסכל, נעלב וכועס לאורך זמן!

הקרבן

ישנם ילדים בעלי דימוי עצמי נמוך מאוד המשדרים זאת בכל מקום. ילדים אלה משדרים חולשה המושכת אליהם ילדים אחרים המחפשים את אותו “טרף” קל…את מי להשפיל ועל מי לדרוך…

ילדים המהווים קרבן בדרך כלל יהיו כך בכל מקום, לא יעזור להעביר אותם למסגרת לימודית אחרת. בכל מקום נמשכים אליהם הטפילים למיניהם. לילדים “קרבניים” יש צורך גדול לרצות את האחרים יתר על המידה, הם שואבים את הדימוי העצמי שלהם דרך הריצוי של הסביבה, ודווקא זה נתפס בחברה כחולשה.

הילדים הנטפלים קולטים שהילדים ה”קרבניים” נותנים את הדימוי העצמי שלהם בידיים של אחרים ומנצלים זאת – מצערים ו”מקרבנים” אותם! לעיתים גם הקודים החברתיים של ילדים שהם “קרבנות” לא כל כך טובים והדבר גורם ללעג, לדחייה ולסיבוך בחברה. לדוגמא: ילד כזה, שנצמד יתר על המידה לילדים שרק מחפשים למי להזיק, יקבל מהם השפלות קשות. ילד שמחפש כל הזמן איך לרצות – ימשוך מהילדים הנטפלים ניצול בולט!

איך אפשר לעזור לילדה כשהיא נעשית “קרבן” בחברה? ילדה כזאת זקוקה להרבה מאד תמיכה ולגב חזק מהוריה. היא זקוקה להרגיש שמבינים מה עובר עליה, ושיש מי שמלווה ומגן. חשוב שההורים ישימו לב לתת יותר מחמאות והעצמה (בהחלט גם הגננת או המורה), כדאי מאד להשתמש גם בכלים שנתתי בנושא קשיים חברתיים. חשוב לדבר על כך עם הילדה: “מה עושים לך?”, ” איך את מרגישה כשזה קורה?”, ” למה נראה לך שעושים לך את זה?”, “מה הן רוצות ממך?”

חשוב שהמערכת של המבוגרים תירתם מצד אחד, כדי להגן על ילדה כזאת בשעת מעשה ומצד שני תעבוד עם הילדה לחיזוק כוחותיה הפנימיים, על מנת שהיא תרגיש יותר חזקה, יותר בטוחה וכמובן – תשדר זאת בסביבתה.

המתעלל

ישנם ילדים שנטפלים לילדים אחרים ומנצלים את הכוחות שלהם בצורה של פגיעה בילדים חלשים יותר בחברתם. ילדים אלה בדרך כלל חזקים מאד בתחום של קודים חברתיים ויודעים היטב איך להפעיל את החברה על מנת לספק את הצורך בהתנכלות לילדים מסוימים, ופעמים רבות יהיו למנהיגים שליליים.

מה מביא ילד לפגוע בילדים אחרים? יש סיבות שונות לכך:

1-ילד שמרגיש עצמו מאד מושפל מבפנים ומקבל תחושת עוצמה מתוך השפלה של חברו. פעמים רבות יהיה זה חיפוי על דימוי עצמי חלש ושברירי. ילד כזה מטשטש מבפנים את הרגשת החולשה על ידי הפגנת כוח. כשמדובר בילד שנעשה למנהיג שלילי, העובדה ששמעו לו וביצעו את רצונותיו נותנת תחושה של שליטה, כוח ויכולת שמאוד חסרים לו. הביטחון העצמי המופרז שהוא מפגין מהווה הגנה על חולשתו!

כמובן, מצד אחד חשוב לנו למנוע ילד זה מהתנהגותו, אבל מצד שני חשוב לנו להבין את מה שעובר עליו ולעזור לו לבנות כוח ועוצמה פנימיים, מבלי קשר להשפלת החבר. איך נעשה זאת? למרות מניעת מעשיו של ילד כזה, ננסה לתת לו הערכה ועידוד מרובים, נראה לו שאנו מרוצים ממנו, שהוא יקר לנו, שאנו מעריכים תכונות חיוביות שבו. אפשר גם לקחת את המקום של הכוח ושל העצמה ולהשתמש בהם במקומות טובים, אם נראה ילד מסוג זה מתגבר על רצון לאכול ממתק מסוים, אפשר להגיד: “איך הצלחת להתגבר? כמה כוח יש לך…” אם הצליח לוותר על דבר מה, נוכל לשבח באמצעות מילים שנוגעות בצורך שלו לחוש בעל חוזק: “אני מתרגשת לראות איך הצלחת להיות כזה חזק עם עצמך ולוותר לחבר… יש לך ממש כוחות מיוחדים.” ילד כזה זקוק להרבה מאד חיזוקים בשילוב עם מניעת ההתנהגות השלילית.

-2- יש ילדים הסובלים מבעיה של חוסר ויסות תחושתי. הם באמת לא רוצים לפגוע באף אחד, אלא שהם באמת לא מרגישים את עצמת התנועות שלהם. זוהי בעיה נוירולוגית. לילד מסוג זה יש צורך במגע חזק, וכשבנוסף לכך הוא גם מתוסכל מדבר מה, הוא עלול להכות בצורה מסוכנת. בשל כך שאינו מרגיש את עוצמת המכה. בילד כזה נטפל מבחינה רגשית, בשילוב של התערבות מרפאה בעיסוק שבתהליך מסוים משפרת את יכולת התחושה.

-3- ילדים עם בעיות של קשב וריכוז בשילוב של “היפר אקטיביות”, פועלים פעמים רבות מתוך דחף רגעי שמפעיל אותם. שמעון הוא ילד המגיב באופן מידי על פי הדחפים המניעים אותו, בכל רגע נתון. מנחם עבר ליד שולחנו ובטעות דחף אותו מעט, מבלי להרגיש… שמעון חש מותקף ומבלי לחשוב, בתגובה מידית ואוטומטית דחף את מנחם והכה אותו בחוזקה.

הטיפול בילדים אלה, מעבר להתערבות התרופתית, במסגרת הבית יכולה לנוע סביב דו השיח עם הילד על מה שקרה, מתוך נתינת תחושת הבנה לכך שהוא הרגיש מותקף: “זה באמת מאד מרגיז אם מישהו מתחיל אתך סתם ככה בלי שעשית לו כלום”, ננסה לפתח את השיחה למקום מודע יותר: אולי שמעון טעה ומנחם בכלל לא ניסה לעשות לו שום דבר, נשתף את הילד בתהליך החשיבה וננסה שהמסקנה תצא ממנו: “למה פתאום מנחם התחיל אתך?… אולי יש אפשרות אחרת שבגללה זה קרה?” אפשר גם לשאול: “אולי, אולי מנחם בכלל לא התכוון לדחוף? יכול להיות שקרה משהו אחר?”

ננסה לדון באופן התגובה מתוך מקום מכיל ולא שיפוטי: “הוא כל כך הרגיז אותך, שמיד באותה שנייה כבר רצית להראות לו…”, “מה נראה לך היה קורה אם היית סופר ככה בלב עד 10 ורק אז מגיב?”…

אפשר גם לעשות עם הילד תרגילים קטנים של דחיית סיפוקים, למשל להחליט שכל יום כשמקבלים את הממתק של אחר הצהריים, הממתק מונח לפניו על השולחן והוא צריך לספור עד שיאכל אותו. במספר הפעמים הראשונות, נניח, יספור עד שלוש, אחר כך עד 5, אחרי עוד פעמיים יספור עד 8, אחרי כן עד 10 וכך הלאה. כדאי לקחת מטרות קטנות, שהילד צריך רק מאמץ קטן כדי לעמוד בהן

פחדים וחרדות

פחדים וחרדות נפוצים אצל ילדים עד גיל 8-9. הסיבות לכך שונות ובהתאם לכך גם דרכי הטיפול.

יש ילדים הסובלים מסף תסכול נמוך, זאת אומרת: הילד נכנס למצב של מצוקה רגשית ומגיב ללא יחס למקרה. כשדברים מתרחשים בניגוד לרצונו הוא חש חוסר שליטה, כביכול הוא מותקף וחש מאוים מהסביבה. הוא נעשה חרד מאוד ויכול להגיב בצרחות נוראיות, להכות בחוזקה ולשבור כלים ללא שליטה בעצמו. גם אנו כמבוגרים נחוש תסכול אם ייהרס לנו דבר מה שהשקענו בו, אבל בכל זאת לא כל אחד יגיב בצעקות ובהרס של רכוש. ילד הסובל מסף תסכול נמוך – עלול להגיב כך! – אם, נניח, הוא יבנה מגדל בקפלה, ומישהו יעבור ויפרק לו את המגדל בטעות, הוא עלול לבכות ולצרוח נורא, ממש בהיסטריה! זאת בשל החרדה התוקפת אותו עקב האירוע.

ההורים עומדים נבוכים נוכח התגובה של ילדם ושואלים את עצמם מה לעשות? כיצד נכון ורצוי להגיב ? אם נצליח להרגיע ראשית כול את עצמינו, יש סיכוי שנצליח גם להרגיע את ילדינו. ננסה להסביר ברוגע ובהבנה גם יחד: “בנית בניין גבוה, השקעת והיה מאד חשוב לך שהוא יישאר, אבל מה לעשות שבטעות הפילו אותו? יכולים לקרות כאלו דברים. ננסה להראות לילד שיש אפשרות גם לפתור את המצב: “בוא נראה לך שלמרות מה שקרה ולמרות שזה מאד מעצבן אותך, אפשר לתקן! בוא נעשה את זה ביחד!”

ננסה להגיד: ” עכשיו אמא תבנה ואתה תעבור ותראה שזה יכול לקרות.” כך ניתן להרגיע את הילד ולהפסיק את ההרגשה שלו שהוא כביכול מותקף ומאוים.

יש לציין, שבשונה מילדים הסובלים מסף תסכול נמוך, ילדים במצב רגיל לא זקוקים להסברים. מספיק להגיד להם: ” לא נורא, לא קרה שום דבר…” לעומתם, לילדים עם סף תסכול נמוך אי אפשר לומר זאת, אצלם הדברים לא יתקבלו באופן כה פשוט.

ילד עלול לפתח חרדות גם בעקבות טראומות שעבר. מספיק ששמע סיפור מפחיד, או שמע על אדם שנפטר. כשהחרדות הן על בסיס כזה, חשוב לשוחח עם הילד על כך. הילד צריך להרגיש שהוא אינו לבד ושיש מי שתומך בו!

סיבה נפוצה נוספת היא, כשילדים חסרי גבולות, אז הם חשים חסרי הגנה ובהתאם לכך עלולים לפתח פחדים.

חרדות ופחדים אצל ילדים גורמים להם לעשות דברים שונים על מנת לשמור על עצמם, הם ינעלו את דלת הבית, ידליקו אור, ועוד… לנו כהורים רצוי להבין מה גורם לפחד, מתי הוא התחיל. לרוב יש קשר לדבר שקרה, אבל לא מחייב שיהא זה קשר מדויק.

אם ילד קרא, נניח, סיפור על גוי, לאחר מכן ראה גוי מפחיד בחוץ, והתחיל לחשוש שזהו אותו גוי מהסיפור שרוצה לעשות לו משהו, שאולי רוצה לפגוע בו… הילד ממשיך את הסיפור ומקשר אותו לעצמו ולחייו במציאות, באמצעות דמיונו המפותח…

אנו ננסה להפחית את ההתנהגות שסביב הפחד בהדרגה: “אתה יכול לנעול את הדלת רק במפתח, אין צורך לנעול גם למעלה”. לאחר זמן נשאיר את הדלת סגורה אך לא נעולה למשך כחצי שעה, בהמשך כשעה וכן הלאה.

ניתן לתת מענה לפחדים גם כשנגיד לילד לתת נשיקה למזוזה, לקרוא פרק תהילים, אפשר גם לתת איזשהו דף עם ברכה שהיא סגולה לשמירה. יחד עם כל זאת, חשוב לשים לב שהילד לא יפתח תלות מוגזמת ולא ישתמש בכך יתר על המידה, כדי שלא תיווצר תופעה אחרת הנקראת כפייתיות, עליה אסביר בסעיף הבא.

כפייתיות

כפייתיות היא מצב שבו יש פעולות מסוימות או מחשבות המטרידות וחוזרות על עצמן שוב ושוב למרות שהילד אינו רוצה בהן ואף סובל מעצם קיומן.

הכפייתיות מגיעה בשורשה מחרדה כלשהי שקיימת בנפש הילד, הוא חש חסר שליטה על מצבו ועל מציאות חייו, ונעשה מאד מבוהל מכך. באמצעות פעולות מסוימות שהוא עושה הוא מצמצם כביכול את החרדה לדבר הנתון תחת שליטתו, (מדובר בתהליך המגיע מהתת מודע). על ידי כך שהוא שם את החרדה על מעשה שחוזר על עצמו, נוצרת בליבו תחושה של הגנה מפני החרדה שמטרידה אותו.

אכן, ברגע הראשון לאחר שהילד נענה לפיתוי ועשה את המעשה הכפייתי הוא חש רגיעה, אך למעשה זוהי תרמית! הרגיעה היא לזמן קצר ומוגבל בלבד. המציאות היא, שלאחר זמן קצר שוב מגיעה החרדה, ואז הילד מנסה להגן על עצמו שוב על ידי המעשה הכפייתי. כך נוצר מעגל קסמים בו הכפייתיות רק הולכת ומתחזקת. ככל שחוזרים יותר על הכפייתיות כך גדל כוחה!

לדוגמא: ילד שמע על גנב שפרץ לבית של חברו. הוא מאד נבהל, הוא נכנס ללחץ: אולי גם אצלו בבית זה עלול לקרות… הוא חשש בעיקר מהלילה, אז כולם ישנים, ולתחושתו, אין מי שישמור. כדי למנוע מצב שכזה החליט לסובב את מפתח הבית 3 פעמים, אם הוא טעה ולא נעל פעם אחת – היה רץ אחוז בהלה, אפילו באמצע הלילה, כדי לנעול שוב את הדלת! בתחילה היה ניתן לחשוב שנעילת הדלת כך אכן מרגיעה אותו, אך בעצם נוצר כאן מעגל קסמים שחזר על עצמו שוב ושוב! החרדה עלתה, הילד השתמש במחשבה או במעשה הכפייתי, ובמקום למגר את החרדה – הכפייתיות הלכה וגברה!

כפייתיות יכולה להתחיל מדבר שאפשר היה לפתור בקלות, אך ככל שעובר הזמן היא נעשית יותר ויותר עוצמתית וקשה לטפל בה. מה בכל זאת ניתן לעשות?

חלק מהסיוע על מנת להשתחרר מכפייתיות לקוח מהגישה הקוגניטיבית – התנהגותית. הרעיון הוא לשנות משהו בטקס. זה יכול להיות אפילו שינוי מאוד קטן. אם הילד נוהג לנעול את הדלת 3 פעמים, ננסה שינעל אותה אפילו 4 פעמים, העיקר לא 3. זאת כדי לפורר את הנוקשות שבכפייתיות – כשעצם השינוי בטקס מוריד את רמת הכפייתיות. חשוב ליצור את השינוי בהדרגה, שלא יהיה קשה מדי. לאט לאט נוסיף עוד שינויים, על פי מה שקל או קשה לילד.

ניתן לומר לילד גם משפטים מרגיעים המדברים על מה שעובר עליו: “יש קול פנימי שאומר לך לנעול את הדלת? שאם לא תנעל יקרה אולי משהו? אבל אבא ואמא פה ואנחנו שומרים עליך היטב .”

ראוי לציין שיש דעת תורה ספציפית בנושא הכפייתיות, ושקיבלנו גם מהסטייפלר זצ”ל לגבי עניינים שנוגעים לדקדוק במצוות באופן כפייתי. (אמנם אני עוסקת בספר זה בילדים, אך בהחלט ידוע שיש גם הרבה בני נוער ומבוגרים שסובלים מהתופעה.)

במצב של כפייתיות יש עוד דרכי טיפול משמעותיות, הלקוחות מהגישות הדינאמית והנרטיבית, אשר אלו צריכות להיעשות על ידי איש מקצוע.

שתיקה רועמת

” שרי מתוקה, מה שלומך?” שואלת הגננת חוה את שרי, אחת מילדות הגן . שרי לא עונה.

“שרי, אולי את רוצה לשחק עם מיכל בפינת בובות?”. שרי שומרת על שתיקה ורק מהנהנת בראשה.

“שרי, איך היה בחג? אמא הכינה עוגה?”, שואלת הסייעת מתוך ניסיון לדובב את שרי לשיחה כלשהי, אך שרי בשלה, אין קול ואין עונה.

“נחמה”, פונה הגננת לאמה של שרי: “הילדה לא כל כך מדברת בגן, איך היא בבית?”

נחמה טוענת שבבית אין שום בעיה כזאת. אבל היא כן יודעת שעם אנשים אחרים, מחוץ למשפחה שרי לא ממש מסכימה לדבר.

מה זה? למה שרי לא מסכימה לדבר? זוהי תופעה שנקראת בשפה המקצועית – אילמות סלקטיבית.

מדובר בילדים שבדרך כלל ידברו עם בני משפחתם, אבל כשהם יגיעו לסביבה חברתית כלשהי, לא ידברו! לפעמים לא יוציאו הגה ולפעמים יוציאו מילה אחת או שתיים. אנו מתייחסים לעניין זה כעניין שדורש טיפול אם הילד מתמיד בכך במשך 4-5 חודשים. יחד עם זאת, חשוב לדעת, שאם לא מטפלים בתופעה בזמן, הטיפול נעשה לרוב ארוך מאד!

מהן הסיבות לבעיה?

1.חוסר ביטחון עצמי שגורם לילד להגיב בהסתגרות, ואז הוא מסנן היטב את מה שהוא רוצה להגיד, עד שמרוב סינון כבר לא נשאר לו מה לומר.

אם אצל שרי התופעה נובעת מסיבה זו, נעבוד על הדימוי העצמי שלה. זאת באמצעות נתינת משמעות לדברים שהיא עושה בלי שהיא מדברת. אם, נניח, היא משחקת בפינת בובות ונותנת לבובה בקבוק, הגננת יכולה לומר: “אני רואה שאת מטפלת בתינוקת יפה. איך את נותנת לה לאכול מהבקבוק”. עצם העובדה שמבוגר בסביבתה שם לב לכך שהיא בכלל עושה משהו ונותן לכך משמעות, (במיוחד אם זוהי משמעות חיובית) ישפיע מאוד על הערך העצמי שלה!

2.לפעמים לילד יש כעס כלשהו ואין לו כלים לבטא את הכעס. על ידי השתיקה הוא מגלה את הכעס באופן לא גלוי. בתת מודע נוצרת מציאות שעוזרת לו להביע את רגשותיו הקשים, כביכול בדרך מותרת.

אם במקרה של שרי זוהי הסיבה לתופעה, ננסה למצוא דרך למלא את הצרכים הרגשיים שלה. בתהליך טיפולי נלמד את שרי לבטא את רגשותיה הקשים באופן מותר, ללא פגיעה בחברה או בעצמה.

הדרך הטובה ביותר במסגרת הבית היא, להתייחס למשחקיה ולתת להם משמעות. שתספר גם על רגשות שליליים, אך באופן עקיף. נניח ששרי משחקת בחיות פלסטיק, נגיד שהיא לוקחת את האפרוח הקטן ומקפיצה אותו על גב האריה, אפשר לדבר על כך: “וואי, מה האפרוח עושה לאריה, נראה שהוא ממש מרוגז עליו היום…” או: “מעניין איך האריה מרגיש אחרי מה שהאפרוח עשה לו, אולי הוא עצוב…? אולי עכשיו הוא ירצה לתפוס אותו… מה האפרוח יעשה? הוא ודאי מפחד עכשיו”.

דרך משפטים מעין אלה ניתן לדבר באופן עקיף על כל מיני רגשות קיימים ואולי לא מספיק מדוברים אצל הילדה: כעס, עצב, פחד ועוד.

חשוב לשים לב שלא להגיד דברים ישירים, זה עלול יותר לסגור מאשר לעזור!

אם הילדה מתחילה פתאום להיפתח ולדבר, גם לא נשים את זה “על השולחן”. אין צורך לומר “איזה יופי… סוף סוף את מדברת”. (הדבר עלול להבהיל ולגרום לנסיגה.)

כאשר נוביל ילדה זו בזהירות וברגישות, יש סיכוי שלאט לאט היא תדבר ותבטא יותר את צרכיה ואת רצונותיה!

מה הקשב?

אנו מנהלים את עולמו של הילד, על פי דרכי החיים והציפיות הברורים לנו. אכן הילד צריך להשתלב בכך. אם לא יצליח להשתלב, צפוי שייתקל בקשיים רבים במהלך החיים המקובל בחברתנו. יישאר תלוש ויסבול מכך מאד ולו בשל העובדה שכל אחד זקוק להרגיש שווה ערך ושייך.

כאשר ילד סובל מבעיית קשב וריכוז חשוב לנו לעזור לו להשתלב כראוי. יחד עם זאת, נשתדל שלא לשפוט אותו על מה שהוא.

כשיש קושי בקשב ובריכוז הילד נסחף ללא שליטתו למחוזות אחרים. על מנת שנצליח להתחבר לחווייתו של הילד הסובל מקשיים בקשב וריכוז, קבלו כעת את הזמנתו של דניאל למסע בחלל:”שלום, קוראים לי דניאל ואני מזמין אתכם, קוראים יקרים, להצטרף אלי למסע מרתק…. בעוד מספר דקות אני יוצא לדרך, מוכנים?… היכון, הכן, צא! אני ממריא!

איפה אתם? מה, נשארתם שם למטה? אבל למה? כל כך טוב פה …. אני כבר ממש ליד העננים, עוד רגע אני עומד לצאת מהאטמוספירה…

אבל, מה זה? פתאום בבת אחת, אני חש כביכול מישהו מנער אותי: דניאל! דניאל! התעורר! מה קורה לך? תנחת! כך אומרים לי כולם… בעל כורחי אני נאלץ לחזור ולסיים את המסע הנפלא, טרם זמנו… אוף! פתאום אני גם מרגיש בושה כזאת וצמרמורת בכל הגוף! אני מרגיש אשם, כי כל המסע שלי, היה באמצע השיעור… שוב לא קלטתי כלום! אני לא יודע כיצד להפסיק לעוף. האמת היא שאני בכלל לא מנסה לעוף, זה פשוט פתאום, ככה קורה ועף לי…”

קוראים יקרים, יש מכם כאלה שיבינו מיד, גם אם אינם שותפים פעילים למסע, הם צופים קבועים בו! הם אלה שיבחינו במבט החולמני, בניתוק, בחוסר החיבור למציאות. הם אלה גם שידאגו להחזיר את האסטרונאוט לקרקע, ובהקדם!!! הם אלה שידאגו וישאלו את עצמם ואת סביבתם: מה אפשר לעשות על מנת שדניאל או נתנאל או בצלאל, או כל אותם ילדים השייכים ל’חברת החלל הבינלאומית’ יוכלו להצליח ללמוד ולקלוט?!

בשפה המקצועית קוראים לזה ADD, כלומר קושי בקשב וריכוז ברמה זו או אחרת. ילדים אלה מוסחים, חלמנים, מפוזרים, לא שמים לב לפרטים, שוכחים דברים בכל מיני מקומות וכדומה…

ישנם ילדים שלקושי שלהם, הקרוי ADHD, יש תוספת של היפראקטיביות. ילדים אלה גם אינם קשובים וגם סוערים. אצלם נראה פעמים רבות צורך בסיפוק מידי, תנועתיות יתר, קושי לשבת בשקט, צורך בריגושים ובגירויים רבים, פטפוט רב, התקלות יתר בילדים אחרים. לפעמים ירבו לשאול וכמעט לא יחכו לתשובות.

מה ניתן לעשות על מנת לסייע לילדים הסובלים מקשיים אלו?

ראשית יש לאבחן. פסיכולוג, נוירולוג, פסיכיאטר ורופא ילדים עושים את האבחנה הזו. יש גם איבחוני מחשב כ- TOVA ו- MOXO.

לאחר שאכן אובחן שמדובר בבעיית קשב וריכוז, יש צורך להתחיל לטפל בקושי.

מבחינה פיזית, בתופעות של קשיי קשב וריכוז, נמצא שבאזור האונה הפרונטלית הימנית במוח, יש חומרים שלא מופרשים או שלא עוברים מספיק טוב. לשם כך ניתנות היום תרופות המסייעות בשחרור חומרים אלה. הידועות ביותר הן הריטלין והקונצרטה.

למרות ההבנה לכך שישנם הורים הנרתעים מלקיחת תרופות אלה, יש מקרים רבים בהם אין כל אפשרות להימנע מכך. המציאות היא, שכשהתרופות לא ניתנות הילד הולך ומסתבך עם עצמו ועם סביבתו. מצב כזה לאורך זמן רב, עלול להיות הרסני לילד!

יחד עם זאת חשוב לדעת, שיש דרכי טיפול נוספות, המתאימות למקרים של קושי יחסית קל בקשב ובריכוז. כאשר ניתן לעשות זאת, אני אכן ממליצה על כך בחום, יותר מלקיחת תרופות!

ראשית אתייחס לנושא התזונה– בהתאם לשפע הרעלים המוצעים לנו בטעמיהם המענגים, ובהתאם לכמויות שאנו צורכים את אותם רעלים, כך אנו רואים בשטח, את כמויות הסובלים בין היתר גם בעניין הקשב והריכוז. סוכר וצבעי מאכל במיוחד ידועים כפוגעים בעניין זה.

ויולט אוקלנדר, הנחשבת לאחת המטפלות הרגשיות הטובות בעולם, כותבת על כך בספרה “אשנב לנפש”: “אני נוטה לכיוון הטיפול התזונתי בבעיה. לעיתים קרובות ניזונים ילדים היפר-אקטיביים בתזונה בלתי מתאימה- כמויות גדולות של סוכר ומאכלים חסרי ערך תזונתי או מזיקים ניתנים לילדים אלה כגמול או לשם הרגעתם”.

הורים שואלים, בצדק רב, מה נעשה? העולם היום מלא וכמעט שאי אפשר לברוח מכמות הממתקים בכל מקום. אם נמנע אותם באופן קבוע מהילד, ייתכן שיגרם לו נזק מכיוון אחר… ואני בהחלט מסכימה! לפיכך אני מציעה מספר דברים אתם רכשתי ניסיון טוב:

  1. בתחילה, עד שהילד מתרגל, לא רצוי לקחת לו לגמרי את הממתקים. במקום זאת, ניתן לשמור את הממתקים שהוא מקבל, בקופסא או בשקית ששייכת רק לו עד לזמן שבו יהיה מותר קצת… בשבת, בראש חודש, או בכל אירוע מיוחד אחר, בו יוכל הילד לבחור ממתק או שניים כרצונו. תופתעו עד מאד לגלות את המהירות שבה תתמלא השקית! בהמשך, כאשר השקית עולה על גדותיה, ניתן להציע לילד לשים את הממתקים בתיבה שבה נאספים מצרכים עבור נזקקים, לדוגמא “חסדי נעמי”, כי יש ילדים שאף פעם אין להם שום ממתק בכלל וזה מאד מאד ישמח אותם!… עשו זאת רק אם הילד נענה לכך בקלות וללא לחץ! אז מתוספת גם חוויה משותפת כשהולכים לשים את הממתקים בתיבה וזוכים במצווה!
  1. כשילד מביא הביתה ממתק שקיבל במסגרת הלימודים ומתגבר על אכילתו, כדאי לציין את העובדה שהוא ילד מאד גיבור! למרות שכל כך מתחשק לו לאכול עכשיו את הממתק הוא מתגבר ולא אוכל, כי הוא מבין שזה לא טוב לו.
  1. רצוי לתת משהו טעים ובריא במקום הממתק עליו התגבר! יש אפשרויות רבות להכנת ממתקים בריאים ביתיים. הסילאן (זה שללא תוספת סוכר) משמש היטב במקום סוכר בהכנת עוגות. אננס, אפרסקים, תותים קפואים או אוכמניות טחונים ומוקפאים משמשים כארטיק סורבה משובח! ניתן להשאיר גם כמנה אחרונה של רסק במקרר… ישנם ספרים לבישול בריא, מהם ניתן לקחת ולפתח רעיונות שונים. כמו כן פירות יבשים וחמוציות ללא תוספת סוכר, משמשים כתחליף לסוכריות ומרמלדות!…

שנית, תרופות טבעיות – יש תרופות טבעיות שונות. אני באופן אישי ראיתי עם תרופה מעין זו תוצאות יפות. כפי הנראה, יעילות התרופה ניכרת במקרים יחסית קלים וללא לקיחת ריטלין לפני כן. התרופה ניתנת לילד פעמיים ביום, ולאחר כשבועיים מתחילים בדרך כלל לראות תוצאות.( ניתן לקבל ממני המלצה לתרופה מסויימת.)

שלישית, פעילות גופנית – כמו קפיצה בטרמפולינה, קפיצה בחבל. כל יום כעשר דקות נמצאו כמסייעים מאוד בתחום הקשב והריכוז. כפי הנראה, גם התעמלות כללית, על בסיס יומיומי מועילה לכך מאד.

לאחר שניסיתם את הדרך הטבעית במשך כחודשיים, שימו לב, האם ישנם שינויים. ישנו שיפור? עד כמה? אם השיפור משמעותי המשיכו להתמיד בכך, אם לא, אני ממליצה לעבור ללא שהיות לשלב הבא, של נטילת התרופות המקובלות בשוק!

בהיותנו מתייחסים לנושא הקשב והריכוז, ראוי לציין גם את החלק הרגשי המלווה לכך. יש מצבים בהם מה שנראה כבעיית קשב וריכוז, נמצא בשורש במקום רגשי. ילדים המוטרדים מבפנים, ילדים בעלי פחדים וחרדות, ושאינם מצליחים לבטא את קשייהם ורגשותיהם השליליים, יכולים להיות חסרי מנוחה, מתקשים לשבת בשקט וכדומה… הסימפטומים יכולים להראות כמו הסימפטומים של ילדים היפראקטיביים.

גם כאשר ברור שהקושי בקשב וריכוז עומד על בסיס נוירולוגי ולא רגשי, אין להתעלם מהשלכותיו הרגשיות. לילד כזה יש פעמים רבות קושי רגשי שהוא בדרך כלל תוצאה של הקושי שלו בקשב וריכוז. הילד, במיוחד זה הסובל מקשב בשילוב של היפר (ADHD) נפגע רבות מחוסר הסבלנות של המבוגרים כלפיו, הם אינם נותנים בו אמון, פעמים הוא לא מרגיש מספיק אהוב, החברה דוחה אותו, הערך העצמי שלו ירוד וכדומה… ילד זה זקוק לבניית חוסן פנימי שיעזור לו להתמודד עם העולם!

במסגרת הסיוע הרגשי ניתן לבחון את קשייו של הילד, להעניק לו כלים על מנת להרגיש טוב יותר בבית ובחברה. בעבודה המשותפת עם ההורים המתמודדים, ניתנים להם כלים לבניית תקשורת בריאה ונכונה יותר עם ילדם וכן, ניתנים להם כלים לבניית משמעת וגבולות הנחוצים לילד! הדברים נעשים מתוך שיתוף והכלה. ההורים והמטפלת נעשים כצוות פעיל הבונה ומנווט את הילד בסייעתא דשמיא, למקום הבנוי והטוב ביותר עבורו!

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

הנחיית סדנאות

סדנאות- למי הסדנאות מיועדות? הסדנאות הבאות מיועדות לנשים הסובלות מרגשי נחיתות וחוסר ביטחון ביחס לחברה בכלל או ביחס לדמות מסוימת בפרט. כפי

תקשורת בונה

בשבוע שעבר התוודענו לחשיבות ההתפתחות של יכולת הביטוי הרגשי וכיצד הדבר מתחיל כבר בשלב מוקדם אצל התינוק הקטן. כעת ננסה להכיר נקודות

גשר שמוביל אל החופשה…

לסיום נוסיף זמנים מיוחדים, אשר את הזיכרון מלווים במשך שנים. בהם גם ניתן להשלים פערים רגשיים. חופשה! רבים מאתנו חווים את החופשה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401