תם עידן החינוך

‬ מאת הרב אלחנן קרביץ שם הכותב יעודכן בקרוב במערכת הרמ”א (או”ח סי’ רכה ס”ב) כותב: יש אומרים שמי שנעשה בנו בר מצוה יברך, ברוך…

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

ההתמודדות עם ילדים (ג)

Share on facebook
Share on google
Share on whatsapp
Share on email

קום ועשה!

כאשר קורה אסון, מכל סוג שהוא, וזו רק שאלה של זמן עד שהילדים יקלטו:

במקום לחכות או לסמוך על כך שהם כבר יראו או ישמעו מה שקורה, או לחלופין, לקוות שהם לא יקלטו מה בדיוק קורה, נכון הרבה יותר ליזום שיחה עם הילדים, כדי לספר להם את הפרטים. אם נחכה עד שהם יתחילו לחשוד שמשהו קורה, או גרוע מכך, אם הם יתחילו לשמוע שמועות לא נכונות ו”חדשות” לא מדויקות מאנשים ברחוב, רמת החרדה שלהם תהיה הרבה יותר גבוהה, והאמון שלהם בנו ייפגע קשות, לפעמים, בצורה בלתי הפיכה.

חשוב לספר להם על המצב, במילים פשוטות וברורות, בלי הסברים עמוקים ומסובכים שאין דעתם קולטת, ובלי לשקר ולהסתיר מהם פרטים, שסביר להניח שייוודעו להם ממילא, במוקדם או במאוחר. מערכת האמון שביכולתנו לבנות עם הילדים דווקא אז, היא חיונית מאין כמוה, גם למעננו וגם למענם. בכוחה להשפיע לטובה על כל הקשר שבינינו ובין הילדים, לכל החיים, ובכוחה להוסיף להם שלוות נפש ורוגע. (ומכלל הן אתה שומע לאו, כמה יש להיזהר מלשקר להם. די בשקר אחד כדי לגרום להם לאבד את האמון בהורים, חסר שילווה אותם כל חייהם.)

יש למסור להם את העובדות כפי שהן, בצורה ברורה, ולא ברמזים, במשפטים קטועים ובחצאי משפטים, מתוך הנחה “שהם כבר יבינו בעצמם למה הכוונה”. צריך לשים לב, עד כמה שאפשר, שלא להשאיר מקום לטעויות, לפרשנות לא נכונה ולדמיונות פרועים (גם בין המבוגרים, חשוב ללמוד איך לדבר בבהירות, בלי לסמוך על כך שהאחרים יבינו בעצמם למה אנו מתכוונים. חוסר בהירות נושא באחריות לרוב האי הבנות ולרבות מן המחלוקות והמריבות שבין אדם לחברו ובין איש לאשתו, ועל אחת כמה וכמה שהוא גורלי כאשר מדובר בילדים!).

ידע אמיתי, כואב ככל שיהיה, פוגע פחות ומסב נזק קטן יותר מידע מוטעה וקטוע, המופנם משום שלא דיברנו עם הילד בצורה ברורה ופשוטה, אלא השארנו מקום לדמיונות ולשמועות מהרחוב.

כשמשתפים אותם במה שקורה, חשוב לדבוק בעובדות הרלוונטיות כעת, ואין צורך להיכנס לפרטים מיותרים, להציפם בידע שאין להם צורך בו, או לשתפם בשאלות מסובכות, בדילמות ובהתלבטויות. אלו רק עלולים להוסיף על הבלבול והחרדה שלהם ועל הקושי שלהם להתמודד עם האירוע.

כמובן, בכל מקרה צריכים לשקול לגופו של עניין ולהביא בחשבון את העניין המדובר, את גיל הילדים, את רמת הבנתם ואת אופיים. כמו לכל דבר בחיים, גם לכך אנו צריכים את “החלק החמישי של השולחן ערוך”, שאותו אי אפשר להעלות על הכתב.

מאחר שילדים קולטים גם את המצוי “בין השורות”, ויש להם “קולטנים” רגישים במיוחד לקלוט את שפת הגוף שלנו, עלינו להתכונן היטב לשיחה ולעשות כל מאמץ לדבר עמם בצורה שלווה ורגועה, ולא בהיסטריה או בסערת רגשות חסרת שליטה. רק לשם המחשת הרעיון: חשבו על הורה, המנסה להרגיע את ילדיו ואומר: ‘הכל יהיה בסדר, אין מה לדאוג’, אך עם סיום המשפט, הוא פורץ בבכי מר ובלתי נשלט, או תופס את ראשו בשתי ידיים כצועק “געוואלד!” אם הילדים יגלו שיש סתירה בין שפת גופנו והבעת פנינו ובין המסרים המילוליים שאנו מנסים להעביר להם, הם לא יאמינו לנו (ובצדק רב!).

פעם סיפר לי אדם על אמו, שנהגה לדבר הרבה על אמונה וביטחון, ובכל פעם שילד התלונן על חסר כלשהו או על מצוקה, היא הייתה מטיפה לו: “איפה האמונה שלך?!” אולם כאשר משהו חסר או הציק לה, היא הייתה נשברת וכמעט קורסת – בקלות. המסר הכפול שלה בלט, וכמובן הזיק לילדים.

נחוץ להעלות בשיחה עמם גם את ההשלכות שסביר להניח שיהיו, ולתאר איך יוכל המצב להשפיע עליהם. יש להכינם למה שעתיד להיות, גם טכנית – מצד סדרי הבית שאולי ישתנו (ההורים יהיו עסוקים וירבו להיעדר מן הבית; הילדים יצטרכו לישון אצל קרובי משפחה; חלוקת תפקידים מחודשת – מי יכין את הארוחות, מי יטפל בכביסה ובניקיון הבית, מי ידאג להלביש את הילדים הקטנים ולשלוח אותם לבית הספר וכדומה); וגם נפשית – מצד השלווה והרוגע שאולי יופרעו זמנית (הורים עצבניים ומתוחים, הם יותר קצרי רוח; מידת הסבלנות והסובלנות שגם ההורים וגם הילדים יצטרכו להתאזר בהם – גם ביחסים שבינם לבין עצמם וגם ביחסים שבינם לבין שאר האנשים הבאים אתם במגע, ועוד).

כאשר הילדים ידעו מראש למה לצפות, הם יהיו מוכנים יותר מבחינה נפשית ויהיה להם קל יותר להתמודד עם המצב. כפי שהסברנו כבר (בפרק ‘להלביש צורה לדאגה’), כאשר דברים מקבלים צורה וכאשר יכולים לתאר מה בדיוק עלול לקרות, הדברים מפחידים הרבה פחות, הדמיונות על כל האפשרויות האיומות שאפשר להעלות על הדעת – נחלשים, ואפשר להתכונן כראוי.

דברים אלו נכונים במיוחד, ואף חיוניים, כאשר מה שעתיד לקרות, באמת יהיה מזעזע וקשה. פגשתי מקרים – קיצוניים אמנם, אבל שכיחים יותר ממה שאנו סבורים – של אנשים שלא סלחו להוריהם על שהעלימו מהם ידע על אב או אם שעמדו למות! מקרה כזה, מזעזע במיוחד, זכור לי היטב: ילד שב הביתה מן החיידר, ראה אנשים עומדים בחוץ, וכך נודע לו שאביו נפטר! אמו לא ידעה איך להתמודד עם מחלתו הקשה של בעלה ומה לומר לילדים, והיא “בחרה” ב”שב ואל תעשה” ולא סיפרה להם על העומד לקרות. האסון הלא צפוי שנחת עליו בצורה פתאומית, גרם לילד הלם נורא, והוא התבטא באוזניי ואמר, שלא ישכח ולא יסלח להם לעולם על מה שעשו לו. נוסף על צערו הרב, הוא היה מוצף ברגשות אשמה, שאילו היה יודע על מצבו הקשה של אביו, היה משתדל לשפר את התנהגותו ואת יחסו אליו ודואג לגרום לו נחת. הוא הרגיש גם שעשקו ממנו את האפשרות ליישר את ההדורים עם אביו ולפייסו בעודו בחיים.

כמה נקודות חשובות נוספות שנחוץ לקחת לתשומת לב:

אם מדובר באירוע קשה, הכרוך בהשלכות מרחיקות לכת ובסערת רגשות חזקה (למשל, גירושין, אחד הילדים שנשר, תאונת דרכים או אסון אחר הכרוך רח”ל במוות, או אפילו מחלה מסוכנת הכרוכה בטיפול ממושך ומסובך, ועל כן עתידה לשנות את המצב בבית בעתיד הקרוב – ואולי גם הרחוק), חיוני לתת לילדים זמן לעכל את הדברים. יש להביא בחשבון, שהמצב, וכן חלק גדול מהמושגים הכרוכים בו, זרים להם וחדשים בעיניהם, ולכן נחוץ לאפשר להם להעלות כל שאלה או פרט שהם רוצים לברר וכל מחשבה או רגש כפי שהוא עולה בדעתם וכפי שהם מצליחים לבטא. יש להקדיש להם את כל הזמן שהם זקוקים לו, כדי להקל עליהם ולפשט להם את הדברים.

כדי להקל באמת על מצוקתם של הילדים, הכרח “להיכנס לנעליהם” ככל האפשר ולדבר עמם דווקא על מה שמציק להם, ולא על מה שמציק לנו ולכן נדמה לנו שהוא מציק גם להם!

היות שאי אפשר לדעת את המתרחש בשכלו ובנפשו של הזולת, ועל אחת כמה וכמה אצל ילדים קטנים, יש למצוא את הדרך, אולי בעזרת התייעצות עם מומחה ובעל ניסיון, לדובבם ולהביאם לשתף אותנו במה שהם חשים, בלי לחוש בושה או פחד. עלינו לתת להם את הלגיטימציה לשאול כל מה שמציק להם ולספר כל מה שמעיק על לבם, ולהאזין לשאלותיהם ולהרהוריהם באורך רוח ובמלוא הסבלנות.

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

ההתמודדות עם ילדים (ד)

כאשר משהו לא טוב קורה, טבעי שהוא יכאיב, ידאיג ויעורר פחד וחרדה. לכן חיוני לתת לכל הרגשות הללו לעלות על פני השטח

ההתמודדות עם ילדים (ב)

כל החושים דרוכים וערניים… כאשר קורה אסון רח”ל בסביבה הקרובה, אחת הטעויות החמורות והאומללות ביותר של הורים היא, ההשערה שהילדים אינם חשים

ההתמודדות עם ילדים (א)

שאלות ותשובות ילדותיות… מטבע הדברים, הורים שפויים מנסים לגונן על ילדיהם הרכים מכל פגיעה ונזק, ולכן הם יעשו כל מאמץ כדי לחסוך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401