תם עידן החינוך

‬ מאת הרב אלחנן קרביץ שם הכותב יעודכן בקרוב במערכת הרמ"א (או"ח סי' רכה ס"ב) כותב: יש אומרים שמי שנעשה בנו בר מצוה יברך, ברוך…

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

פרפקציוניזם

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

פרפקציוניזם

אם נתבונן על המקרים השונים שמתרחשים סביבנו, ועל תגובתם של אנשים למקרים שמתרחשים עמם – נווכח כי הרבה יותר מכפי שהם מגיבים לסיטואציות עצמן, הן מגיבים לפרשנות שלהם ביחס לאותן סיטואציות.

לדוגמה, אדם שמפחד שמא יטעה בעבודתו ויפעל שלא כפי שמצופה ממנו. אותו אדם, אינו חושש מפני עצם הטעות, אלא מפני המשמעות של הטעות וההשלכות שתהיינה לה על פי תפיסתו. ישנם אנשים, שמבחינתם, טעות אמנם אינה סיטואציה נעימה, אך היא אינה סוף העולם… ומלבד זאת, הם מבינים שטעויות – בדרך כלל ניתן גם לתקן… אנשים אלו, לא יהיו חרדים כל כך מפני אפשרות של טעות, משום שעל פי תפיסתם ועל פי הפרשנות שהם מעניקים למציאות – טעות אינה מאורע מאיים כל כך.

לעומת זאת, בתפיסתם של אנשים אחרים, טעות מהוה מאורע איום ונורא, דרמטי ומשמעותי ביותר. על פי תפיסתם של אלו, סיטואציה של טעות מהוה קושי שלא ניתן להתמודד איתו, בעיה בלתי פתירה. משום כך, הם יחושו חרדה מפני האפשרות שיטעו, שכן על פי הפרשנות שהם מעניקים למציאות – המשמעות של טעות אפשרית הינה קטסטרופלית. הם מאמינים, שאם יטעו – הדבר יעיד על כך שהם אינם בעלי ערך, אינם יעילים, והם יאבדו את כל החשיבות שלהם.

אנשים מהסוג הראשון, לא יתקשו לקחת אחריות ולהכיר בטעויות שלהם, או לשמוע ביקורת. זה אולי לא יהיה להם נעים, אך הם מבינים שגם אם טעו – אין בכך כדי לאיים על כל הזהות שלהם. לעומתם, אנשים שנמנים על הסוג השני – יתקשו לקחת אחריות על מעשיהם, לשמוע ביקורת או להכיר בטעות, משום שעל פי תפיסתם הטעות מהוה אסון של ממש, ויש בה כדי לאיים על כל הדימוי העצמי שלהם.

האם ישנו הבדל בין הטעויות שטועים אנשים מהסוג הראשון ובין הטעויות שטועים אנשים מהסוג השני? ממש לא… ההבדל המהותי כל כך ביחס של שתי הקבוצות כלפי הטעויות שלהם – אינו נובע מהבדל במציאות, אלא מהבדל בתפיסה ובפרשנות שהם מעניקים לטעות.

כלומר: אנשים, למעשה, אינם מגיבים למציאות – אלא למשמעות של המציאות כפי שהיא נתפסת בעיניהם. הם לא מגיבים למה שקורה בשטח, אלא למה שהם מאמינים שקורה בשטח. נקודת המוצא, פרשת הדרכים – הינה הסיטואציה של הטעות, אולם ממנה מסתעפות שתי דרכים שונות בתכלית: ישנם אנשים שהטעות תוביל אותם למסקנה שהם עומדים לאבד את כל הערך העצמי שלהם, מה שיגרום להם כבר כעת לחוש אבודים וחסרי אונים, בעוד אחרים – יקחו את הטעות למקום שונה, ויסיקו ממני כי עליהם להיות אחראים יותר מכאן ולהבא, ולעשות את שנדרש בכדי שלא לשוב ולטעות, או בכדי לתקן את הטעות הנוכחית.

הדרך הראשונה, תוביל את האדם שטעה לחוסר תפקוד, לדכדוך, ליאוש ולחוסר אונים, משום שעל פי תפיסתו – הטעות אינה ניתנת לתיקון. לעומת זאת, הדרך האחרת – תוביל את האדם לעשיה מוגברת בהמשך, משום שעל פי תפיסתו הטעות נועדה בכדי לאפשר לו להפיק לקחים ולהיות בעתיד איכותי ויסודי יותר.

ככלל, ישנם אנשים המאמינים, שטעויות לא ניתן לתקן. משום כך, הם משתדלים להמנע מסיטואציות חדשות בחייהם, משום שהם מבקשים לשמור מרחק בטוח מהטעות. מבחינתם, הטעות הינה דרך אל חזור, ואם יעשו הכל בכדי להמנע מלהקלע אליה. כמובן, ההמנעות מסיטואציות חדשות בחיים – יכולה במידה רבה להגן על האדם מפני טעויות, אולם בה במידה שהיא חוסכת ממנו סיכונים – היא מונעת ממנו סיכויים להתקדמות בחיים.

הכל או לא כלום

האנשים שחוששים לטעות, מציבים לעצמם למעשה סטנדרטים גבוהים ביותר, רף של הצלחה אותו הם מאמינים שעליהם להשיג. הם מרגישים שעליהם להיות מושלמים, ואפילו לא פחות מכך. מושלמים בעבודה, מושלמים בהורות, מושלמים בזוגיות, מושלמים בכל תחום בחייהם. על פי תפיסתם, אם הם אינם יכולים להיות מושלמים – עדיף שלא ינסו כלל. במילים פשוטות, גישתם הינה: הכל – או לא כלום.

במקרים רבים, אותם אנשים כלל אינם מודעים לכך שהם יצרו לעצמם סטנדרטים שכאלו. הם אינם מודעים לכך שהם פועלים על בסיס אמונות וגישות מעין אלו. בפועל, לעיתים מדובר באנשים שאינם מתאמצים ואינם משקיעים בשגרת חייהם, הם אפילו סובלים מדחיינות, והם כלל לא מודעים לכך שהסיבה העומדת מאחורי דפוסי ההתנהגות הללו – הינה: האמונה על פי אין ערך לכל מה שאינו מושלם לגמרי.

אולם אם ברצוננו לזהות את דפוס החשיבה האמור, נוכל לעשות זאת בקלות רבה:

הבה נשאל את אותו אדם המדשדש בחייו, אינו מתקדם ואינו מתפקד בצורה יעילה: "אילו מצבך הכלכלי היה טוב יותר, מעמדך החברתי גבוה יותר, ובעבודה היו מעריכים אותך יותר. האם לדעתך היית מתפקד בצורה טובה יותר? האם היית דוחה פחות מטלות ומשקיע את עצמך בעשיה רבה יותר?". אם התשובה לשאלה זו חיובית – נוכל להסיק מכך שאותו אדם סובל מגישה של 'הכל או לא כלום'.

הסיבה פשוטה: אם לדעתו של אותו אדם, ביכולתו לתפקד אחרת, תוך תלות בתנאי החיים המשתנים – הרי שלמעשה, המשמעות היא, שהסיבה לכך שכעת הוא אינו עושה די, הינה משום שהוא מאמין שאין ערך לעשיה שלו כל זמן שהיא אינה יכולה להיות מושלמת בנוכחותם של תנאי החיים הנוכחיים שלו. על פי תפיסתו, כל עוד תנאי החיים שלו הינם כאלו שאינם מאפשרים לו לפעול בשלמות – עדיף שלא לעשות מאומה על פני עשיה שתוביל להצלחה מוגבלת.

אם נתבונן סביבנו, נמצא כי ישנם אנשים רבים שמתפקדים היטב, למרות שתנאי החיים שלהם אינם אידיאליים. יתכן שהם אינם מגיעים לתוצאות מושלמות, יתכן שהיו יכולים להשיג יותר בנסיבות אחרות, אך הם פועלים ועושים כפי יכולתם במסגרת היכולות שלהם! אם אותו אדם אינו נוהג כך, הרי זה משום שהוא אינו מוכן לקבל מציאות של הצלחה מוגבלת, ומבחינתו, אם אינו יכול להגיע לפסגה – עדיף שלא לצאת כלל לדרך…

אלו הם האנשים של שחור ולבן, טוב ורע. אנשים שמתאפיינים במערכת אמונות, על פיה ישנן שתי דרכים בלבד: הכל – או לא כלום. אם מעריכים אותי בעבודה על הישגי – יש טעם להתאמץ, אך אם לא – עדיף לא להתחיל בכלל. אם אני מקבל את המשכורת עליה חלמתי – שוה להשקיע, אך אם לא – עדיף לא לעבוד כלל.

כמובן, אנשים אלו לעולם לא יחשפו את המניע העמוק והאמיתי שלהם. הם ישתמשו בתירוצים שונים, ויסבירו שעבודה פלונית אינה מתאימה לרמתם, עבודה אחרת – אינה מתאימה ליכולות שלהם, עבודה שלישית – גובלת בניצול, וכן הלאה. כל הסבר בפני עצמו – נשמע הגיוני, אבל צירוף של התמונה הכוללת, מעלה את השאלה האם מעבר להגיון ישנה מחשבה יעילה או שמא לא…

משום שבהחלט יתכן, שאדם בעל תארים מתקדמים, ירגיש החמצה אם יעבוד בעבודה שאינה מביאה לידי ביטוי את יכולותיו וכישוריו. בהחלט יתכן שהוא ירגיש, שקשה לו לקום בבוקר כשהוא יודע שבסופו של חודש הסכום שיופיע בתלוש הינו מינימלי. אולם אחרי כל הטיעונים הללו, נשאל בכנות: האם חוסר המעש – משרת את אותו אדם טוב יותר? ברור שלא!

אם בשורה התחתונה, אדם מוצא שהוא אינו מתקדם בחיים, הרי שהמציאות מדברת בעד עצמה. הוא יכול להשלות את עצמו שההגיון הוא המפעיל אותו, אבל גם אם יש הגיון בדרך הפעולה שלו – הדבר עדיין אינו הופך אותה ליעילה… יתכן שלאותו אדם ישנן אמונות עם הגיון רב, אך היעילות ממנו והלאה! הסטנדרטים שלו גבוהים, אבל העשיה שלו – מינימלית ומטה, ובסופו של דבר, התוצאות של הגישה הזו הן התוצאות הגרועות ביותר שהוא יכול להשיג!

הסכנה שבפרפקציוניזם

כאשר אדם פועל על פי סטנדרטים פרפקציוניסטיים, ואינו מודע כלל לכך שישנה מערכת שלמה של אמונות שמפעילה ומניעה אותו, הוא עשוי לסבור כי לאנשים אחרים אמנם יש סטנדרטים נמוכים, אך הוא, ביחס לעצמו, אינו מוכן לוותר. הוא אפילו עלול לחשוש, כי אם יוותר לעצמו – הדבר יפגע בסופו של דבר ברמה שלו, ביעילות שלו או בהתקדמות שלו.

אולם בסופו של דבר, אותו אדם פוגע בעצמו בכמה אופנים. הוא עלול להיות קשה מדי עם עצמו ולא לסלוח לעצמו על טעויות שעשה, ובעקבות כך הוא עלול גם להיות קשה מדי עם אחרים ולא לסלוח להם על טעויות שעשו. הוא אמנם עשוי לומר שהוא סולח, אך בפועל – הוא לא יהיה מסוגל לקבל את הטעויות שלהם, משום שמבחינתו, הכרה בכך שטעות הינה מציאות הגיונית ומתקבלת על הדעת – עומדת בסתירה לאמונה הבסיסית על פיה הוא מנהל את חייו.

ומלבד זאת, כפי שכבר הזכרנו, אותו אדם עלול להמנע לחלוטין מעשיה, ולהשיג תוצאות הרבה פחות טובות מכפי שהיה משיג אילו היה חותר לעשיה התואמת את גבולות היכולת שלו. אמנם הוא חושש שעשיה בלתי מושלמת תפגע בו או ברמת התפקוד שלו, אבל אם יערוך לעצמו את המאזן הוא יגלה, שחוסר המעש – משיג בודאי תוצאות הרבה פחות טובות, ומונע לחלוטין את התקדמותו.

כיצד מתמודדים?

אם נתבונן נמצא, כי למעשה, בפני האדם הסובל מפרפקציוניזם, עומדות מספר דרכים בהן ביכולתו לתפוס את המציאות, בעוד הוא בוחר באופן אוטומטי באחת מהן. אם נקח לדוגמה את האדם שחושש לחפש עבודה חדשה או 'להגדיל ראש' בעבודתו הנוכחית שמא יטעה, הרי שהוא יוצא מנקודת הנחה שטעות עלולה להוביל לפיטוריו, ומי יודע לאילו עוד השלכות. אולם למעשה, ישנה אפשרות נוספת: ישנה אפשרות, שאם אם יטעה – לא יפטרו אותו, וגם אם יפטרו אותו – הוא ימצא בקלות רבה עבודה אחרת בה יעריכו דוקא את נכונותו לפעול בתחום החוסר וודאות ולקחת סיכונים.

האם ניתן לצפות מראש איזו מבין האפשרויות נכונה? ממש לא. ובכל זאת, חשוב לדעת ששתיהן קיימות. הפרפקציוניסט, רואה רק את אפשרות האחת: על פי תפיסתו, הטעות הינה האסון הגדול ביותר שיכול לקרות לו, וההמנעות מטעות עדיפה על פני כל אפשרות אחרת. מבחינתו מדובר בעובדה שאין לערער עליה. אולם ברגע בו יאפשר לעצמו לראות את התמונה הכוללת, ולהבחין בצדדים נוספים ובאפשרויות נוספים לתפיסת המציאות – יהיה זה הצעד הראשון בדרך לשחרור מחוסר המעש שגוזרת עליו תפיסתו הפרפקציוניסטית.

לכן, המטרה הראשונה שלנו תהיה, לעזור לפרפקציוניסט להביט על המציאות במבט רחב יותר שמכיר במגוון האופציות, ולהשתחרר מהקיבוע המחשבתי שגורם לו לתפוס את המציאות בצורה מסויימת דוקא. ואכן, אחת המיומנויות החשובות ביותר במערכת החשיבה האנושית, הינה היכולת למצוא לכל סיטואציה פתרונות חילופיים ומגוונים.

הבה נקח לדוגמה סיטואציה, בה הפרפקציוניסט מיודענו קבע עם פלוני להפגש בשעה שמונה, ואילו הלה איחר לפגישה – והגיע בשעה שמונה וחצי. עד כאן, מדובר בעובדות. הלה לא הגיע בזמן, אלא איחר. אולם מכאן ואילך, מתחילים הרגשות להפגין נוכחות, ומיודענו מרגיש כעס, לחץ ומתח.

בראשו, עוברות כעת מספר מחשבות. הוא אומר לעצמו, שאסור לאנשים לאחר לפגישות עמו, ומי שמאחר – מזלזל בו. הוא מסיק, כי אדם שמאחר לפגישה – הינו בודאי אדם בלתי אמין, שהרי מי שאינו מכבד את זמנו של הזולת בודאי גם לא יכבד את ממונו. מתוך כך, הוא מתקדם אל המסקנה הבאה, ואומר לעצמו שאדם שאינו מכבד את ממונו – עלול לנצל אותו לרעה. וכבר, בידו אבחון מפורט, שלילי למדי, אודות אותו אדם שעמו הוא נפגש.

אולם הבה ננסה להציע שינוי אפשרי בדפוס החשיבה:

ראשית, אותו אדם יכול לשנות את התפיסה שלו, ולהבין שלא קרה כלום אם אנשים מאחרים לפגישה עמו, בפרט כאשר הוא מצליח לנצל את הזמן היטב. הוא יכול גם להגן על עצמו ולהחליט, שבפעם הבאה יסכם מראש שאיחור של מעבר למספר רגעים – יוביל לדחיית הפגישה להזדמנות אחרת.

שנית, אותו אדם יכול לבחון שוב את המסקנות שלו, ולקבל כי תתכן מציאות בה אדם מאחר לפגישה מבלי שהדבר מעיד על זלזול. יתכן שהאיחור נבע מאילוץ בלתי צפוי, יתכן שהוא נבע מתכנון זמן לקוי, ויתכן שהמאחר סובל באופן כללי מדחיינות שכלל אינה קשורה אל הפגישה הנוכחית בדוקא. בחינה מחודשת של המסקנות, עלולה להוביל את אותו אדם לבדיקה עניינית בדבר מידת האמון שהוא יכול לתת במאחר, מבלי שיציב מראש דעה ברורה ומוחלטת.

לאחר שהפרפקציוניסט יצליח להכיר בקיומן של אפשרויות נוספות, חלופיות, לדפוס החשיבה הנוכחי שלו – הוא יוכל להתחיל בהערכת הרווח וההפסד שמניבה כל אחת מהאפשרויות.

עליו לבדוק עם עצמו, אילו תפיסות או אמונות עשויות היו לשפר את הרגשתו ולשרת אותו בצורה הטובה ביותר. הוא עשוי לגלות, שאם יקבל את העובדה שאנשים עשויים לאחר לפעמים, וימנע מלשלול מראש אנשים מאחרים או לחרוץ את גורלם ולקבוע כי הינם אנשים שאינם ראויים לאמונו – הוא יחסוך לעצמו תסכולים רבים, ימנע מלאבד קשרים חיוביים עם אנשים שונים, ובסופו של דבר – ישפר את התפקוד שלו ואת איכות חייו.

הוא עשוי להגיע למסקנה, שאילו היה מחליף את אמונותיו הנוכחיות באמונה על פיה טוב יעשה אם יהיה פחות שיפוטי כלפי אנשים מאחרים, ואם היה מאפשר לעצמו לשתף עמם פעולה בתחומים שונים תוך הכרה במגבלה שגורמת להם לאחר – הוא היה יכול למצוא פתרונות רבים שיחסכו ממנו את התסכול הנובע מהאיחורים החוזרים והנשנים שלהם. הוא היה יכול, למשל, לקחת בחשבון את האיחור הצפוי, ולהתייחס אל הפגישה כאילו נקבעה לשעה מעט מאוחרת יותר, כך שלא ירגיש מנוצל כאשר הפגישה לא תתחיל במועדה.

במילים אחרות, הפרפקציוניסט יכול להבין, שהוא יכול לחסוך לעצמו את ההרגשה הרעה שנגרמת לו בעקבות איחוריו של פלוני, וזאת מבלי לשנות במאומה את העובדות, אלא רק את ההתייחסות שלו אליהן את האמונות שלו המביאות אותו לפרש אותן בצורה מסויימת.

כך, הוא יכול לגלות, שאמנם מדובר באדם שהאיחור מהוה מבחינתו דפוס התנהגות קבוע, אולם לאחר שהוא מגיע – הפגישה עצמה מתנהלת בנינוחות יוצאת דופן, ומביאה לתוצאות חיוביות במיוחד. הוא עשוי להפנים, שהאיחור – בסופו של דבר אינו גורם לו נזק משמעותי, מלבד כמה רגעים של תסכול קל, ומתוך כך – לאפשר לעצמו לבחון את מידת ההשפעה שישנה לדפוס ההתנהגות של המאחר על האמינות הכללית שלו ועל יכולתו לעמוד בסיכומים בתחומים אחרים בחייו.

ובסופו של דבר, אילו יצליח להטמיע את האמונות החדשות הללו בחייו – הוא ירגיש פחות חסר אונים כאשר אנשים מאחרים לפגישות עמו, ויוכל להפיק הרבה יותר מעצמו וממערכות יחסים שלו עם הסובבים אותו.

הרחבת המידע

במקרים רבים אחרים, אנשים פרפקציוניסטים יכולים להקל על עצמם באמצעות תהליך שהוא יחסית רציונלי: בדיקה יסודית יותר של המידע שברשותם, ואיסוף מידע נוסף, שיאפשר להם להעריך בצורה מבוקרת ומדוייקת יותר את רמת האיום או הסיכון שנשקף כתוצאה מסיטואציה מסויימת.

נקח לדוגמה הורים, שתפסו את בנם משקר מספר פעמים. כעת, הם אינם מצליחים להרדם בלילה… מבחינתם, מי ששיקר פעם אחת, והאמת הצרופה אינה נר לרגליו – הינו בעל פוטנציאל משמעותי להיות בעתיד שקרן ועבריין. אולם הבה נבחן את הנחות היסוד של אותם הורים – במבט רציונלי:

האם התחזית האוטומטית של אותם הורים, על פיה בנם יגדל לשקרן פתולוגי ועבריין מועד – תתממש בוודאות? סביר להניח שהתשובה על כך שלילית…

לעיתים קרובות, ילד משקר רק משום שהוא למד שזו דרך שמאפשרת לו 'להסתדר' מדי פעם, מבלי שהוא מתכוון לאמץ את השקר כדרך חיים. הוא ילד חברותי, והוא מבין שאם ישקר לעיתים קרובות – הוא עלול לפגוע במעמדו החברתי ולאבד את חבריו, ובכלל, יתכן שלאחר ששיקר מלווים אותו רגשי אשמה שימנעו ממנו לחזור ולשקר שנית.

אם ההורים הללו יביטו מעט לאחור, אל העבר הרחוק יותר, בהחלט יתכן שהם יזכרו שגם הם שיקרו כילדים לא פעם, ובכל זאת, הדבר לא הפך אצלם להרגל, ולא גרם להם לאמץ דפוס התנהגות של שקרנים פתולוגיים.

אז נכון. אף אחד מאתנו אינו אוהב שקרים, ובפרט לא שקרים מצידם של ילדינו. אולם חשוב להתבונן במציאות במבט רציונלי, ולהבין שהסתרת האמת מדי פעם אמנם אינה אידיאלית, אך בינה ובין דפוס התנהגות שקרני פתולוגי ישנו מרחק רב. במקרים רבים, אצל ילדים, השקר אינו אלא נסיון לבדיקת גבולות, ובודאי שלא דרך חיים.

כך, בדיקה יסודית יותר של העובדות במבט מפוקח, עשויה לסייע להורים לבחון האם השקר בו נתפס ילדם מהוה חלק מדפוס פעולה קבוע, שמעשה חששות ביחס לעתיד, או שמדובר בסך הכל באירוע נקודתי, שאמנם הינו שלילי ביסודי, אך אינו דורש תגובה בלתי פרופורציונלית.

כמובן, הרבה יותר קל לבחון את העובדות הללו לאחר מעשה, ולא בשעת לחץ בה תפסנו את הילד 'על חם' כשהוא משקר… אבל גם הבחינה המאוחרת, עשויה לאפשר להורים להגיב בצורה הגיונית יותר, מבלי לערב בתגובה את החשש מפני ההשלכות העתידיות שתהיינה לאותו מקרה נקודתי של שקר.

במקרים אחרים, כאשר אנו מרגישים שהתגובה שלנו כלפי אירוע מסויים קיצונית מדי, מתוך תפיסה פרפקציוניסטית הרואה בכל סטיה מהנורמות הרצויות מדרוך חלקלק שאחריתו עדי אובד – אנו יכולים לשאול את עצמנו מספר שאלות העמקה, כמו למשל: האם באמת המקרה שקרה גרוע כל כך? מה ההשלכות החמורות ביותר שעלולות להיות לו? האם מדובר באירוע חולף או בעל פוטנציאל להמשכיות? האם ניתן להתמודד עם ההשלכות שישנן לאירוע הזה?

ככל שנצליח להרחיב יותר ויותר את המידע שברשותנו, כך נוכל להמנע מלהחזיק בתפיסות נוקשות ופרפקציוניסטיות שנובעות מתוך הסקת מסקנות לקויה על סמך מידע חסר.

צמצום השלמות

ועוד כלי שיוכל לסייע לנו באמצעים רציונליים, להתגבר על הנטיה הטבעית לפרפקציוניזם.

במקרים רבים, אדם שרודף שלמות מטבעו, לא יהיה מוכן בשום אופן לקבל כל מה שהוא פחות מאשר הטוב ביותר. הוא לא יהיה מסוגל להשלים עם תפקוד שאינו מושלם, עם תוצאות שאינן מושלמות, עם הישגים שאינם מושלמים, וכן הלאה.

אולם אם אותו אדם ינסה לגעת היישר בנקודה, ולשאול את עצמו: "איזו רמה של חוסר שלמות אני מוכן לקבל?", יתכן שבהחלט שהוא יוכל לקבל החלטה מושכלת, ולהסתפק בפחות מאשר השלמות המוחלטת. אמנם הנטיה הטבעית שלו הינה לדרוש מעצמו ומהסביבה את השלמות המוחלטת ואפילו לא מעט פחות מכך, אולם מאחר ונטיה זו אינה רציונלית – בהחלט יתכן שאם יקבל החלטות רציונליות הוא יוכל למתן את הדרישה הזו, ולהסתפק במעט פחות מאשר שלמות אבסולוטית.

גם אם לא מדובר על הבדל קיצוני ביותר, שכן גם בתהליך רציונלי הפרפקציוניסט לא יהיה מסוגל להתרחק מרחק רב מהשלמות – לעיתים ישנה משמעות רבה אפילו להבדלים קטנים ומינוריים. מספיקה מעט גמישות, ומעט נכונות להשלים עם מה שאינו נתפס בעיניו של הפרפקציוניסט כשלמות מוחלטת – בכדי שהדרישות שלו מעצמו ומהסובבים אותו כבר לא תהיינה מפחידות ומאיימות כל כך.

כאשר יגדיר הפרפקציוניסט לעצמו את רמת הסטיה מהשלמות שהוא מוכן לקבל, הוא יתרגל בהדרגתיות להשתחרר מהתפיסה של 'הכל או לא כלום', ולקבל את העובדה שגם תוצאות, הישגים או עשיה שאינם מושלמים – הינם בעלי ערך כשלעצמם, לפעמים אפילו ערך בלתי מבוטל.

בהיבט המעשי-חווייתי

עד כאן, נגענו בדרכים שונות, בהם אנו יכולים להתמודד עם הפרפקציוניזם מהשורש, באמצעים רציונליים או אחרים. אולם חשוב לדעת, שבמקרים רבים, נכון יותר להתעלם משורש הבעיה – ולהתמקד במה שגורם לנו לשמר את המצב. יתכן, למשל, שהשורש לתפיסה הפרפקציוניסטית שלנו נעוץ אי שם בילדות המוקדמת, כאשר ההורים שידרו לנו שהם יהיו שבעי רצון רק אם נשיג תוצאות מושלמות. אולם גם אם השורש רחוק כל כך – בלא ספק ישנן סיבות שגורמות לנו כיום לשמר את התפיסה הזו, ומונעות מאתנו לשנות אותה.

אדם פרפקציוניסט, עשוי להביא את התפיסה שלו לידי ביטוי בשני אופנים קיצוניים: הוא עלול להיות עסוק באופן אובססיבי בעשיה בלתי פוסקת, הרבה מעבר לנדרש, בכדי להשיג תוצאות שאינן פחות ממושלמות; ומאידך – הוא עלול להמנע מלכתחילה מעשיה בשל חוסר הרצון או הנכונות שלו לפגוש את האכזבה שעתידה לצוף בעקבות חוסר השלמות.

כך או כך, כשהפרפקציוניזם מנהל את האדם – הוא למעשה, אינו מאפשר לעצמו להתנסות בחוויות של חוסר שלמות. הוא לפעמים מודע לכך שהפרפקציוניזם מגביל את התפקוד שלו, למשל, כאשר הוא אינו יכול להתחיל את יום העבודה עד שהשולחן שלו נקי ומסודר באופן מושלם, או כאשר הוא אינו הולך לישון עד שהבית מסודר לחלוטין על פי אמות המידה הפרפקציוניסטיות שלו. ובכל זאת, הוא אינו מנסה לשנות את דפוס הפעולה שלו, משום שהוא מאמין שזו הדרך היחידה בה יוכל לשמר את הסטנדרטים הגבוהים אליהם הוא חותר.

אותו אדם, מעולם לא העמיד את האמונה שלו למבחן. הוא מעולם לא בדק מה יקרה אם יתפקד בצורה פחות מושלמת. אם ינסה פעם אחת להסתפק בתוצאות שאינן הולמות את אמות המידה הפרפקציוניסטיות שלו. בהחלט יתכן, שאין היה מנסה פעם אחת לעשות זאת – הוא היה מגלה שהחוויה אינה שלילית כפי שהיא נתפסה בעיניו על כה, וכי יש בה צדדים חיוביים ביותר.

לדוגמה, אדם מאמין שאם הוא מזמין אורחים לארוחת ערב, על הארוחה להיות מושלמת, שאם לא כן – עדיף לא להזמין אותם מלכתחילה. הוא עלול להלחיץ את עצמו ואת בני הבית, ולהתכונן לארוחה הרבה מעבר לכפי שנדרש, מתוך אמונה שאם לא יעשה כן – האירוח יוכתר בכשלון. אולם בהחלט יתכן, שאילו היה מנסה פעם אחת להזמין אורחים מבלי להערך לקראתם בצורה כה קיצונית, ולהתנסות בחוויית אירוח שאינה מושלמת – הוא היה מגלה שהחוויה נעימה הרבה יותר, נחמדה וקלילה, נטולת מתח ומשוחררת…

אלא שכאן, ישנה בעיה… תיאורטית, אילו אותו אדם היה יכול להזמין אורחים, להתכונן לקראתם במידה מינימלית, ולבחון את התוצאות במבט אובייקטיבי – יתכן שהוא היה מגלה שהחוויה טובה בהרבה מחוויית האירוח המושלם והמלחיץ אליה התרגל.

אולם למעשה, אילו אותו אדם לא יתכונן לקראת האורחים בהתאם לסטנדרטים שלו – הוא עלול לחוות לחץ כה רב, שלא יאפשר לו להנות מהחוויה ולהעריך אותה אובייקטיבית… הוא יתמקד כל כך בלחץ שלו, בחלקים שאינם מושלמים, ובאי הנעימות שהוא חש בעקבות כך – עד שלא יוכל להנות באמת מהאורחים, ולא יוכל לקבל את ההנאה שלהם כמציאות אובייקטיבית. הוא יתלה את החיוכים שלהם בכך שאינם רוצים לחשוף את תחושותיהם האמיתיות, ובסופו של יום – יסכם את האירוח כחוויה מלחיצה, משפילה ובלתי מהנה.

וכך בכל תחום: מחד – חוויה חיובית כתוצאה מהישגים או ביצועים בלתי מושלמים, עשויה היתה לעודד את הפרפקציוניסט לעשיה גם במקום בו ברור לו שהעשיה שלו לא תהיה מושלמת. אולם מאידך, מאחר וחוסר השלמות גורם לו לחץ ומתח, הוא יתקשה לחוות חוויה חיובית בעקבות ביצועים בלתי מושלמים, הוא ינעל רגשית, וכך, החוויה שהוא יחווה בסופו של דבר תהיה חוויה שלילית – שרק תעצים את הפרפקציוניזם שלו…

חשיפה

ובכן, מה עושים? התשובה היא, שכאן נכנס לתמונה כלי נוסף, שנקרא: חשיפה.

משמעותו של עקרון ה'חשיפה' הינה, שכאשר האדם ייחשף שוב ושוב לגורם, או אובייקט, שמעורר אצלו חרדה או פחד – הרי שהפחד יתפוגג עם הזמן. לדוגמה: אם אדם מפחד מנהיגה, או ממעליות, הרי שעצם החשיפה החוזרת והנשנית לגורם המעורר חשש – עשוי לנטרל את הפחד, ובלבד שהדבר מתבצע בצורה נכונה ויעילה, שאם לא כן – הרי שהוא עלול דוקא להחריף את החרדה ולהעצים אותה.

השפעת החשיפה על הפחד והחרדה, הינה תגובה אוניברסלית, שנצפתה אפילו בבעלי חיים. גור קטן, עלול לפחד מנוכחותם של זרים, אולם לאחר שישהה שוב ושוב בחברתם של זרים ויווכח כי הם אינם פוגעים בו לרעה – הוא יפנים שהם אינם מהווים איום על שלומו, והחרדה תתפוגג.

השפעתה של החשיפה, בעצם, מבוססת על כח ההרגל. האדם, וכפי שציינו: אפילו בעלי חיים – יכולים להתרגל כמעט לכל מצב, אם נאפשר להם מספיק זמן להסתגלות. משום כך, ככל שנאפשר לאדם או לבעל חי, להסתגל בהדרגתיות למציאות שממנה הוא חושש כעת – החרדה תתפוגג מאליה.

יש לזכור, כי החוויות שלנו – הן בדרך כלל אלו שיצרו ועיצבו את האמונות והתפיסות שלנו, ומשום כך, הן גם אלו שיוכלו לשנות אותן בצורה הטובה ביותר. חוויות שליליות – עשויות לגרום לנו לפתח אמונות שליליות, בעוד חשיפה והסתגלות לחוויות חיוביות באותן סיטואציות שגררו בעבר חוויות שליליות – תסייע לנו להשתחרר מהאמונות השליליות ולהמיר אותן בתפיסות חיוביות יותר.

ובכן, כך גם בנוגע לפרפקציוניזם. למעשה, הפרפקציוניסט, חושש מפני הישגים בלתי מושלמים. אילו יחשף שוב ושוב לסיטואציות בלתי מושלמות, ויחווה בעקבותיהם חוויות חיוביות – הדבר עלול לאפשר לו להשתחרר מהפחד מפני חוסר השלמות, ובלבד שהדבר יתבצע בצורה נכונה שלא תעצים את הפחד אלא תמגר אותו.

במרבית המקרים, אם נחקור לעומק, נגלה שהאדם סובל מפרפקציוניזם משום שבשלב כלשהו מחייו הוא ספג ביקורת מוגזמת על עשיה שהיתה חיובית ביסודה, אולם בלתי מושלמת. כמו למשל: כאשר קיבל במבחן ציון של שמונים אחוז, במקום מאה. גם אם הוא לא ספג ביקורת ישירה, אולם נמנעו ממנו מחמאות כאשר הישגיו לא היו מושלמים – החוויה הזו עשויה לגרום לו לאמץ את התפיסה על פיה כל מה שפחות מהשלמות אינו בעל ערך.

לכן, בכדי לשרש ולעקור את התפיסה השלילית – עלינו להמיר את החוויות השליליות בחוויות חיוביות, ולאפשר לו באמצעות חשיפה הדרגתית לחוות מצבים של חוסר שלמות שאינם גוררים בעקבותיהם ביקורת, אלא דוקא מחמאות על עצם העשיה למרות חוסר השלמות בו היא לוקה.

בדמיון או במציאות

החשיפה הזו, יכולה להתבצע בדמיון. אדם יכול לנסות לדמיין לעצמו אירועים מעוררי חרדה, כמו למשל במקרה של הפרפקציוניסט: סיטואציות בהן לא הצליח להשיג להישגים מושלמים, תוך שהוא מעלה בהדרגתיות את עוצמת האירועים.

לדוגמה, אדם שסובל מפחד לדבר בפני ציבור, יכול להתחיל בכך שידמיין את עצמו נושא דברים בפני אדם אחד, ואט אט יוסיף בדמיונו אנשים נוספים לקהל המאזינים. ככל שהוא יחשף בדמיונו לסיטואציות בהן הוא נושא דברים בפני יותר ויותר אנשים, שהן מבחינתו סיטואציות מעוררות חרדה גוברת והולכת – כך הוא יוכל להתרגל לסיטואציות הללו, ולהקהות את הפחד הרגשי שלו מפניהן.

אולם בסופו של דבר, לרוב, הרבה יותר מכפי שיעילה ההתנסות הדמיונית – ניתן להפיק תועלת מהתנסות מציאותית. לאפשר לו לחוות בפועל, במציאות, סיטואציות מעוררות חרדה מבחינתו, ולגלות שהן אינן מאיימות כפי שהן נתפסות בדמיון.

אלא שכפי שהזכרנו, אם נפעל בצורה לא נכונה – אנו עלולים להגביר את החרדה במקום לפוגג אותה. אם נקח אדם שמפחד ממעליות, נכניס אותו בכח לתוך מעלית, ונחייב אותו לעלות ולרדת בה שוב ושוב – אנו לא נסייע לו להתגבר על הפחד, אלא להיפך: נעצים את הפחד שלו, משום שבכל משך הזמן בו הוא יהיה סגור בתוך המעלית – הוא יחווה שוב ושוב את תחושת החרדה וחוסר האונים.

לכן, יש לפעול בהדרגתיות. יש לערוך 'סולם חרדות', בו נעלה על הכתב רשימת חשיפה הירכית, שכוללת מספר מצבים מעוררי חרדה, מסודרים לפי עוצמתם בסדר עולה: דרגה אחת – הינה סיטואציה המעוררת חרדה ברמה הנמוכה ביותר, בעוד דרגה עשר – הינה סיטואציה המעוררת חרדה ברמה הגבוהה ביותר. לאחר מכן, נוכל להתמקד בסיטואציה בעלת פוטנציאל החרדה הנמוך ביותר, ולהתחיל בה את תהליך החשיפה.

נקח לדוגמה אדם, שאינו יכול להיות נינוח כל זמן שהבית שלו אינו מסודר. ברור, שאם הבית כולו 'על גלגלים', מדובר מבחינתו בסיטואציה מעוררת חרדה ברמה הגבוהה ביותר… אולם ישנן דרגות נוספות: אם, למשל, רק חדר אחד יהיה לא מסודר? האם החרדה תהיה באותה מידה? סביר להניח שלא… ואם הבית כולו יהיה מסודר, אולם ישארו כלים בכיור? ברור שהחרדה תפחת במידה רבה… וכן הלאה.

מעתה, נוכל לקחת את הסיטואציה בה בחרנו בשל פוטנציאל החרדה הנמוך שגלום בה, כמו למשל: להשאיר מדף אחד, או אזור קטן ומצומצם בבית, שאינו מסודר על פי אמות המידה של אותו אדם. לאחר מכן, נמליץ לאדם זה לנסות להשאיר את אותו איזור בלתי מסודר, ולגלות מה תהיינה ההשלכות של הדבר, ועד כמה הן תהיינה נוראות. לאחר שיווכח שהשמים לא נפלו, ומאומה לא קרה – נוכל להתקדם צעד נוסף, להגביר את עוצמת הסיטואציה, ולאפשר לו לחוות שגם חוסר סדר ברמה מעט גבוהה יותר אינו גורם נזק מהותי. וכן הלאה, עד לרמת חוסר הסדר הגבוהה ביותר…

וכך בכל תחום בו אנו מבקשים לחולל שינוי: עלינו לערוך רשימה של עשרה תרגילי חשיפה, מסודרים ומדורגים לפי סדר עולה. לאחר מכן עלינו להתחיל בחשיפה מבוקרת לאתגר הנמוך ביותר, ולאחר שנוכחנו לדעת שמאומה לא קרה – נוכל להתקדם צעד אחרי צעד, עד לרמות הגבוהות יותר. נדגיש: מותר לנו לחוות אי נעימות בשלבים השונים שבדרך, ולהיפך: עלינו לקבל את אי הנעימות הזו ולא להתכחש לה, כאשר המטרה הינה לחוות ולגלות שחרף אי הנעימות – החוויה הסופית אינה קשה כפי שהיא נתפסת בדמיוננו, וכי גם אי הנעימות הקלה – הולכת ומתפוגגת עם הזמן.

אילו נתחיל את תהליך החשיפה מהדרגות הגבוהות יותר, אנו עלולים לחוות את הקושי שבסיטואציה ברמות קשות מדי, שתגרומנה להעצמת החשש והפחד ולתחושת חוסר אונים. אולם כאשר החשיפה הדרגתית ומבוקרת, ביכולתה לסייע לנו להתגבר על חששות ופחדים, וכך, להפרד מאמונות ישנות שאינן משרתות אותנו, ולייצר אמונות חדשות ובריאות שתשרתנה אותנו היטב.

הכלי הזה, יכול לעבוד מצויין בחרדות מסוגים שונים, וגם בתחום הפרפקציוניזם – שמהוה למעשה סוג של חרדה מפני חוסר השלמות. התקדמות הדרגתית בחשיפה לסיטואציות מעוררות חרדה עבור הפרפקציוניסט, תאפשר לו להתעמת ולחוות את החרדה שלו ממקום בטוח יותר, ולהווכח כי היא אינה מאיימת כפי שהיא נראית במבט ראשון, עד שבסופו של דבר יצליח בסייעתא דשמיא למצוא את האיזון הנכון בין החתירה לשלמות ובין מיצוי הפוטנציאל הטמון ברגע הנוכחי על מגבלותיו, מה שיוביל לעשיה ברוכה ולהתקדמות אישית בכל המישורים.

 

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

חשיבה חיובית

חשיבה חיובית לדרך החשיבה שלנו, ולדרך בה אנו תופסים את המציאות – ישנה השפעה ניכרת על איכות התפקוד שלנו ועל ההישגים שאנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401