ילד שאינו יודע

בשבוע שעבר כתבנו שאדם שבע אינו מחפש אוכל, אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים, אך הרחבנו בעיקר בנושא שביעה נפשית, רגשית, חווייתית. במאמר זה אני רוצה

קרא עוד »

ילד שאינו שבע

אין צורך להיות פיקח גדול בכדי להבין ש: אדם שבע אינו מחפש אוכל. אדם בריא לא מחפש משכך [משכיח] כאבים. ומתוך כך אנו יכולים להבין, שכאשר הילד

קרא עוד »

אהבה עצמית

חלוקת המאמר חלק ראשון של המאמר מיועד [בעיקר] לגברים אהבה עצמית, איך לא, נושא בעל קונוטציה שלילית, נחשב בעינינו כדבר פסול ומתועב. רק כאשר אנו

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

קורונה

Share on facebook
Share on google
Share on whatsapp
Share on email
תגיות

בס”ד

-1-

 

הורים יקרים, שלום וברכה!

בשעה זו כשהעולם כולו מסוחרר, מבולבל וחסר אונים אל מול נגיף “הקורונה”, שהשפיע על חיינו ושינה את שגרת יומנו, רבים מאתנו עומדים מול צמתים והתמודדויות מורכבות. בתוך כך הורים רבים מוצאים את עצמם בהתמודדות יומיומית מתישה. השטף והשגרה הקבועים נעצרו – ההורים “נאלצים” לשהות בבית שעות על גבי שעות עם ילדיהם, לרבים הדבר לא פשוט עד קשה מאוד… לעיתים הכל מבולבל ומספר תחומים חוברים יחדיו למתח, לחץ, תסכול, חוסר אונים, כעס…

הקושי מובן עד מאוד וכולל בתוכו את גורם ההפתעה, כשחופשת הפסח החלה לפני הזמן ללא כל הכנה מצדנו, וכוללת כעת את השעמום של הילדים, את המריבות בעקבות השעמום, את התגובות בהתאם, את הרצון להספיק גם את עבודות הפסח כשברקע שוב ה… ילדים האלה… מנדנדים, לא עוזבים…

נכון ומובן כל כך, ובכל זאת – האם זוהי כל התמונה? האם משבר ה”קורונה” הוא בהכרח רק משבר?

האם המציאות הזו שבה אנו בבית עם בני משפחתנו כמעט ללא יכולת לצאת כלל היא סתם כך, או שאולי יש פה איזו מטרה? אין ספק שיש לבורא עולם הרבה סיבות מדוע, את חלקן אולי נבין ואת חלקן לא, אך בכל זאת מתוך נקודת מבטינו הפשוטה – יש בהחלט מקום לראות גם את “בשורת הקורונה”, את ההזדמנות החד פעמית לבנות את התא המשפחתי ואת הקשר עם ילדינו שעד עכשיו אולי לא היה מספיק… אולי נוכל דווקא כעת להתאחד להתגבש ולהוציא יקר מזולל? אם נשים מעט לב לחיינו הטרופים, לריצות, למערבולת היומיומית שתופסת אותנו עד כדי אפס מקום ומביאה אותנו לגידול הילדים בהתאם… כאשר הרחוב קורא, מפתה ומסכן כל כך… הנה, דווקא כעת, הזדמנות מיוחדת לבנות ולחזק את הקשר ולהתאחד מחדש בתוך המשפחה. יש מקום לומר שזהו הבסיס לגדל ילדים החשים זהות ושייכות וירצו להמשיך בדרך הוריהם וכך להצילם מרדת שחת.

יש לנו הזדמנות לשים לב עד כמה אנחנו באמת מכירים אותם – מה חשוב להם? במה הם מתעניינים? אולי נצליח לראות בכל ילד משהו חדש חוץ מן העובדה שהוא גם מרגיז, גם מתבכיין וגם דורש? אולי נמצא בו את החלק הטוב שלו כמו שהוא נניח, מתעניין, יצירתי, מעסיק את עצמו, רוצה לעזור ועוד ועוד….

להורים שמעוניינים לבנות ולהעצים, איך עושים את זה?

מומלץ מאוד שתשבו ותשחקו עם ילדיכם (על פי האפשרויות ואפילו לפרק זמן קצר). כדאי לדעת שיש המון יתרונות בלשבת ולשחק עם הילדים – כשההורה מעורב במשחק הוא יכול לתווך ולנווט קשרים חברתיים שכוללים את היכולת להתמודד עם הפסד, להיות ישר, להתגמש ולוותר ומצד שני גם איך לעמוד על זכויות… נכנסות גם מיומנויות לימודיות רבות – תכנון אסטרטגיות, פתרון בעיות ועוד…. עם המשחק הילד לומד מיומנויות שונות לחייו ומבחינת ההורה זו הדרך להכיר את הילד, לחוש גם הנאה מלהיות ביחד- כשזה אכן קורה מומלץ לומר זאת לילד, “בני היקר, כמה שאני נהנה להיות אתך!!!”

נוכל גם לשוחח עם ילדינו על מגוון נושאים כגון – מה דעתם על המצב? מה הם חושבים או היו רוצים שיעשו בעולם בכלל ואצלנו בבית בפרט מבחינה רוחנית? מבחינה גשמית?  נוכל גם להתעניין האם הם רוצים לחזור ללימודים או לא? או, איך לדעתם יראה השנה הפסח? מה נעשה בחול המועד? מה יכולים לעשות כשמשעמם (כולל אפשרות להציע “מחברת שעמום” בה יוכלו הילדים לכתוב כל מיני רעיונות של מה ניתן לעשות כשמשעמם). רצוי לשמוע מה דעת הילדים על כך ומתוך זאת להקשיב ולגלות את תפיסתם למציאות המסוימת הזו ותפיסתם למציאות החיים בכלל. לשמוע את הילדים משמעותו לוא דווקא לקבל את כל דעותיהם אלא בסך הכל לתת מקום מכיל וקשוב לעולמם. כשהם יחושו שיש הקשבה ועניין בדבריהם יש סיכוי שימצאו בכם כתובת לשיתוף ואוזן קשבת גם הלאה. רצוי ואפשר גם להוסיף אמירות השקפתיות משלנו על המצב, על הקורונה, על חבלי משיח ולהכניס מתוך כך תוכן ומשמעות ליומיום.

 

 

בס”ד

-2-

כחלק מהרצון לקשר ולבנות יש לקחת בחשבון גם את המציאות בה נוצר קושי עם הילדים בבית, בשל החוסר במסגרת. במצב שאין מסגרת רצוי ליצור מסגרת. למעשה זה אומר סדר יום כמה שאפשר כאילו שיש לימודים. גם ועל אף שסדר יום זה, לא יישמר בדיוק על פי התכנון זה יותר טוב בשביל הילד ויש לו יותר בשביל מה לקום בבוקר. איך בונים סדר יום?  מחליטים ומודיעים על זמן שקמים, על זמן שמתפללים, זמן שאוכלים. מומלץ לשלב בסדר היום פעילות לימודית הקשורה לחג הפסח הקרב, על פי הגילאים השונים- לקטנים יותר דפי צביעה, לגדולים יותר דפי עבודה ותשבצים. (אולי יש בבניין גננות או מורות שיוכלו לעזור בכך).

בהמשך ניתן לקבוע זמן לקריאת פרקי תהילים למען כלל ישראל כשגם כאן יהיו הקטנים שיעשו את עצמם מתפללים, הגדולים יותר שיכולים עוד קצת ואלה שיכולים אפילו יותר.

ניתן להוסיף פרק זמן של כחצי שעה (לא מידי הרבה זמן) לניקיונות הפסח. כולם משתתפים ושוב מחלקים

תפקידים על פי הגילאים השונים. אפילו אם הקטן ביותר רק יחזיק סמרטוט יבש ביד וינגב אתו את הרצפה, הקטנצ’יק השני ינער קופסא של משחקים ויחזיר בחזרה, ילד אחר ינקה מדף והשלישי שמתאים לו יסדר את הספרים. אפשר גם לעשות רשימה של תפקידים או לתלות פתקים של תפקידים על הדלת וכל אחד יבחר מה הוא רוצה לעשות. (ניתן גם לחלק את האפשרויות הללו על פי גילאים ולכל שכבת גיל תהיה אפשרות לבחור מהרשימה שמתאימה לה). עצם התפקיד חשוב ואחר כך נשבח ונעודד, כשמטרתנו העיקרית היא ליצור תחושה של קשר ושייכות. כמובן שמוזיקה ברקע תמיד תוסיף לאווירה! (הדברים אינם שחור לבן, אם ישנם בתים שאצלם זה לא יכול להתבצע ואף יגבה מחיר אין לעשות זאת) .

בהמשך אפשר לקבוע זמן של משחקים ואף יציאה של 10 דקות לסיבוב קטן במרחק ובמקום המותר וכן הלאה וכן הלאה… כל בית על פי רעיונותיו ומה שמתאים לו. גם אם יתעכב והתכנית לא תצא לפועל במדויק זה בסדר, עצם התכנית והסדר נותנים יציבות ובהירות ותחושה שיש מה לעשות.

יש להתייחס גם לבתים בהם יש ילד מאתגר יותר, כגון ילד עם קשב וריכוז. ככל שהקושי של הילד להעסיק את עצמו ולהתארגן גדול יותר חשוב שאנו נגיע עם ציפיות קטנות יותר. לכן רצוי לנסות לתכנן תפקידים שיותר יתאימו ויעניינו אותו, גם אם לא ישתתף בכל התכנית נשמח וניתן גם לו את הכבוד והמקום על פי יכולותיו. יש סיכוי רב שהוא לא יתפקד כמו כולם ואם רוצים אתו מצב יחסית סביר אכן יש יותר להשקיע! ניתן לו הוראות יותר פשוטות וקצרות, ייתכן ונצטרך לעורר את תשומת ליבו בשעת הדיבור עמו גם על ידי מגע בכתף, או על ידי הרמת הסנטר וכד’ ואף לברר ולשאול בנחת- מה אמרתי לך עכשיו?  רצוי לתת תפקיד שבאמת יעניין אותו, מבצעים ופרסים קטנים יכולים לעודד ולעזור מאוד, אצל ילדים עם קשב וריכוז במיוחד חשוב לתת אתגרים יחסית קלים, קצרי טווח, עם חיזוק של פרס קטן כלשהו מיד לאחר ביצוע המשימה או האתגר. המחמאות גם הן משמעותיות מאוד ומעוררות רצון להמשיך הלאה באופן חיובי.

 

יחד עם זאת ואחרי הכל ברור ומובן שהמצב כעת מבלבל ומביא אותנו לחזיתות שונות. אנו רגילים לחוש כביכול הכל בשליטה וד’ כעת לקח לנו את כל השליטה… מצב שכזה יוצר סיר לחץ שמוביל לאשמה – איך התפרצתי?

איך עשיתי כך וכך? למה כעסתי עליהם? איזה מן הורה אני?… האמת היא שאי אפשר להיות הורה מבלי לטעות והעיקר זה לא טעות של פעם בכמה זמן אלא מה שקורה לנו בדרך כלל, עיקר השיטה. אם הטעויות הן מאוד רבות אכן חשוב למצוא את הדרך כדי למתן אותן. יחד עם זאת יש זמנים בהם אנו מתוחים יותר ובשל כך “נופלים” יותר.

בתקופה זו כולנו פחות או יותר כך וכמה מובן שקשה לשמור על שיווי משקל לאורך כל הזמן. שעות של מתח, לחץ ועומס “מוציאות מאתנו שדים” ואנו אחרי הכל בני אדם ולא מלאכים… אז אם כעסתם וצעקתם וגם… ואפילו… ועוד על מה… תנו גם לעצמכם מקום של מעט הבנה. זו באמת תקופה יותר קשה, לכולם!

 

בס”ד

-3-

אם ברצונכם להיות סבלנים לילדיכם חשוב שתהיו גם סבלנים לעצמכם, כי אנו אכן בזמן שונה. ובכל זאת, האם בשל כך מותר לנו לשחרר כל רסן? לתת לעצמינו להתפרק ולהוציא את כל הכעס והתסכול בכל עת? כמובן שלא. אחרי הכל אנו כאן ההורים ואנו בתפקיד! אין לנו את האפשרות להיות “בגובה” של הילדים ולנהוג כמותם. רגשות האשמה אינם מועילים, הן מנוונים אותנו, מייאשים ומתסכלים. אשמה וייאוש לא! מה כן? לקיחת אחריות! אם נפלנו אין לנו רשות להישאר בנפילה, עלינו לקום בכל פעם מחדש.

בנוסף, שימו לב למה אתם זקוקים על מנת לשרוד את המצב הזה?  כל אחד מכיר את עצמו ורצוי לחשוב – מה עושה לי טוב מתוך ההיכרות שלי עם עצמי במשך כך וכך שנים…? אולי כוס קפה? שוקולד? חטיף? אולי מקלחת חמה? שנת צהריים? אמא יקרה סיפרה לי שהיא ובעלה עושים חילופי משמרות- לכל אחד מגיע פסק זמן, שעת פינוק, רגיעה, התנתקות… על מנת להיות הורה אנו זקוקים קודם כל להיות בני אדם ולפיכך יש לייצר בתוך המציאות הזו את הדברים שנותנים את הכוח! יש דברים שהם בגדר חובה על מנת שנוכל לתפקד מתוך יישוב דעת מינימלי במציאות בלתי הגיונית שכזו…

ישנם דברים מרגיעים נוספים, הליכה בחוץ למשך מספר דקות כמובן בהתאם לכללים – כשהליכה מהירה משחררת חומרים מרגיעים.

נשימות – שיכבו על גבכם, הכניסו אוויר לאט דרך האף כשאתם סופרים עד 3, כעת הוציאו לאט דרך הפה

כשאתם סופרים עד 5. חשוב לנשום נשימות עמוקות מהבטן ולא מבית החזה, לשם כך תוך כדי נשימות מומלץ להניח את היד האחת על הבטן ואת השנייה על בית החזה, שימו לב שהבטן היא זו שמתרוממת בשעת הנשימה.

למי שחווה את עצמו כבעל “פתיל קצר” (וגם למי שלא) ניתן להמליץ על הרפיה המבוססת על כיווץ שרירים

והרפייתם. זאת לאחר מספר נשימות עמוקות, במעבר מאיבר לאיבר בגוף כפי שהוסבר לעיל. נתחיל מהראש –

מצח, לכווץ מספר שניות ולשחרר, עיניים, לכווץ ולשחרר, לחיים, אף, שפתיים, נמשיך לכיוון הכתפיים, בטן, אגן, ידיים, כפות ידיים, רגליים, כפות רגליים. כך כל איבר בנפרד- לכווץ מספר שניות ולשחרר.

אנשים שונים זה מזה ולכן קשה לכתוב רעיונות חד משמעיים שיתאימו לכולם, ננסה בכל אופן לגעת במספר רבדים וסגנונות (כשעל כל אחד לחשוב מה יותר, אם בכלל נכון עבורו.)

להורים שמטבעם מבוהלים ולחוצים יותר מהשתלטות וירוס “הקורונה” יש מקום לשאול – מה מפחיד? אולי לפעמים שומעים קצת יותר מידי… האם זו חובה להיות מחוברים לתקשורת במינון גבוה? המציאות היא שככל ששומעים יותר לחוצים יותר. מחד חשוב לדעת מה קורה, מה חובה ומתבקש מאתנו ומאידך אין צורך לשקוע בכך מידי הרבה מכיוון שמטבע הדברים כשההורים לחוצים וחרדים גם ילדיהם כך. לפיכך, נכון לשמוע מידע סביר אך לא מוגזם ולקחת את הדברים בפרופורציות. האופן שבו אנו נתמודד עם המצב יהווה מודל לחיקוי עבור ילדינו גם למצבים אחרים שהם יחוו בחייהם. כיהודים מאמינים ניתן להיאחז באמונה שאכן אנו בידיו של אב רחום ואוהב גם בזמן זה, נוכל להעמיק ולחשוב בשביל מה הביאו לנו את זה ומה הנגיף הזה שהשתלט על כל העולם בא לתקן ומה בורא עולם רוצה שיקרה כאן?

לאותם שנלחצים והסיבות לכך מגוונות (לא דווקא בשל נגיף הקורונה כשלעצמו) – נשאל, מה הגורם ללחץ? בררו עם עצמכם מה קורה? אולי כן בשל הקורונה המתפשטת בעולם? או שמה הילדים ש”מוציאים לכם קרניים”? ערב

פסח? מה הכי מטריד במצב הנוכחי? נניח שה”קורונה”– ומה הכי קשה בזה? אולי החרדה? אולי הבלבול של מה צריך לעשות כעת? אולי הפן הרוחני? אם הגעתם למסקנה שההתמודדות עם הילדים זהו החלק הקשה לכם ביותר, אז ננסה לפרק את החלק הזה עוד קצת- מה עם הילדים הכי קשה- איך להעסיק אותם? אולי המריבות?

אולי הבקשות, המענות והטענות?… אם ערב פסח זו עיקר הבעיה אז מה פה הקושי? הניקיונות? סדרי עדיפויות?

הקניות לחג? מי שמוצא את עצמו בגם, גם וגם… ינסה לבדוק מה מתוך הכל הכי קשה? כשנצליח לפרק ולהתמקד בעיקר הקושי נוכל לעשות עבודה ממוקדת יותר. מכאן נמשיך וניתן כעת מקום לכוח הדמיון – תנו מעין צורה לקושי שמיקדתם לעצמכם, דמיינו למה הוא דומה, מאיזה חומר הוא עשוי? מה המרקם שלו – אולי רך? נוזלי?

סמיך? קשה? האם הוא קר? פושר? חם? קפוא? רותח? איפה אתם מדמיינים אותו נמצא בגופכם?

בס”ד

-4-

 

כעת כתבו לכם על דף, מה הקושי המסוים הזה אומר? מתי הוא מגיע?  מה ברצונו להשיג מכם? מה התועלת שבו ומה החסרונות? האם הוא יותר מועיל לכם כעת או שאולי הוא דווקא מזיק? מה אתם חושבים עליו?

מה או מי מביא את הקושי? מתי הוא מגיע יותר? מתי פחות?( כשאתם עייפים? רעבים? מלאים במטלות)? איפה הוא מגיע יותר? ( בבית? בחדר מסויים- נניח במטבח, כשאוכלים ויש לכלוך, בחדר הילדים כשהכל הפוך ומלא

במשחקים?, כשאתם עוברים ליד דלת הכניסה הביתה? או אולי בדרך ל”יש חסד “לצורך קניית מזון?  ) המשיכו לברר עם עצמכם, על מה הקושי מנסה להשפיע – על האמונה שלכם? על השאיפות? על רצונות?, כיצד הוא

מפתה אתכם להקשיב לו? אולי הוא נוהג לאיים עליכם שאם לא תעשו את רצונו יקרה דבר מה? מה הוא אומר אז? לאחר מחשבה מזוויות שונות על אותו קושי מציק שמתלבש עליכם, האם אתם מעוניינים לשמוע וללכת על פי הצעתו או שאולי תירצו להזיז אותו מעט מחייכם? לאיזו מסקנה הגעתם?

אם החלטתם שלא עוד- דעו שהקושי המעיק והמשתלט הזה הוא לא אתם בעצמכם ובמהותכם, אלא כוח פנימי שאמנם מגיע מאיפשהו בחייכם אך אינו מהווה את מי שאתם באמת. כעת משהחלטתם שאתם לא מוכנים לתת לקושי המטריד הזה את זכות השליטה עליכם נוכל לעבור לשלב הבא, בו תתחילו לענות לו קצת תשובות. אולי מעט להוכיח לקושי את טעויותיו, שקריו, הגזמותיו ואת המחירים שאתם משלמים בגללו, כתבו את כל מה שיש לכם לומר לו על דף, מצאו הוכחות וטענות שיראו את צדקתכם . דמיינו את עצמכם הודפים את אותו קושי- כיצד תיראו בלעדיו בעוד כחודש? חצי שנה? שנה? תוכלו אפילו לכתוב לו מעין מכתב -ל. ..המפריע והמעיק. .. תפסיק

כבר! אתה כל הזמן אומר ומראה לי שכך… וכך… אתה פוגע והורס לי את… אני לא מסכימה אתך ו . ..

בשלב הבא נסו להיזכר האם אי פעם הצלחתם להתמודד עם הקושי הנ”ל? האם קרה שהקושי המסוים הגיע והצלחתם להזיז אותו הצידה אפילו מעט? נסו להיזכר מה היה אז? איך הצלחתם ומה נתן לכם את הכוח? לכל

הצלחה ואפילו הקטנה ביותר יש ערך. תפסו זאת בעשר אצבעות כתבו והדגישו את הצלחותיכם – נסו להשתמש בהן גם הלאה. ברור שהקושי ימשיך להגיע ולהראות את עצמו, אך אל ייאוש! המשיכו בשלכם להוסיף עוד ועוד הצלחות, להצלחות קטנות יש ערך רב- התחילו דווקא מהן. ככל שתצליחו יותר פעמים ב”קטן” תוכלו ויהיו לכם כוחות להמשיך ולהצליח גם ב”גדול” ומכאן לדחוק עוד ועד את הקושי המטריד ולהרחיב ולכבוש שטחים של מה שאתם רוצים ובוחרים להכניס לחייכם ולהוות חלק מכם.

ברכה והצלחה בכל!

ק.קורצווייל.

מטפלת רגשית.

 

–       כל הזכויות שמורות.

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

הנחיית סדנאות

סדנאות- למי הסדנאות מיועדות? הסדנאות הבאות מיועדות לנשים הסובלות מרגשי נחיתות וחוסר ביטחון ביחס לחברה בכלל או ביחס לדמות מסוימת בפרט. כפי

תקשורת בונה

בשבוע שעבר התוודענו לחשיבות ההתפתחות של יכולת הביטוי הרגשי וכיצד הדבר מתחיל כבר בשלב מוקדם אצל התינוק הקטן. כעת ננסה להכיר נקודות

גשר שמוביל אל החופשה…

לסיום נוסיף זמנים מיוחדים, אשר את הזיכרון מלווים במשך שנים. בהם גם ניתן להשלים פערים רגשיים. חופשה! רבים מאתנו חווים את החופשה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401