תם עידן החינוך

‬ מאת הרב אלחנן קרביץ שם הכותב יעודכן בקרוב במערכת הרמ"א (או"ח סי' רכה ס"ב) כותב: יש אומרים שמי שנעשה בנו בר מצוה יברך, ברוך…

קרא עוד »
מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים נוספים

חובת התפילה להצלחת הילדים

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email

"התפילה" היתה אחד הדברים החשובים ביותר בעיני מרן זצ"ל, ובפרט להצלחת הילדים. על כל מאורע בחיים היה מורה מרן בראש ובראשונה לעמוד ולהתפלל, ולאחר מכן היה מתפנה לבדוק את האפשרויות הנוספות. בדרשותיו ובשיעוריו היה מרבה מרן להדריך את קהל שומעיו בהלכות הקשורות לעבודה שבלב זו תפילה, כשפעמים רבות היה מותח את שבט לשונו על דברים העומדים ברומו של עולם ואנשים מזלזלים בהם.

ראוי להזכיר כי מרן ראה חשיבות רבה לכך שהאב יקח את בניו להתפלל עמו בשבתות, מסיבה זו התנגד מרן לתפילה במקום שבו לא יוכלו הילדים להתפלל לצד אביהם, ובפרט כשאביהם אינו שוהה מסיבה כל שהיא בארץ אלא בארץ נכר… מאידך גיסא, באחת מדרשותיו הכה מרן על קדקודם של המאחרים להתפלל בשבת בבוקר, ומאלצים את בני ביתם לחכות להם ולענות בצום נפשם עד שישובו מבית הכנסת, ולא נחה דעתו של מרן עד שהתבטא ואמר "אם היה הדבר בידי הייתי סוגר את אותו בית-כנסת שמתחילים להתפלל מאוחר"! שלא לדבר על המאחרים להתפלל עד לאחר זמן קריאת שמע ותפילה, אשר מרן לא היה מסוגל למצוא שום הצדקה לפשיעה כזו, ובחריפות התבטא לאמור כי זהו חטא בל יכופר על כך שעוברים בזדון על הלכה מפורשת בשלחן ערוך. כך גם הרבה מרן להזהיר בעוד ענייני התפילה, ורובם נקבצו ובאו במעדני המלך חלק א' פרק י.

רגיל היה מרן זצ"ל לספר מעשה על דמותו הנערצת של הגאון חתם סופר, אשר שמו היה נישא תמיד בפי מרן זצ"ל באימה וסילודין, ובדברי קילוסין על הרבצת התורה וזיכוי הרבים שלו, וכך הוא המעשה:

הגאון רבי משה סופר בעל "חתם סופר", היה גאון עצום שכל מוחו בתורה, לא היה כמוהו מי שהרביץ תורה בישראל במאות השנים האחרונות. לישיבתו בפרשבורג שבהונגריה נהרו בחורים מכל הסביבות לשמוע את תורתו, מלבד תשובותיו וחיבוריו. כל מגמתו היתה להרביץ תורה בישראל וזכה לארבעה דורות אחריו שכל אחד מלך שלשים ושלוש שנה. החתם סופר התמנה לכהן ברבנות כאב בית דין וראש ישיבה בשנת תקס"ז, ונפטר בשנת ת"ר. אחריו מלך בנו רבי אברהם שמואל בנימין סופר, משנת ת"ר עד שנת תרל"ג. אחריו מלך בנו רבי שמחה בונם סופר, מחבר ספר "שבט סופר", משנת תרל"ג עד תרס"ז. אחריו בנו רבי עקיבא סופר בעל "דעת סופר", משנת תרס"ז עד שנת ת"ש, שאז פרצה המלחמה והוא עלה לארץ ופתח כאן את ישיבת "שבט סופר" על שם אביו.

בנו של החתם סופר, רבי אברהם שמואל בנימין שחבר לימים את שו"ת "כתב סופר", היה בצעירותו חלש מטבעו, שכן נולד לעת זקנת אביו. בלדתו קרא לו אביו רק בשם "שמואל", כשם אביו, אך כשהיה בגיל עשר שנים חלה במחלה מסכנת ונטה למות, אביו שהיה עסוק עם תלמידיו ושאר עסוקיו המרובים הפקיד עליו אברך שיטפל בכל צרכיו. והנה האברך בא אל החתם סופר ואמר לו, אדוני הרב! המצב קריטי, הרופאים הרימו כבר את ידיהם ונואשו מלרפאותו.

פתח החתם סופר את ההיכל והתחיל בוכה בדמעות שליש: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שהייתי עסוק בתורתך עד שלא היה לי פנאי לבקר את בני, חוס ורחם עליו, שלח דברך ותרפאהו. משפחתו שלחו כבר לאנשי החברא קדישא שיבואו לעמוד עליו בשעת יציאת הנשמה, ומנהגם היה להביא את חבריו לספסל הלמודים עם נרות שעוה בידם שילכו עמם בלויה, וחיכו ליציאת נשמה.

אך הקב"ה יתברך שמו רופא חנם ונאמן העונה לעמו בעת צרה, רצון יראיו יעשה שלח דברו וירפאם, החתם סופר סיים את תפלתו ובנו החולה פקח את עיניו ובקש מים לשתות ואט אט הבריא, אך גם לאחר מכן נשאר חלש כל ימיו. את הנרות בקש הרב שישמרו וידליקו תחת חופתו, והוסיף לו את השם בנימין.

וכל ימיו היה החתם סופר בתפלותיו בוכה בדמעות שליש שבנו יהיה תלמיד חכם, בשמע קולנו היה מוריד דמעות כנחל עד שכשהיה פוסע שלש פסיעות היתה הרצפה מלאה ממי דמעותיו שהיה מזיל.

וכאמור היה בנו מטבעו חלש בגופו וחולני, והיה נראה כעצל שאינו לומד הרבה, אך הוא היה לומד בהצנע ללא ידיעת אביו. החתם סופר היה גומר את שעורו בשעה עשר בלילה לדוגמא, בבואו הביתה רואה את בנו רדום, היה יושב ואוכל דבר מה במהירות, זמנו היה יקר כזהב טהור לא יסולא בפז, ומיד עולה על יצועו. ידע בנו כי בשעה אחת עשרה אביו כבר חולם חלומות למעלה בשמים במעשה מרכבה ומעשה בראשית, קם על בהונות רגליו נכנס לחדר וסוגר על עצמו שקולו לא ישמע, מדליק הנר ולומד בהתמדה.

אביו צריך לקום בחמש, והוא היה לומד בהתמדה עד שעה ארבע לפנות בוקר, בשעה ארבע היה מכבה את הנר וחוזר לישון. בשעה חמש קם אביו ועדין בנו ישן, הוא מרחם עליו בחשבו שהוא חלש, הולך ומתפלל, וכשחוזר לאחר השיעור מוצא שבנו עדיין ישן, "עד מתי עצל תשכב, קום משנתך"! והוא קם כאילו לא למד כל הלילה.

אביו היה חושב שהוא עצלן שלא יצא ממנו שום דבר, שהרי מי שאינו שוקד על התורה איך יצא תלמיד חכם? לכן היה בוכה עליו בדמעות שליש. וכך גנב את דעת אביו זמן רב, והחכים הרבה, שכן "אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה, לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה. אמרו חכמים אין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר קומי רוני בלילה. וכל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי" (רמב"ם סוף פ"ג מהל' ת"ת). וכל היגע בתלמודו בצנעה מחכים, שנאמר ואת צנועים חכמה (שם הי"ב).

כשרבי אברהם שמואל בנימין היה בן תשע עשרה שנה, אביו החתם סופר לא חש בטוב ולא יכל ללכת לישיבה למסור את שעורו, אנוס רחמנא פטריה. באותה עת נכח שם הדין רבי דניאל פרוסטיץ שהיה אוהב את החתם סופר כנפשו ובא לבקרו, והנה אל החדר נכנס בנו ואמר, אבא תן לי רשות למסור את השעור במקומך.

התחיל החתם סופר צוחק, אתה תאמר שיעור במקומי?! כולם אריות בתורה יבלעו אותך חי… אך הוא לא נרתע וביקש בכל זאת ללכת, ואביו הסכים על ידו ושלחו בברכה.

רבי דניאל התפלא, אם אדם יודע שהוא חלש אינו מרהיב עוז לפתוח את פיו בפני גדולי תורה, ורבי אברהם הרי יודע שהבחורים האלה גדולי תורה עמלים בה יומם ולילה, איך עלה על דעתו למסור את השיעור. מיהר רבי דניאל לבית המדרש עם כל תשעים שנותיו, הסתתר אחרי וילון לראות מה יאמר אברימל'ה שלנו…

התחיל לדבר וכולם מחייכים לאמור מה יושיענו זה, אך להפתעתם החלו נשפכות מפיו מרגליות, רעיונות מבריקים, קושיות חריפות, ותירוצים נפלאים. כולם שמו יד בפיהם וישבו מרותקים לדבריו. לאחר שעתים שלוש סיים את שעורו, ורבי דניאל רץ בהתרגשות כמו ילד קטן לבשר לאביו, רבי משה, אשריך שיצא זה מחלציך! שלוש שעות למד אתם, אף אחד לא יכל לפתוח את פיו בפניו, דברים שלא שמעתן אוזן מעולם.

הוריד החתם סופר דמעות שליש ואמר, האמן לי, לא עברה תפלה אחת שלא בכיתי עליו שה' יפתח את לבו בתורה! ובודאי שאם לא היה שוקד לא היו מועילות הדמעות של אביו. בשמים אין חנופה, לא של דמעות ולא של מעות… אלא העיקר שתהיה אתערותא דלתתא ואז תהיה אתערותא דלעילא, ונעשה גדול בישראל, אשר כולם יודעים מה כוחו וגבורתו של הכתב סופר.

ואם אדם גדול שבענקים כמו החתם סופר היה צריך לבכות כל כך כדי שהקב"ה יטה עליו חסד ובנו יהיה תלמיד חכם, מה יענו אזובי הקיר, כמה אנו צריכים להתפלל לקב"ה בדמעות שכל בנינו יהיו למודי ה', תלמידי חכמים יראי שמים מזכי הרבים, שאין נחת רוח להקב"ה יותר מזה!

והוסיף מרן ומנה דוגמאות מגדולי ישראל אשר העניקו חמה בקומתם, ולא זכו שבניהם ימשיכו את שושלת הזהב של הוריהם הדגולים, ועל כך צריכים ההורים להרבות בתחינה ובקשה שלא נבוש בעולם הזה ולא ניכלם בעולם הבא, שכן כפי שהבאנו במאמרים הקודמים היה מרן זצ"ל חי בצורה מוחשית את העולם הבא, ובשיעורו תיאר היאך ירגישו ההורים בעולם הבא כאשר אחד מצאצאיהם שפרק עול יגיע גם הוא לעולם האמת, אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה!

 

 

על הכותב:

מעוניינ/ת לקבל חוות דעת מקצועית חינם על הדרך שלך להצליח?

מאמרים מומלצים נוספים מהמחבר:

חינוך לאהבת התורה הקדושה

פקודי ה' ישרים משמחי לב הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל כותב במכתבו לבחור ישיבה: כנראה שיש לך עצבות, וזה לא טוב

חינוך ילדים

קיימת תמונה מפורסמת של מרן זצ"ל בה הוא נראה עומד בספינת שייט וידו אוחזת בהגה הספינה, ואם כי כולנו הכרנו את מרן

חינוך לאמונה בשכר ועונש

הגר"ח מוולאז'ין שואל בכמה מקומות בספריו הקדושים (נפש החיים ש"א פי"ב. וש"ב פ"ח, ורו"ח אבות פ"ב מ"א ופ"ו מ"א) על מאמר חז"ל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אפשר לעזור?

זה התפקיד שלנו!

השאירו את מספר הטלפון שלכם, ואנחנו נחזור אליכם לייעוץ בחינם!

חני 0527155401